תהלים צ: תפלה למשה

מכאן קפיצה לבעיה האנושית: (ג) אתה, ה', תָּשֵׁב, משיב אֱנוֹשׁ, אדם עַד דַּכָּא, העפר, מביאו עד דכדוכה של הנפש,[2] וַתֹּאמֶר לאדם אמירה כללית: "שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם אלי, חזרו בתשובה".[3] (ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ, ה', כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, כיום חולף שאין ממנו חוויה עכשווית אלא זיכרון בלבד, וכמו אַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה, זמן שבדרך כלל ישנים בו ולכן אפילו לא מרגישים שהוא עובר. אצלך אין לזמן משמעות. (ה) זְרַמְתָּם, זרימתם של החיים שאתה מזין בה את היצורים, כשֵׁנָה יִהְיוּ, מעין חלום חמקמק, הוויה שאינה ממשית לגמרי, עד שבַּבֹּקֶר, לאחר היקיצה מאותה שינה יתברר לאדם שכֶּחָצִיר יַחֲלֹף. חייו נבלו כחציר הצומח וקמל במהירות, ושוב איננו צומח עוד. (ו) בַּבֹּקֶר יָצִיץ, מופיע וְחָלָף, ולָעֶרֶב של אותו יום כבר יְמוֹלֵל, יישבר וְיָבֵשׁ. כך הם ימי חיינו לעומת הנצח האלוקי - הוויה בלתי ממשית וקצרת קיום עד מאוד.

(ז) כִּי, אכן גם בחיינו כפי שהם, כָלִינוּ, אנו כלים ואובדים בְאַפֶּךָ, מזעמך, וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ. אנחנו נתונים במצוקה ובמעין מחבוא בשל כעסך. (ח) שַׁתָּ, שמת את עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, אתה רואה את פשעינו, ועֲלֻמֵנוּ, סתרינו, סודותינו גלויים לִמְאוֹר פָּנֶיךָ, ואין אנחנו יכולים להיחבא או להסתתר. ומכיוון שבכל זאת אנו חוטאים, הרי בפועל יוצא שעונשיך גוזלים את רוב ימינו - (ט) כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ ונעלמו בְעֶבְרָתֶךָ, בגלל כעסך. כִּלִּינוּ את שָׁנֵינוּ, שנותינו כְמוֹ הֶגֶה, שיצא מן הפה, ואינו קיים עוד. (י) בסך הכול יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם - בחיי העולם הזה שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת, במקרה שהחיים חזקים יותר, הרי הם שְׁמוֹנִים שָׁנָה. ואף הם חסרי חשיבות, כיוון שאפילו רָהְבָּם, נקודות ההתפארות שיש בהם, הצלחותינו והישגינו אינם אלא עָמָל וָאָוֶן, חטא, וגם: יגיעה לריק, הבל ואיִן.[4] כל מפעלינו ופארנו אינם חשובים, בין היתר כִּי העולם גָז, עובר חִישׁ, מהר וַנָּעֻפָה, ואנחנו עפים ונעלמים.

מצבנו כיצורים בני-חלוף כמעט אינו מאפשר לנו לחיות חיים הגונים, ובוודאי מקשה עלינו לחזור בתשובה. אנו יותר מדי טרודים במרוץ חסר-התכלית אחרי ענייני העולם הזה, החולף ועובר על פנינו; ואין לנו זמן ואף לא כוח לחשוב על העניינים החשובים באמת.

(יא) מִי מאתנו יוֹדֵעַ עד היכן יכול להגיע עֹז אַפֶּךָ, כוח כעסך, וּכְיִרְאָתְךָ, כמו שאנו מתייראים ממך, הלוא היא גם עֶבְרָתֶךָ, כעסך. מצד אחד, אנו יודעים שהחטא יגרור עונש, אם כי לא תמיד אנו משערים בנפשנו את גודלו וחומרתו; ומצד שני, התרוצצויותינו הרבות כמעט אינן מותירות לנו הזדמנויות להעריך את המציאות כמות שהיא. (יב) אנא, לִמְנוֹת, לספור את יָמֵינוּ, ימי חיינו כהווייתם, כדי שבאמת נתפוס את קיצורם ואת חלופיותם, כֵּן הוֹדַע, תן בנו את ההכרה וההבנה. ואם נהיה מודעים לזמן העובר, נָבִיא, נצמיח[5] לְבַב חָכְמָה, לב חכם. לכל הפחות לא נלך אחר דברים חסרי ערך או רעים, שתועלתם קצרת טווח, ואין להם קיום אל מול פניך - בין משום שאינם מחזיקים מעמד לאורך זמן, ובין משום שבעקבותיהם יגיע עונשם.

המזמור מסתיים בתפילה ובתחנונים העולים מאזלת ידנו וקוצר ימינו: (יג) שׁוּבָה, ה', והאר לנו את פניך. עַד מָתָי נימצא רחוקים?! וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ, אנו זקוקים לרחמיך, ה', גם אם איננו ראויים להם. ביטוי זה מופיע גם בתפילה אחרת של משה רבנו.[6]

(יד) שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר, בשנות נעורינו, הבוקר של חיינו מחַסְדֶּךָ, ומכוחם של ילדות ונעורים מאושרים נְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ. (טו) לחלופין, שַׂמְּחֵנוּ בהמשך חיינו כִּימוֹת, כימים שעִנִּיתָנוּ, כמו שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. תן לנו שמחה כמו ימי הסבל שהיו לנו, כך שלפחות סופנו יהיה טוב. (טז) וכאשר נדע מנוחה ושלווה, יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, נוכל להתבונן במעשיך, ובכלל זה בטובה ובשמחה שתביא עלינו, וַהֲדָרְךָ יתגלה עַל בְּנֵיהֶם של עבדיך - על הדור הבא.

המזמור מסיים בתפילה כללית על חיינו: (יז) וִיהִי נֹעַם, הנעימוּת, הנתינה הטובה של אֲדֹנָי אֱלֹֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּכתוצאה מכך, את מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, שאנחנו כל כך טורחים עליו ושאיננו בטוחים כלל בקיומו, וכל שכן בהתמדתו כּוֹנְנָה, יַצֵּב עָלֵינוּ, כך שנוכל לראותו גם בתוך חיינו, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ, בסס אותו, וכך יצליח ויחזיק מעמד.

[1] ראו בראשית רבה סח,ט.

[2] רות רבה ו ועוד.

[3] רש"י על פי חז"ל.

[4] ראו רמב"ן במדבר כג,כא.

[5] על פי רש"י, רס"ג וראב"ע. ויש מפרשים וְנָבִיא כתואר - נביא שלבו מביע חכמה. ראו תרגום; מורה נבוכים ח"ב לח. או: את תפקיד הנביא - שייעדר מאתנו ברבות הימים - ימלא הלב החכם שתיתן לנו. ראו אגרת הנחמה לרבי מימון.

[6] ראו שמות לב,יב.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.