• (א) הַלְלוּיָהּ. מצד אחד זו מלת קריאה המורכבת משתי מלים: הללו את ה'! ומצד אחר היא משמשת כמלה אחת שפירושה שיר תהילה לה', כעין הרחבה של המלה 'הלל', דוגמת מאפליה ומרחביה. הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה', הַלְלוּ, עַבְדֵי ה' (ב) שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה', בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. ייתכן שאלו הם הלויים המשוררים בבית ה', ששרו את המזמורים הללו, אך אפשר שבשירה השתתפו גם אנשים אחרים, יראי ה'. (ג) הַלְלוּיָהּ, כִּי טוֹב ה', זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים ה'. (ד) כִּי את יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, את יִשְׂרָאֵל הוא בחר לִסְגֻלָּתוֹ, להיות עמו המיוחד, היקר לו. (ה) כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה', וַאֲדֹנֵינוּ גדול יותר מִכָּל אֱלֹהִים. את גדולת ה' אפשר לראות בטבע: (ו) כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה, ממשלתו בכל העולם - בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת שמתחת לארץ. (ז) מַעֲלֶה נְשִׂאִים, עננים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים, הקודמים לירידת המָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא, מוציא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו. כביכול אצורה הרוח במקום מסוים, ואלוקים משחרר אותה משם כרצונו. ומכאן לגדולתו של ה' המתבטאת בהיסטוריה: (ח) שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, כמסופר בתורה על המכה האחרונה, הגדולה והמכרעת במכות מצרים. (ט) מכה זו באה לאחר שה' שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים רבים בְּתוֹכֵכִי, בתוך מִצְרָיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו. (י) הללו את ה' העושה כל אשר חפץ - שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים במלחמות ישראל בבואם לארץ: (יא) לְסִיחוֹן, את סיחון מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וּלְעוֹג, ואת עוג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שהיו מלכים גדולים ששלטו בטריטוריות רחבות יותר ממלכי כנען, וּלְכֹל, ואת כל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן. (יב) וְנָתַן אַרְצָם של כל המלכים האלה נַחֲלָה, נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. דברי שבח ותודה: (יג) ה', שִׁמְךָ קיים לְעוֹלָם, ה', זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר. (יד) כִּי יָדִין, ידוּן ה' את עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, הוא יחזור בו ממחשבתו להעניש את ישראל. כשיעמיד את עבדי ה' מישראל מול הגויים, תבלוט קרבתם של ישראל אליו: (טו) עֲצַבֵּי, אלילי הַגּוֹיִם הם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, ואין בהם חיים: (טז) פֶּה לָהֶם - וְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶם - וְלֹא יִרְאוּ; (יז) אָזְנַיִם לָהֶם - וְלֹא יַאֲזִינוּ; אַף אֵין יֶשׁ, אין רוּחַ בְּפִיהֶם. אין הם אלא בובות נטולות חיים. המשורר בז לעובדיהם ואולי אף מקלל אותם: (יח) כְּמוֹהֶם - כמו האלילים, נטולי רוח חיים יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, ואף כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. (יט) ולעומתם - בֵּית יִשְׂרָאֵל, בָּרְכוּ אֶת ה'; בֵּית אַהֲרֹן - הכהנים, בָּרְכוּ אֶת ה'; (כ) בֵּית הַלֵּוִי, בָּרְכוּ אֶת ה'; יִרְאֵי ה', עובדי ה' שאינם נמנים דווקא על 'בית' אחד ושאין להם תפקיד מסוים ומוגדר, בָּרְכוּ אֶת ה'. וכולם יחד אומרים: (כא) בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִִָם, הַלְלוּיָהּ. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|