אעיר כנשר

• אָעִיר כַּנֶּשֶׁר קִנִּי - אעורר את יושבי ביתי, לפי דברים לב, יא: כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ.
• מֵאֹשֶׁר - מתוך אושר.
• לֵאמֹר - ואומר, כדי לומר.
• מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת - אשבח את השבת ואשיר לה. זוהי כותרת מזמור צב בתהלים, מזמור הנאמר בתפילות השבת.
• בְּמָרָה אָמוּר - במסע ישראל במדבר ישראל חנו במרה, ועל תחנה זו נאמר בשמות טו, כה ...שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט... וחכמים דורשים כי אלו היו חוקי השבת, שכן כשניתנו בסיני הוזכר שהם כבר ניתנו בעבר (ראו בבלי שבת פז, ע"ב).
זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כך נאמר דיבר זה בשמות כ, ח זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, ובדברים ה, יב נאמר שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.
• יוֹם קָדוֹשׁ... בְּמַחְשָׁב עָלָה - לפי המדרש, השבת עלתה במחשבה עוד לפני בריאת העולם: "...ועשרה דברים עלו במחשבה: ירושלים ורוחות אבות, ואורחות הצדיקים, וגיהנם, ומי המבול, ולוחות השניים, והשבת, והמקדש, והארון ואור לעולם הבא" (פרקי דרבי אליעזר, פרק ג, מהד' אשכול).
• מַעְשָׂיו כִּלָּה - סיים מעשיו, כפי שנאמר בבראשית ב, א-ב: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
• וְגַם בּוֹ שָׁבַת - כפי שנאמר שם, ג: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
• סוּת יֹפִי סוּתָן - בגדים יפים בגדיהם של ישראל בשבת, כפי שדורשים חכמים בבבלי (שבת קיג, ע"א) את הפסוק מישעיה נח, יג אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ... "וכבדתו - שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול.
• וּבְגִנַּת בִּיתָן - ובבית הכנסת. הביטוי שאול ממשתה אחשורוש, שבו נאמר (אסתר א, ה) ...מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.
• כִּי הַשֵּׁם נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת - לפי לשון הפסוק משמות טז, כט רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת...
• עַרְסוֹתֵיכֶם - מיטותיכם.
• עַל עַרְסוֹתֵיכֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם - שימו לב שמיטותיכם תהיינה מוצעות לכבוד שבת, לפי האגדה המופיעה בבבלי, שבת קיט ע"ב "שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו - אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת - מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו - מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו". פירוש אפשרי אחר לביטוי: שימו לב למנוחתכם ביום השבת.
• בְּמוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת - במקומות שבהם אתם גרים, לפי הפסוק משמות לה, ג: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
• דּוֹדִים - אהבה.
• לוֹ - לה'.
• דִרְשׁוּ - חפשו.
• צֳרִי צוּף דִּבְשׁוֹ - מתיקותו ורפואתו. המתענגים בשבת מתענגים גם על קרבת ה', כפי שמופיע בפסוק שייזכר בבית הבא.
• חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ - כל ראש חודש.
• יוֹם תַּעְנוּגִים הוּא - כפי שנאמר בישעיהו נח, יג-יד ...וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'....
• יַיִן מִשְׁתֵּהוּ - שותים בו יין.
• לֶחֶם אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת - כך נאמר על המן בשמות טז, כה-כו: וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ.
• הַצָּרִים קָמִים - האויבים הקמים כנגד ישראל וכנגד התורה.
• מַה יּוֹם מִיָּמִים - מה ייחודו של היום?
• תָּשִׁיב: מִשַּׁבָּת - אולי לפי הסיפור המובא בבבלי (שבת קיט, ע"א) "אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו. אמר לו: כל המשמר את השבת - מועיל לו, ושאינו משמר את השבת - אינו מועיל לו."
• שִׂמְחַת רַעְיוֹנַי - מחשבותי שמחות.
• עִם סוֹד חֶזְיוֹנַי - לפי המקובלים, השבת הוא יום של סוד. ראו למשל את זמירות האר"י לסעודה שנייה.
• דִּבֵּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבָּת - כפי שנאמר בעניין המן בשמות טז, כג: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.
• וְאָדָם בָּרָא בִּדְמוּת וְצוּרָה - כפי שנאמר בבראשית א כו-כז: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
• לְהַלֵּל נִבְרָא כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת - במדרש תהלים צב, מסופר שלאחר שאדם הראשון חטא "בא יום שבת, נעשה לו סניגור, ואמר לפני הקב"ה: רבון העולמים, בששת ימי המעשה לא נענש אדם בעולם, ובי אתה מתחיל?! זו היא קדושתי וזו היא מנוחתי?! ובשביל השבת ניצל [אדם הראשון] מדינה של גהינם. כיון שראה אדם כחה של שבת, בא אדם לומר הימנון לשבת, 'מזמור שיר ליום השבת' (תהלים צב, א). אמר לו השבת: לי אתה אומר המנון?! אני ואתה נאמר המנון להקדוש ברוך הוא, שנאמר 'טוב להודות לה'' (תהלים צב, ב)." וראו גם בראשית רבה כב, יג; ויקרא רבה יח, ה; קהלת רבה א, ג; אבות דר' נתן א ועוד.
• רִקְמָה הִלְבִּישׁוֹ וּבְפָז שִׁבְּצוֹ - ה' הלביש את האדם בבגדים נאים לכבוד השבת.
• רִקְמָה הִלְבִּישׁוֹ - מקור הביטוי ביחזקאל (טז, י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי.
• אוֹרוֹ... נָתַן בְּיָדוֹ - בבראשית רבה יא, ב מסופר שהקדוש ברוך הוא ביקש לגנוז את האור שנברא ביום הראשון, אך השאיר אותו כיוון שחלק כבוד לשבת.
• גַּם הוֹדוֹ - אולי הכוונה לכך שהאדם נברא בצלם אלוקים.
• לִשְׁמֹר וּלְעָבְדוֹ חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת - לפי הפסוק מבראשית ב, טו: וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. על פסוק זה נדרש בבראשית רבה טז, ד: "'ויניחהו' - נתן לו מצות שבת, כמה דאת אמר [כמו שנאמר] (שמות כ) 'וינח ביום השביעי'. 'לעבדה' - 'ששת ימים תעבוד', 'ולשמרה' - (דברים ה) 'שמור את יום השבת לקדשו'".
• קָרָא בְשֵׁמוֹת חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת - כפי שנאמר בבראשית ב, כ: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה...
• לְיוֹצֵר יְמוֹת מוֹעֵד וְשַׁבָּת - לפי המדרש, אדם קרא שם גם לאלוקים. וכך נאמר במדרש תנחומא חקת ו: "...כיון שברא [הקדוש ברוך הוא] אדם, העבירן לפניו [=לפני אדם הראשון]. אמר ליה: מה שמותן של אלו? אמר: לזה נאה לקרותו שור, ולזה ארי, ולזה סוס... אמר ליה: ואתה מה שמך? אמר ליה: אדם. - ולמה? - שנבראתי מן האדמה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא: אני מה שמי? אמר ליה: ה'. - למה? - שאתה הוא אדון לכל הבריות..."
• יוֹצֵר כֹּל - ה'.
• בָּרָא מִצַּלְעוֹ עֶזְרָה - ה' ברא מצלעו של אדם את האשה, עזר כנגדו, כפי שנאמר בבראשית ב, כב: וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה...
• לִפְנֵי הַשַּׁבָּת - לפי המדרשים, בריאת האשה היתה באותו יום ששי שבו נברא האדם.
• חַי נֶעְלָם - כינוי לה'.
• יִזְכּוּ אֶל עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת - כך מסתיימת מסכת תמיד: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.