ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
סדר זה נאמר במסורת אשכנז. ביתר המסורות נהוג לומר את סדר 'אתה כוננת'. אַמִּיץ כֹּחַ כַּבִּיר וְרַב אוֹנִים, אֲשֶׁר מִי יַעֲשֶׂה כְּמַעַש גְּבוּרוֹתֶיךָ, אֹמֶץ עֲלִיּוֹת קֵרִיתָ עַל קָרִים, אַף יִסַּדְתָּ תֵבֵל עַל בְּלִימָה. בִּהְיוֹת עוֹלָם חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְעֵיפָה, בְּמַעֲטֵה לְבוּשְׁךָ אוֹר בֹּקֶר הִגַּהְתָּ, בֵּין זֵידונִים חַצְתָּ כְּקֶרַח הַנּורָא, בְּצוּל הִקְוִיתָם לְבַל יְכַסּוּן חָלֶד. גִּלִּיתָ פְּנֵי נֶשִׁי וְהֵנֵצָה תְנוּבָה, גַּן מִקֶּדֶם טַעְתָּ לְשַׁעֲשׁוּעַ מַאֲמִירֶיךָ. גּדֶל מְאורות תַּתָּה בִּרְקִיעַ עֻזֶּךָ, גַּם צְבָא מַזָּרוֹת עִמָּם צִוִּיתָ. דֵּי שָׂחִים וְדָאִים מִשַּׁעַל צַרְתָּ, דִּמְיוֹן בָּרִיחַ לְכֵרַת יושְׁבֵי גַנִּים, דְּבוּקַת רְגָבִים הוֹצִיאָה רוֹמְשִׂים וְשׁואֲפִים, דָּר קָנֶה וּבִצָּה לַאֲרוּחַת קְרוּאֶיךָ. הֵכַנְתָּ טֶבַח וָמֶסֶךְ וְסוֹעֵד אָיִן, הִקְרַצְתָּ גלֶם מֵחֹמֶר בְּתַבְנִית חוֹתָמֶךָ, הִפַּחְתָּ בְּחֶלְדּוֹ טֹהַר נֶשֶׁם מִזְּבוּלֶךָ, הָרְדַּם וּמִצַּלְעוֹ עֵזֶר לוֹ יִעַדְתָּ. וְצִוִּיתוֹ בְּלִי לְעֹט מֵעֵץ הַדַּעַת, וְהֵפֵר צִוּוּי כְּפֶתִי בְּהַשָּׁאַת זוֹחֵל, וְעֻנַּשׁ בְּזֵעַת אַף לִטְרֹף חֻקּוֹ, וְאִוֶּלֶת בְּצִירִים וְעָרוּם עָפָר לַחְמוֹ. זֵרוּי רִבְעוֹ הִקְפֵּיתָ בְּבֶטֶן חוֹמֶדֶת, זָרְעָה וְהוֹלִידָה אִכָּר וְרוֹעֶה צֹאן, זֶבַח וָשַׁי הִגִּישׁוּ לְמוּלָךְ יַחַד, זָעַמְתָּ בָרַב וְשַׁעְתָּ תְּשׁוּרַת צָעִיר. חֶמֶל רַחֲמָיו שִׁחֵת וְעָרַף אָח, חִלָּה פָנֶיךָ וְשַׂמְתָּ לוֹ אוֹת, חָלוּ שָׁלִישִׁים קְרֹא בְשִׁמְךָ לַסָּמֶל, חֵיל נוֹזְלִים קָרָאתָ וּשְׁטָפוּם וְאָבָדוּ. טָעוּ גֵאִים וּפָצוּ סוּר לְנֶגְדֶּךָ, טֹרְפוּ בְחֹם הוֹמִים וְזרְבוּ נִצְמָתוּ, טָעוּן גֹּפֶר נוֹשַׁע כְּסָגַרְתָּ בַּעֲדוֹ, טְפוּלָיו הִפְרֵיתָ וּמָלְאוּ פְנֵי צִיָּה. יָעֲצוּ נֶאֱחָדִים לָרוּם עַד לַשַּׁחַק, יֻקָּשׁוּ נֻפָּצוּ בְּרוּחַ סוֹעָה וָסָעַר, יָדִיד אֲתוּי עֵבֶר יִדַּעֲךָ בָעוֹלָם, יִחוּם זְקוּנָיו הֶעֱלָה לְךָ לְכָלִיל. כְּשֶׂה תָמִים בֻּחַר אִישׁ תָּם, כְּחָשַׁק יְשִׁיבַת אֹהָלִים וְנִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ. כֹּשֶׁר חֲנִיטֵי יוֹף הוֹצֵאתָ מֵחֲלָצָיו, כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת וְאֵין דֹּפִי. לְשָׁרֶתְךָ אִוִּיתָ לֵוִי אִישׁ חֲסִידֶךָ, לְהַבְדִּיל מִגִּזְעוֹ מֻקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, לִקְשֹׁר נֶזֶר קֹדֶשׁ וְלַעֲטוֹת אוּרִים, לֵישֵׁב כִּכְבֻדָּה פְּנִימָה יָמִים שִׁבְעָה. מַחֲזִיקֵי אֲמָנָה שָׁבוּעַ קֹדֶם לֶעָשוֹר, מַפְרִישִׁים כֹּהֵן הָרֹאשׁ כְּדַת הַמִּלּוּאִים, מַזִּים עָלָיו מֵי חַטָּאת לְטַהֲרוֹ, זוֹרֵק מַקְטִיר וּמֵטִיב לְהִתְרַגֵּל בָּעֲבוֹדָה. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: נִלְוִים אֵלָיו נְבוֹנִים יְשִׁישֵׁי שָׁעַר, נוֹאֲמִים לוֹ קְרָא נָא בְפִיךָ, נֹגַהּ תְּשִׁיעִי יַעֲמִידוּהוּ בְּשַׁעַר קָדִים, נוֹי זִבְחֵי יוֹם לְפָנָיו יַעֲבִירוּ. סֶמֶךְ בִּיאַת שֶׁמֶשׁ צֵידוֹ יַמְעִיטוּ, סַאַב לבֶן פֶּן בְּרֶדֶם יִקְרֵהוּ, סָבֵי שִׁבְטוֹ לְלַמֵּד חֵפֶן יוֹלִיכוּהוּ, סַמִּים לְתַמֵּר בִּפְנִים אוֹתוֹ יַשְׁבִּיעוּ. סָמַר בְּשָׂרוֹ וְהִדְמִיעַ כִּי נֶחֱשַׁד, סָרוּ גַם הֵם וּבֶכֶה הִגִּירוּ. שִׂיחַ מִדְרָשׁ בְּפֶה וּבִכְתַב הִגָּיוֹן, סְבִיבָיו יְשַׁנְּנוּ לְעוֹרְרוֹ עַד חֲצוֹת. עָלְצוּ תְּרם דֶּשֶׁן בְּפַיֵּס רִאשׁוֹן, עוֹד יָפִיסוּ לְדִשּׁוּן פְּנִימִי וּמְנוֹרָה. עֵקֶב קְטֹרֶת פַּיֵּס חֲדָשִׁים יְשַׁלֵּשׁוּ, עֲרךְ נְתָחִים יַחַד פַּיֵּס הָרְבִיעִי. עָלָה בְּרַק הַשַּׁחַר כְּנָם הַצּוֹפֶה, עָלָיו פֵּרְשְׁזוּ מָסָךְ בּוּץ לְהַצְנֵעַ, עֵרָה סוּתוֹ טָבַל וְעָט זְהָבִים, עָמַד וְקִדַּשׁ וְקֵרַץ תְּמִיד הַשַּׁחַר. פָּקַד לְמָרְקוֹ וְהוּא קִבֵּל וְזָרַק, פֵּרַשׁ הִקְטִיר וְהֵיטִיב הִקְרִיב וְנִסֵּךְ, פְּעֻלַּת כָּלִיל הִשְׁלִים וְעָש כַּסֵּדֶר, פָּרְשוּ סָדִין לָבָן עוֹד כְּבָרִאשׁוֹנָה. פַּרְוָה בַּקֹּדֶשׁ שָׁם קִדַּשׁ וּפָשַׁט, פָּסַע וְטָבַל לְבָנִים עָט וְקִדַּשׁ, פִּלּוּסִים עֶרְכָּם מָנִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר, פְּאוּרִים לְשָׁרֵת בָּם לְמֶלֶךְ הַכָּבוֹד. פָּרוֹ מֻצָּב בֵּין אוּלָם לַמִּזְבֵּחַ, פָּנָיו יָמָּה וְרֹאשׁוֹ נֶגְבָּה מְעֻקָּם. פָּגַשׁ וְסָמַךְ יָדו עַל רֹאשׁוֹ, פְּשָׁעָיו הוֹדָה וּבְחֻבּו לֹא טָמָן. וְכַךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם. חָטָאתִי. עָוִיתִי. פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא בַשֵּׁם. כַּפֶּר נָא לַחֲטָאִים וְלַעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים. שֶׁחָטָאתִי. וְשֶׁעָוִיתִי. וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה'. וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה. כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם. וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעוֹלָם וָעֶד. וְאַף הוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרְכִים וְאוֹמֵר לָהֶם תִּטְהָרוּ. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ הַגָּדול מְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ וְסוֹלֵחַ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ. צָעַד לֵילֵךְ לוֹ לְמִזְרַח עֲזָרָה, צֶמֶד שְׂעִירִים שָׁם מֵהוֹן עֵדָה, צְמוּדִים אֲחוּיִים שָׁוִים בְּתֹאַר וּבְקוֹמָה, צָגִים לְכַפֵּר עֲוֹן בַּת הַשּׁוֹבֵבָה. צֵהוּב חֲלָשִׁים טָרַף וְהֶעֱלָה מִקַּלְפֵּי, צָנַח וְהִגְרִיל לְשֵׁם גָּבוֹהַּ וְלַצּוּק, צָעַק בְּקוֹל רָם לה' חַטָּאת, צוֹתְתָיו עָנוּ לוֹ וּבֵרְכוּ אֶת הַשֵּׁם, צֶבַע זְהוֹרִית קָשַׁר בְּרֹאשׁ הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, צִגָּתוֹ אִמֵּן נֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחַ, צָלַח וּבָא אֵצֶל פָּרוֹ שֵׁנִית, צַחַן מַטֵּהוּ פְּנֵי צוּר הִתְוַדָּה. וְכַךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם. חָטָאתִי. עָוִיתִי. פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ. אָנָּא בַשֵּׁם. כַּפֶּר נָא לַחֲטָאִים וְלַעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים. שֶׁחָטָאתִי. וְשֶׁעָוִיתִי. וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּתורַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ. כִּי בַיּום הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה'. וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה. כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם. וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעוֹלָם וָעֶד. וְאַף הוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרְכִים וְאוֹמֵר לָהֶם תִּטְהָרוּ. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל מְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ וְסוֹלֵחַ לְשֵׁבֶט מְשָׁרְתֶךָ: קָח מַאֲכֶלֶת חַדָּה וּשְׁחָטוֹ כַּסֵּדֶר, קִבֵּל דָּם בְּמִזְרָק וּנְתָנוֹ לַמְמָרֵס. קְרִישָׁתוֹ יִמַּס עַד עֵת הַזָּיָה, קָפוּי פֶּן יְהִי וְתֻעְדַּר סְלִיחָה. קֹחַ לוֹחֲשׁוֹת חָת בְּמַחְתַּת פַּרְוַיִם, קַלָּה וְגֶלֶד רַךְ וַאֲרוּכַת יָד, קָדַר לְתוכָהּ שְׁלֹשֶׁת קַבִּין גֶּחָלִים, קֵרְבוּ לוֹ בָזָךְ גְּדוּשַׁת דַּקָּה. קָלַט וְחָפַן וְהֵרִיק לְתוךְ בָּזָךְ, קָפַץ מַחְתָּה בְּיָמִין וּבָזָךְ בִּשְׂמֹאל, קִישׁ צְעָדָיו לְפָרֳכוֹת וְקֵרַב לַבַּדִּים, קְטֹרֶת שָׂם בֵּינֵימוֹ וְעִשֵּׁן וְיָצָא. רוֹבֶה מְמָרֵס מֶנּוּ נָטַל דָּם, רִצֵּף וְנִכְנַס וְקָם בֵּין שָׁדַיִם, רִצּוּי הַזָּיוֹת טָבַל וְהִצְלִיף בְּמִנְיָן, רוּם מַעְלָה אַחַת וּמַטָּה שֶׁבַע. וְכַךְ הָיָה מונֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. רָץ וְהִנִּיחוֹ בַּכָּן וְשָׁחַט שָׂעִיר, רִצָּה וְקִבֵּל דָּמוֹ בְּאַגַּן קֹדֶשׁ, רִגֵּל וְעָמַד מְקוֹם וִעוּד אָרוֹן, רִצָּה הַזָּיוֹת כְּמַעֲשֵׂה דַּם פָּר. וְכַךְ הָיָה מונֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע. רָהַט וְהִנִּיחוֹ וְדַם פָּר נָטַל, רַגְלָיו הֵרִיץ וְצָג חוּץ לְבוֹדָלֶת, רִקְמֵי פָרֹכֶת יַז כְּמִשְׁפַּט כַּפֹּרֶת, רָגַשׁ וְשָׁנָה וְהִזָּה מִדַּם שָׂעִיר. שָׁב וּבְלָלָם וְחִטֵּא מִזְבֵּחַ סָגוּר, שֶׁבַע עַל טָהֳרוֹ וּבִקְרָנָיו אַרְבַּע, שָׁקַד וּבָא אֵצֶל שָׂעִיר הֶחָי, שִׁגְיוֹן עָם וּזְדוֹנוֹ יוֹדֶה לָאֵל. וְכַךְ הָיָה אומֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, חָטְאוּ, עָווּ, פָּשְׁעוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא בַשֵּׁם. כַּפֶּר נָא. לַחֲטָאִים וְלַעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים. שֶׁחָטְאוּ וְשֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ. כִּי בַיּום הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה'. וְהַכּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מְפֹרָשׁ יוצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדול בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, הָיוּ כּורְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְאַף הוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרְכִים וְאוֹמֵר לָהֶם: תִּטְהָרוּ. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל מְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ וְסוֹלֵחַ לַעֲדַת יְשֻׁרוּן. שִׁגְּרוֹ בְּיַד אִישׁ עִתִּי לְמִדְבַּר עָז, שֶׁמֶץ כִּתְמֵי זוּ שְׂאֵת לִגְזֵרָה, שֵׁן סֶלַע הֲדָפוֹ וְגֻלְגַּל וְיָרַד, שֻׁבְּרוּ עֲצָמָיו כְּנֶפֶץ כְּלִי יוֹצֵר. שְׁחוּזָה אָחַז פָּר וְשָׂעִיר קָרַע, שָׁלַף אֵמוּרִים וּגְוִיּוֹת קָלַע לִשְׂרֹף. שָׁאַג סִדְרֵי יוֹם קִדֵּשׁ וּפָשַׁט, שִׁלֵּשׁ וְטָבַל פַּזִּים עָט וְקִדֵּשׁ. תָּכַף וְעָש אֵילוֹ וְאֵיל עָם, תְּרַב חַטָּאת וּמוּסָפִין הִקְרִיב כַּחֹק. תָּר וְקִדֵּשׁ פָּשַׁט טָבַל וְקִדֵּשׁ, תַּכְרִיךְ בַּדִּים עָט וְנִכְנַס לִדְבִיר. תְּכוּנַת כְּלֵי קְטֹרֶת הוֹצִיא וְקִדֵּשׁ, תִּלְבֹּשֶׁת מַדָּיו הִפְשִׁיט וְגָנַז נֶצַח. תִּרְגֵּל וְטָבַל חֲרוּצִים עָט וְקִדֵּשׁ, תָּמִיד הִסְדִּיר וְתִמֵּר וְנֵרוֹת הֶעֱלָה. תֶּכֶל עֲבוֹדוֹת יָד וְרֶגֶל קִדֵּשׁ, תִּמֵּם טְבִילוֹת חָמֵשׁ וְקִדּוּשִׁים עֲשָׂרָה. תֹּאַר מְגַמָּתוֹ כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָה, תָּקַף וְדָץ וְעָטָה בִגְדֵי הוֹנוֹ. תַּמָּה תְלַוֶּה צִיר נֶאֱמָן לַבַּיִת, תָּגֵל בְּהִתְבַּשֵּׂר הָשְׁלַג אֹדֶם תּוֹלָע, תַּעְדֶּה יֶשַׁע תַּעֲטֶה מְעִיל צְדָקָה, תָּפִיק צָהֳלָה תַּבִּיעַ דִּיץ וְחֶדְוָה. תְּלוּלֵי רוּם הִרְעִיפוּ זַרְזִיף טַלָּם, תַּלְמֵי שָׂדַי רָווּ תֵּת יְבוּלָם, תּוֹדָה נָתְנוּ אוֹסְפֵי זֶרַע שָׁלוֹם, תְּהִלָּה בִּשְּׂרוּ נוֹשְׂאֵי אֲלֻמּות בְּרֶנֶן. תַּחְתִּיּוֹת אֶרֶץ צְבִי זֶמֶר שִׁמֵּעוּ, תִּנּוּ צִדְקוֹתָיו חֲצַץ הוֹלְכֵי נְתִיבוֹת, תִּקְוַת שׁולְחָיו אֵמוּן לא אַכְזָב, תּוֹחַלְתָּם כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיום קָצִיר: מִצֹּואָתָם רֻחָצוּ מִטֶּנֶף צַחֲנָתָם זַכּוּ. שְׁלֵמִים תְּמִימִים בְּבֹר כַּפֵּימוֹ זֻכְזָכוּ. לְהַגִּיד כִּי מְטַהֲרָם מְקוֹר מַיִם חַיִּים, מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מְנַקָּם מַיִם נֶאֱמָנוּ. בְּטֹהַר ובְנִקָּיוֹן יִנָּקוּ וְיֻטְהָרוּ, יְחֻדָּשׁוּ כַּחֲדָשֵׁי בְקָרִים מִכֶּתֶם יְצֻחְצָחוּ, רוֹמְמוֹת אֵל יֶהְגּוּ בִגְרוֹנָם, בִּלְשׁוֹנָם רֹן בְּפִימוֹ שִׁיר חָדָשׁ. יָגִילוּ בְרַעַד יַעַבְדוּ בְיִרְאָה, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מְקַדֵּשׁ קְדוֹשִׁים, לְשַׁנֵּן לְרַנֵּן לְתוֹפֵף וּלְצַלְצֵל, וּלְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת וּלְהַנְעִים זֶמֶר. נֶחֱבָקִים בְּעֹז יָמִין רוֹמֵמָה, יַחַד נִתְמָכִים בִּמְלֵאָה צֶדֶק, מְשׁוּכִים לָבֹא שְׁעָרָיו בִּרְנָנָה, וְשָׂשון וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ נֶצַח. שָׂשִׂים וְגָלִים בִּשְׁמוֹ כָּל הַיּוֹם, חָדִים בְּשִׂמְחָה אֶת פָּנָיו, זִיו אוֹרָם כַּשַּׁחַר יִבָּקַע, קוֹלָם יִשְׂאוּ וְיָרנּוּ בִּגְאוֹן צוּר עולָמִים. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו: וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה כֹּהֵן גָּדול לְכָל אוֹהֲבָיו כְּשֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע. וְכָךְ הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָדול בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים בְּצֵאתוֹ מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שְׁנַת אוֹצָרְךָ הַטּוֹב תִּפְתַּח לָנוּ, שְׁנַת אֹסֶם, שְׁנַת בְּרָכָה, שְׁנַת גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת מִלְּפָנֶיךָ, שְׁנַת דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, שְׁנַת הַרְוָחָה וְהַצְלָחָה וְקַיָּמִים, שְׁנַת וִעוּד בֵּית מִקְדָּשֶׁךָ, שְׁנַת זוֹל, שְׁנַת חַיִים טובִים מִלְּפָנֶיךָ, שָׁנָה טְלוּלָה וּגְשׁוּמָה אִם שְׁחוּנָה, שְׁנַת יַמְתִּיקוּ מְגָדִים אֶת תְּנוּבָתָם, שְׁנַת כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹֹנוֹתֵינוּ, שְׁנַת לַחְמֵנוּ וּמֵימֵינוּ תְּבָרֵךְ, שְׁנַת מַשָּׂא וּמַתָּן, שְׁנַת נָבוֹא לְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ, שְׁנַת שֹׂבַע, שְׁנַת עֹנֶג, שְׁנַת פְּרִי בִטְנֵנוּ וּפְרִי אַדְמָתֵנוּ תְּבָרֵךְ, שְׁנַת צֵאתֵנוּ וּבאֵנוּ תְּבָרֵךְ, שְׁנַת קְהָלֵנוּ תּוֹשִׁיעַ, שְׁנַת רַחֲמֶיךָ יִכְמְרוּ עָלֵינוּ, שְׁנַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה, שָׁנָה שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ, שָׁנָה שֶׁלֹּא תַפִּיל אִשָּׁה אֶת פְּרִי בִטְנָהּ, שָׁנָה שֶׁתַּעֲלֵנוּ שְׂמֵחִים לְאַרְצֵנוּ, שָׁנָה שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר בְּתִתְּךָ בְרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן הָיָה אומֵר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלּא יֵעָשוּ בָתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם. |
|
במרכז יום הכיפורים עמד סדר העבודה של הכהן הגדול בבית המקדש. כבר במנהגים עתיקים שקדמו לתפילת הקבע, היו החזנים מתארים לפני קהילותיהם את סדר העבודה שהתרחש באותו זמן, בעיקר על פי המשניות במסכת יומא. רק ביום זה נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים – ולא פעם אחת בלבד אלא חמש. הדבר לווה בחרדה גדולה: האם יצליח בכל פרטי העבודה שהיה עליו לעשות ובכך לכפר על בני ישראל מכל חטאותיהם? עבודתו כללה מרכיבים רבים, שבמרכזם עמדו הווידויים על החטאים. תחילה התוודה הכהן על עצמו ומשפחתו ובסוף על בני ישראל. קרבנות רבים הקריב ביום זה, והשיא של עבודתו היה כניסה לקודש הקודשים להקטיר שם קטורת ולהזות מדם פר ושעיר החטאת. לאחר שבית המקדש נחרב, היו הפייטנים אומרים בפני קהילותיהם פיוטים שחיברו, המתארים בהרחבה את סדר העבודה על כל פרטיו. באמירתם הרגישו כאילו הכהן הגדול עושה את עבודתו ברגעים אלה ממש. הפיוטים ביטאו לא רק את פרטי העבודה, אלא גם את ההתרגשות הגדולה ואת החרדה שליוו אותה. בגניזה הקהירית התגלו פיוטי סדרי עבודה רבים, אך מעטים מהם נשארו במחזורים. בנוסח אשכנז נוהגים לומר את סדר העבודה הנפתח במילים "אמיץ כוח" שחיבר הפייטן רבי משולם בן קלונימוס שחי במאה העשירית. אמירת הסדר נעשית בניגון נוסח מיוחד מפי החזן, כשהקהל מצטרף אליו לסירוגין בניגון ללא מילים ובמחוות גוף הכוללות השתחוויה, הכול במטרה להרגיש כאילו נמצאים ברגעים אלו ממש בבית המקדש ורואים את הכהן בעבודתו. את תיאור הכהן הגדול ועבודתו אומר כל אחד בעצמו בקול חלש, והש"ץ אומר בקול את תיאור הווידויים של הכהן הגדול, הנפתחים במילים: "וְכַךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם" וכו', ואת הקטעים הנפתחים במילים: "וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה", ואת מעשה הזאות הדם, הנפתח במילים: "וְכַךְ הָיָה מונֶה". הנוסח המוזיקלי של קטעי "והכהנים", הוא קדום מאוד. הקטע "והכהנים" מחולק למקטעים קצרים, הכוללים מילה אחת שתיים. הש"ץ אומר בניגון את המילה והקהל מצטרף אליו בניגון ללא מילים, הכולל שני חלקים מורכבים המושרים לסירוגין לאחר כל מקטע. כשמגיעים לתיאור הכריעה וההשתחוויה הש"ץ ואִתו הקהל כולו כורעים ומשתחווים ואומרים בקול רם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הקטע המתאר את הזאת הדם על מזבח הזהב כולל את הספירה שהיה סופר כדי לא להתבלבל במספר ההזאות שכללו אחת למעלה ושבע למטה. שליח הציבור מתחיל וקורא בניגון: "אחת" (הזאה אחת למעלה) והקהל קורא בקול אחריו: "אחת", וכן הלאה, עד שבע. הש"ץ אומר בניגון כל ספירה לחוד והקהל חוזר אחריו. סיום סדר העבודה, הכולל את תפילתו של הכהן הגדול על עם ישראל, נקרא בקול חגיגי. לאחר תפילה זו מופיע הפיוט "מראה כהן", המתאר בדימויים שונים את יופיו של הכהן הגדול. בעבר לא היה לו לחן מיוחד, אך בתחילת שנות ה־70 במאה ה־20 יצא לאור תקליט של "פרחי לונדון", שכלל לחן חדש של המנצח יגאל צליק לפיוט. הלחן התפשט במהרה והחלו לשיר אותו בבתי הכנסת ובישיבות אשכנזיות ברחבי העולם. בעשורים האחרונים התפתח במקצת קהילות מנהג יפה. חלף קריאה אישית, שליח הציבור, או אנשים מהקהל שהכינו אותם מראש לכך, מקריאים בקול רם בצורה תיאטרלית בניגון נוסח או בהקראה את כל התיאורים באופן הממחיש את ליווי של הכהן הגדול בעבודתו. בשנת 2019 כתב הזמר ישי ריבו כתב שיר בהשראת סדר העבודה, הכולל חלקים מרכזיים מתוך הפיוט. את הלחן הוא יצר תוך כדי תפילה מתוך התרגשות. השיר זכה לפופולריות רבה. |
|
• אַמִּיץ כּחַ כַּבִּיר וְרַב אונִים - בעל אומץ וכח רבים ואדירים, לפי ישעיהו מ, כו: " מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ" |
| כותר |
סדר העבודה: אמיץ כח |
|---|---|
| מעגל השנה |
יום כיפור |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• אַמִּיץ כּחַ כַּבִּיר וְרַב אונִים - בעל אומץ וכח רבים ואדירים, לפי ישעיהו מ, כו: " מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ"
• אֲשֶׁר מִי יַעֲשֶׂה כְּמַעַש גְּבוּרותֶיךָ - אין מי שיכול לחקות את מעשיך. לפי דברים ג, כד: "מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ".
• אמֶץ עֲלִיּות קֵרִיתָ עַל קָרִים - את השמים, המכונים עליות כלומר הנמצאים למעלה, קרית, מלשון תקרה, כלומר בנית באומץ, בחוזקה (או בנית את השמים החזקים) ממים קרים. ראו תהלים קד, ג.
• יִסַּדְתָּ תֵבֵל עַל בְּלִימָה - את הארץ כוננת על כלום, על בלי-מה. אפשר לפרש - בראת יש מאין. לפי איוב כו, ז: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה".
• חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְעֵיפָה - מלים נרדפות בלשון הפיוט לאפלה.
• בְּמַעֲטֵה לְבוּשְׁךָ אור בֹּקֶר הִגַּהְתָּ - בלובשך אור הארת את הבוקר, כמו הבוקר. לפי תהלים קד, ב והמדרש בבראשית רבה (תיאודור-אלבק), פרשה ג: "מאיכן נברא האור? אמר נתעטף הקב"ה בה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, [...], אמר לו מקרא מלא הוא: 'עוטה אור כשלמה' וגו' (תהלים קד, ב)".
• בֵּין זֵידונִים חַצְתָּ כְּקֶרַח הַנּורָא / בְּצוּל הִקְוִיתָם לְבַל יְכַסּוּן חָלֶד - הבדלת בין מים למים וכינסת אותם בים כדי שלא יכסו את הארץ (ראו תהלים קכד, ה; קד, ט).
• גִּלִּיתָ פְּנֵי נֶשִׁי וְהֵנֵצָה תְנוּבָה - חשפת את פני האדמה מבין התוהו ובהו, והמים הרבים וכך הנצה, גדלה, תבואה.
• טַעְתָּ - נטעת.
• מַאֲמִירֶיךָ - עם ישראל. ראו דברים כו, יז.
• תַּתָּה - נתת.
• בִּרְקִיעַ עֻזֶּךָ - לפי תהלים קנ, א. בשמים, בהם לפי האמונה המקראית שוכן האל, הנקרא בשמות שונים הקשורים לכח, לעוז.
• צְבָא מַזָּרות - צבא השמים, הכוכבים.
• שָׂחִים וְדָאִים - יצורים השוחים או דואים, עפים.
• בָּרִיחַ לְכֵרַת יושְׁבֵי גַנִּים - הוא הלוויתן שיאכל בסעודתם של הצדיקים היושבים בגן העדן. ראו איוב מ, ל וכן תלמוד בבלי, בבא בתרא, עה ע"א.
• דְּבוּקַת רְגָבִים - האדמה.
• רומְשִׂים וְשׁואֲפִים - בעלי החיים השונים, הרומשים, הזוחלים על הארץ והעפים באוויר.
• דָּר קָנֶה וּבִצָּה לַאֲרוּחַת קְרוּאֶיךָ - הוא שור הבר שיאכל בסעודתם של הצדיקים בגן העדן.
• וְסועֵד אָיִן - כלומר עדיין לא נברא האדם שיאכל מסעודה זו. האדם נברא אחרון במהלך ששת ימי הבריאה.
• הִקְרַצְתָּ גלֶם מֵחֹמֶר בְּתַבְנִית חוֹתָמֶךָ - יצרת את האדם מחומר בצלמך ובדמותך.
• הִפַּחְתָּ בְּחֶלְדּו טהַר נֶשֶׁם מִזְּבוּלֶךָ - נפחת בגופו נשמה שמקורה בך, בקודש. בחלדו - בגופו, זהו שימוש ייחודי במילה שמשמעותה הרגילה היא 'עולם'. יתכן שכאן בא הפייטן להדגיש את זמניותו וארציותו של הגוף לעומת נצחיותה וקדושתה של הנשמה.
• וּמִצַּלְעוֹ עֵזֶר לוֹ יִעַדְתָּ - מצלעו של אדם יצר האל את האישה, העזר כנגדו.
• בְּלִי לְעט - שלא לאכול.
• בְּהַשָּׁאַת זוֹחֵל - בגלל דבריו של הנחש, לפי בראשית ג, יב: "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל".
• בְּזֵעַת אַף לִטְרף חֻקּו - "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט).
• וְאִוֶּלֶת בְּצִירִים - האישה שהתנהגה באיוולות, בטיפשות, נענשה בצירי הלידה.
• וְעָרוּם עָפָר לַחְמו - והנחש הערום מכל חיית השדה נענש בכך שיזחל על גחונו וילחך עפר (ולכן העפר נקרא לחמו).
• זֵרוּי רִבְעו - את זרעו של האדם, ראו תהלים קלט, ג.
• הִקְפֵּיתָ בְּבֶטֶן חומֶדֶת - הקשית, גיבשת לצורה בבטנה של האישה החומדת את הגבר, שאל אישה תשוקתה לפי פסוקי הקללה בבראשית.
• אִכָּר וְרוֹעֶה צֹאן - אלו קין והבל.
• וְשַׁעְתָּ תְּשׁוּרַת צָעִיר - וקיבלת את מתנתו של האח הצעיר, מלשון שעייה - הקשבה וקבלה (ראו למשל שמות ה, ט: "וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר").
• חָלוּ שָׁלִישִׁים קְרא בְשִׁמְךָ לַסָּמֶל - הדור השלישי של האנושות התחיל לקרוא לסמל, לפסלים, בשמו של אלוהים - תחילת העבודה הזרה. לפי המדרש (ספרי דברים, פרשת עקב פיסקא מג; מכילתא דברי ישמעאל, מסכתא דבחדש פרשה ו).
• חֵיל נוֹזְלִים קָרָאתָ וּשְׁטָפוּם וְאָבָדוּ - צבא המים, המבול שהאביד את אותו דור.
• וּפָצוּ סוּר לְנֶגְדֶּךָ - ואמרו לך 'סור', כלומר פסקו מלעבוד את אלוהים. (לפי מדרש תנחומא בראשית, יב).
• טֹרְפוּ בְחֹם הומִים - נטרפו, טבעו, במים החמים. לפי המדרש האומר שהמבול היה במים רותחים (תלמוד בבלי, סנהדרין קח ע"ב).
• וְזרְבוּ נִצְמָתוּ - נשרפו.
• טָעוּן גּפֶר - נח שניצל בזכות התיבה מצופת הגפר בה היה "טעון" (ניתן לפרש שנח היה טעון, כלומר מחויב, בבניית תיבת הגפר).
• טְפוּלָיו הִפְרֵיתָ וּמָלְאוּ פְנֵי צִיָּה - ברכת את בניו, טפוליו, בפריון והם מילאו את פני האדמה לאחר המבול.
• יָעֲצוּ נֶאֱחָדִים לָרוּם עַד לַשַּׁחַק - הדור שהיו כאיש אחד תכננו יחד לבנות את מגדל בבל שראשו בשמים, לפי בראשית יא, א והלאה: "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים".
• יֻקָּשׁוּ נֻפָּצוּ - מעשיהם היו להם למוקש, למכשול, והם נפוצו לכל עבר.
• יָדִיד אֲתוּי עֵבֶר יִדַּעֲךָ בָעוֹלָם - אברהם הקרוי ידיד (ראו למשל ספרי דברים, וזאת הברכה פיסקא שנב) שבא מעבר לנהר הפרת (אתא בארמית - בא), הודיע את שמך בעולם.
• יִחוּם זְקוּנָיו הֶעֱלָה לְךָ לְכָלִיל - יצחק, בן הזקונים של אברהם, אותו היה אמור להעלות לקרבן.
• כְּשֶׂה תָמִים בֻּחַר אִישׁ תָּם - יעקב, הקרוי איש תם, נבחר להיות ממשיך הדרך. אולי הפייטן מתייחס כאן לסצנת גניבת הברכה בה התחפש יעקב באמצעות פרוות צאן (הוא ממש נבחר כשהוא מחופש לשה תמים).
• כְּחָשַׁק יְשִׁיבַת אֹהָלִים - לפי המדרש על בראשית כה, כז: "ויעקב איש תם יושב אהלים - שני אהלים, בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר". (בראשית רבה פרשת תולדות, י).
• וְנִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ - בהמשך לתחילת המשפט והמדרש, עשו נמשך אחרי עבודה זרה ואילו יעקב אחר האל.
• כֹּשֶׁר חֲנִיטֵי יוֹף הוֹצֵאתָ מֵחֲלָצָיו - צאצאיו של יעקב היו כשרים ויפים.
• כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת וְאֵין דֹּפִי - כל ילדיו של יעקב היו "זרע אמת" ללא דופי, אולי בניגוד לאבותיו, אברהם ויצחק שהולידו גם את ישמעאל ואת עשו.
• לְשָׁרֶתְךָ אִוִּיתָ לֵוִי אִישׁ חֲסִידֶךָ - האל בחר בשבט לוי לשרתו. איש חסידך - לפי דברים לג, ח, ככל הנראה מתייחס לכך ששבט לוי לא השתתף בחטא העגל.
• לִקְשֹׁר נֶזֶר קֹדֶשׁ וְלַעֲטוֹת אוּרִים - הציץ והחושן בו נמצאו האורים והתומים.
• לֵישֵׁב כִּכְבֻדָּה פְּנִימָה יָמִים שִׁבְעָה - הכהן הגדול ישב (כמו בת-מלך) שבעה ימים לפני יום הכיפורים ולמד את הלכות סדר העבודה. לפי משנה יומא א, א: "שבעת ימים קודם ליום הכיפורים, מפרישין כוהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין"
• מַחֲזִיקֵי אֲמָנָה - לפי המשנה אלו הם זקני בית הדין (יומא א, ג).
• שָׁבוּעַ קֹדֶם לֶעָשוֹר - שבוע לפני יום הכיפורים, שנקרא עשור (משום שהוא מצוין בי' בתשרי).
• מַפְרִישִׁים - מפרידים. לפי המשנה הכהן הגדול פרש שבוע לפני יום הכיפורים כדי להתמקד בהכנות לעבודת המשכן המיוחדת (יומא א, א).
• כֹּהֵן הָרֹאשׁ כְּדַת הַמִּלּוּאִים - הכהן הגדול שהוקדש לעבודה כמתואר בשבעת ימי המילואים של המשכן (ויקרא פרק ח).
• זוֹרֵק מַקְטִיר וּמֵטִיב לְהִתְרַגֵּל בָּעֲבוֹדָה - בשבוע שלפני יום הכיפורים הכהן הגדול משתתף בעבודת המקדש הרגילה כדי להתאמן ולהיות רגיל בעבודה לקראת סדר העבודה ביום עצמו (לפי משנה יומא א, ב).
• כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ - ויקרא ח, לד. בחלק מן הנוסחים לא אומרים את הפסוק, כפי שניתן לראות - הוא אינו חלק מסדר הא"ב של הפיוט.
• יְשִׁישֵׁי שָׁעַר - הזקנים היושבים בשער, שהוא מקום הדין והמשפט.
• נוֹאֲמִים לוֹ קְרָא נָא בְפִיךָ - זקני בית הדין אומרים לכהן הגדול שיקרא את הפסוקים המתארים את עבודתו בפיו, לפי המשנה (יומא א, ג).
• נֹגַהּ תְּשִׁיעִי יַעֲמִידוּהוּ בְּשַׁעַר קָדִים - בבוקר של ערב יום כיפור, ט' בתשרי, העמידו אותו בשער המזרח (לפי המשך המשנה).
• נוֹי זִבְחֵי יוֹם לְפָנָיו יַעֲבִירוּ - העבירו לפני הכהן את הקרבנות כחלק מן הלימוד והאימון לקראת עבודת היום.
• סֶמֶךְ בִּיאַת שֶׁמֶשׁ צֵידוֹ יַמְעִיטוּ - סמוך לערב המעיטו באכילה ובשתיה של הכהן (לפי המשנה א, ד).
• סַאַב לבֶן פֶּן בְּרֶדֶם יִקְרֵהוּ - המיעוט באכילה ובשתיה היה כדי שהכהן הגדול לא ירדם בליל יום הכיפורים, במטרה למנוע את האפשרות שיטמא בטומאת קרי (היא הלבן המסואב בלשון הפיוט) ולא יוכל לקיים את עבודתו.
• לְלַמֵּד חֵפֶן - ללמוד את מלאכת החפינה, ההקטרה.
• סַמִּים לְתַמֵּר בִּפְנִים אוֹתוֹ יַשְׁבִּיעוּ - זקני הכהונה היו משביעים את הכהן הגדול שיקטיר את הקטורת בתוך קודש הקודשים ולא מחוצה לה (משום שזו הייתה מחלוקת הלכתית בין הפרושים לצדוקים), כמתואר במשנה יומא א, ה.
• סָמַר בְּשָׂרוֹ וְהִדְמִיעַ כִּי נֶחֱשַׁד / סָרוּ גַם הֵם וּבֶכֶה הִגִּירוּ - לפי המשנה: "הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין" (א, ה). הגמרא מפרשת שהוא בוכה מפני שחשדו בו והם בוכים מפני שחשדו בכשרים.
• שִׂיחַ מִדְרָשׁ בְּפֶה וּבִכְתַב הִגָּיוֹן / סְבִיבָיו יְשַׁנְּנוּ לְעוֹרְרוֹ עַד חֲצוֹת - כל הלילה היה הכהן עצמו, או בני חבורתו, לומד ומשנן כדי לא להירדם, כנזכר למעלה.
כדאי לשים לב לכך שזו שורה באקרוסטיכון המסמלת את האות סמ"ך, ישנן כמה דוגמאות לכך שבראשית הפיוט שֹי"ן וסמ"ך התחלפו.
• בְּפַיֵּס רִאשׁוֹן - בעבודת המקדש הרגילה היו ארבע מלאכות שנעשו לפי הגרלה, פיס. אמנם, ביום הכיפורים כולן נעשו על ידי הכהן הגדול בלבד, אך הם מכונות בלשון הפיוט "פיס" לפי דרך עשייתן בכל השנה.
• חֲדָשִׁים יְשַׁלֵּשׁוּ - בפיס השלישי השתתפו רק כהנים שעדיין לא ביצעו את העבודה של ההקטרה, משום חביבותה והאמונה שהיא מבטיחה ברכה לעושיה.
• כְּנָם הַצּוֹפֶה - לפי המשנה (יומא ג, א), מי שראה ראשון את השמש מאירה היה קורא (נם - אומר) שהגיע זמן הקרבת הקורבנות.
• עָלָיו פֵּרְשְׁזוּ מָסָךְ בּוּץ לְהַצְנֵעַ - פרשו ("פרשזו") מסך העשוי בוץ להסתיר את הכהן שהחליף את בגדיו.
• עֵרָה סוּתוֹ טָבַל וְעָט זְהָבִים - פשט הכהן את בגדיו, טבל ולבש את בגדי הזהב.
• וְקֵרַץ תְּמִיד הַשַּׁחַר - והקריב את קרבן התמיד של שחר.
• פָּרְשוּ סָדִין לָבָן עוֹד כְּבָרִאשׁוֹנָה - ושוב פרשו לפניו סדין והכהן החליף לבגדי הלבן, כבראשונה (יומא ג, ו).
• פַּרְוָה בַּקֹּדֶשׁ שָׁם קִדַּשׁ וּפָשַׁט - כל הטבילות של יום הכיפורים היו בבית הפרוה (לפי המשנה יומא ג, ג).
• פִּלּוּסִים עֶרְכָּם מָנִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר - בגדי הלבן של הכהן הגדול היו עשויים "פלוסים" (אריגים יקרים, כנראה משי) בשווי שמונה עשר מנה (סכום גדול מאוד, לפי שיטת חכמים במשנה יומא ג, ז).
• פְּאוּרִים לְשָׁרֵת בָּם לְמֶלֶךְ הַכָּבוֹד - הבגדים היו מפוארים משום שבהם שירת הכהן הגדול את מלך הכבוד, אלוהים (לפי תהלים כד).
• פָּנָיו יָמָּה וְרֹאשׁוֹ נֶגְבָּה מְעֻקָּם - פר החטאת היה מוצב כלפי מערב, אך ראשו פנה הצידה, לדרום (לפי המשנה ג, ח).
• פְּשָׁעָיו הוֹדָה וּבְחֻבּו לֹא טָמָן - הכהן התוודה על פר החטאת את כל עוונותיו, מבלי להסתיר דבר.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
