audio items
snunit
קוקיז (עוגיות)

אתר הספרייה הלאומית עושה שימוש בעוגיות (cookies) על מנת לשפר את חווית הגלישה שלך. הגלישה שלך באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות. למידע נוסף, אנא עיינו במדיניות הפרטיות

חזרה לתוצאות החיפוש

סופרים קרא

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
playerSongImg
כותר סופרים קרא
מעגל השנה פורים;שירת הבקשות
שפה עברית

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC
פירוש

  • • סוֹפְרִים קָרָא לִקְרָאתוֹ – אחשורוש קרא לסופריו, כפי שנאמר באסתר ג, יב: וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ...
    • לִכְתּוֹב כִּתְבֵי גְּזֵרָתוֹ – של המן, כמו שכתוב שם: ...וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ...
    • עַל עַם עוֹבְרֵי מִצְוָתוֹ – על עם ישראל שהמן אמר עליהם, שהם עוברים על חוקיו של אחשורוש (אסתר ג, ח): יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם. אפשרות אחרת היא שישראל באותו דור עברו את מצוות הקב"ה, כפי שאמר עליהם ר' שמעון בר יוחאי בבבלי מגילה יב, ע"א: "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע... מפני שהשתחוו לצלם".
    • לְהָרְגָם וּלְאַבְּדָם – כמו שנאמר באסתר ג, יג: וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד.
    • לוּלֵא יְיָ אִתּוֹ – אילו ה' לא היה בעזרו של עם ישראל. בהמשך הכינוי מוסב אל מרדכי.
    • הָמַם – היה יוצר אצל ישראל מהומה ומבוכה.
    • כִּי אָז הָמַם הִשְׁמִידָם – המן היה מכלה את ישראל.
    • לְזוּת בִּשְׂפָתָיו – דברי הבלע והרשעה של המן על היהודים, הביטוי לקוח ממשלי ד, כד הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ.
    • בַּדִים – שקרים, בדיות, כמו השימוש במלה זו בישעיהו מד, כה: מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל...
    • בִּכְתוֹב עַל הַיְּהוּדִים סָתַם מִלַּת עֲתִידִים – בתיאור הגזירה נאמר (אסתר ג, יד): פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה. ועל כך אמר ר' לוי באסתר רבה ז, יט: "אומות העולם נבואתן סתומה ואינן יודעין אם ליהרג ואם להרוג". כלומר, ידעו שיקרה משהו ביום הזה, אך לא ידעו מי יהרוג את מי.
    • יַ"ג בַּאֲדָר מוֹעֲדָם – זהו התאריך שנקבע.
    • אִם יֵהָרְגוּ מוּעָדִים – אם היהודים מיועדים להיהרג באותו יום.
    • אוֹ יַהַרְגוּ עִתְּדָם – או שבעתידם נקבע כי הם יַהרגו באותו יום, אלו שהיו מעותדים להרוג באותו יום ולא להיהרג.
    • הָרָצִים הֵם דְּחוּפִים – שליחי המלך רצו עם ספרי הגזירה, כפי שנאמר באסתר ג, טו: הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה...
    • רוֹכְבֵי רֶכֶשׁ מְעוֹפְפִים – הרוכבים על רכושו של אחשורוש טסים להפיץ את גזירתו. ראו פירוש אבן עזרא לאסתר ח, י.
    • זוֹעֲפִים – זועמים.
    • וְשׁוֹאֲפִים לִנְקָמוֹת וְלִשְׁפּוֹךְ דָּם – מתאווים להרוג את היהודים.
    • שָׁחוֹר לָבָן אֲדַמְדָּם – המשורר 'צובע' את הסוסים של שליחי אחשורוש לפי התיאור של סוסי פרעה ו'סוסי הקב"ה' בשיר השירים רבה א מט, "חזר ורכב פרעה על סוס אדום על סוס לבן או בשחור - כביכול נגלה הקב"ה על סוס אדום לבן שחור". ייתכן שהשראתו של מדרש זה באה לו מהחזון הראשון של זכריה.
    • וּבְעִיר שׁוּשָׁן מָה רַבּוּ מְבוּכוֹת – כפי שנאמר בסוף פרק ג באסתר: הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
    • וַיֻצְּבוּ – עמדו, התקיימו.
    • הַמֶּלֶךְ וְהוּא יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת יַיִן מָאֳדָּם – אחשורוש והמן ישבו לשתות, כמסופר שם (אסתר ג, טו) ...וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת...
    • מִשָּׁמַיִם הִקְשִׁיבוּ לְמָרְדְּכַי – הקב"ה שעה לזעקתו הגדולה של מרדכי ולאבלו.
    • נְגִידָם – מנהיגם של ישראל. כך נתפס מרדכי באסתר רבה ו, ב כמי שהיה שקול בדורו למשה ולאברהם בדורותיהם, וכמי שלימד את ישראל תורה כמשה.
    • עוֹלֵל קַרְנוֹ וְעִפֵּר – לכלך בעפר את קרנו, כלומר ביזה את עצמו והוריד מכבודו בשל הצער, לפי איוב פרק טז, טו: שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי.
    • בְּלָבְשׁוֹ שַׂק וָאֵפֶר – לאות אבל. זו היתה תגובתו של מרדכי בשמעו את הגזרה (אסתר ד, א): וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר...
    • זָעַק – כפי שנאמר שם (אסתר ד, א) ...וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה.
    • הָהּ לִצְבִי עֹפֶר – תוכן זעקתו של מרדכי לא התפרש במגילת אסתר, וכאן שם בפיו המשורר מלים אלו: אוי לקב"ה, הנמשל לצבי או לעופר בשיר השירים ב, ט: דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. ואפשר גם שהצבי, העופר, הוא עם ישראל, בניו של הקב"ה, העומדים בפני שמד משום ש–
    • כִּי שָׁכַב וַיֵּרָדַם – מרדכי חווה את הקב"ה המסתיר פניו כנרדם. זאת על פי הדרשה מאסתר רבה י א "'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' - נדדו שמים כסאו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שראה את ישראל בצרה. וכי יש שינה לפני המקום, והלא כבר נאמר 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'? - אלא בזמן שישראל שרויין בצער ואומות העולם בשלוה, לכך נאמר (תהלים מד כד) 'עורה למה תישן ה''". לפי מסורת זו התפתחה בקבלת האר"י תפיסת הגלות והסתר הפנים שחוו ישראל בימי אחשורוש כדורמיטא, כלומר כתרדמה של הקב"ה.
    • הָרָשָׁע – המן.
    • גֻּמָּץ חוֹפֵר – חופר בור ומכשול לישראל. הביטוי לקוח מקהלת י, ח: חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.
    • שֶׁיִּרְאֶה בְיוֹם אֵידָם – כדי לראות את מפלתם של ישראל ביום אסונם, לפי לשונו של ירמיהו יח, יז כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם.
    • דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בָּא לוֹ כְאִישׁ הַהֵלֶךְ – מרדכי בא אל שער המלך כאילו הוא עובר שם במקרה. כך רואה המשורר באופן דרשני את הפסוק מאסתר ד, ב וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק.
    • אֶסְתֵּר שָׁמְעָה וַתַּשְׁלֵךְ כְּבוֹד תִּפְאֶרֶת אָדָם – המשורר (בעקבות מדרש פנים אחרים נוסח ב, ה) מניח שבעקבות שמועת הגזירה, אף אסתר לבשה שק ואפר. המדרש הנ"ל לומד זאת מהפסוק הבא לאחר מכן באסתר ה, א: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת. לבישת המלכות מתבארת כשינוי ממלבושיה הקודמים. במדרש - "נערהּ מאפרהּ, והפשיטהּ השק והלבישהּ הקב"ה מעין מלכות של מעלה"; בפיוט ממשיך המשורר את התיאור כאילו השליכה אסתר את כבודה הנשי ובמקביל את בגדי מלכותה שבהם התקשטה בהיותה בבית המלך. הביטוי שאוב מאיכה ב, א אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ.
    • נִתְחַלְחֲלָה וַתֵּלֶךְ – רעדה ופחדה, כפי שנאמר באסתר ד, ד וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד. ולבסוף החליטה ללכת אל המלך, כפי שמסופר שם.
    • הַאִם בָּא עֵת תַּפְקִידָם – מתוך התהיה, האם הגיע הזמן שעליה למלא את תפקידה, כפי שאמר לה מרדכי (שם ד, יד): ...וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.
    • יְקָר – כבוד.
    • בִּגְדֵי יְקָר שָׁלְחָה בְיַד סָרִיס וּפֶחָה – כפי שנאמר שם ד, ד-ה: וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל. וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי...
    • פָּקְדָה לִשְׁאוֹל שְׁלוּחָה – אסתר פקדה על התך, השליח ששלחה אל מרדכי.
    • מַה זֶּה נִגְזַר בַּעֲדָם – לשאול את מרדכי מה נגזר על היהודים, כפי שנאמר שם ה וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה.
    • וּבְפַתְשֶׁגֶן פְּתוּחָה – ובאגרת גלויה, כפי שנאמר באסתר ד, ח וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ.
    • יָדְעָה פֵשֶׁר יְסוֹדָם – הבינה את משמעות העניין.
    • פָּקַד עָלֶיהָ לָבוֹא בֵּית הַמֶּלֶךְ – מרדכי ציווה על אסתר לבוא אל המלך, כפי שנאמר באסתר ד, ח ...לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ.
    • הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ – המלך המסב בארמונו, לפי האמור בשיר השירים א, יב עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.
    • לְהַפִּיל חֵן בְּלִבּוֹ – כך דורש הפיטן את בקשתו של מרדכי שם לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ.
    • וְלָשׁוּב מֵאַבְּדָם – ולחזור בו מהגזירה לאבד את היהודים.
    • לְהַעֲבִיר מַחְשָׁבוֹ – לשנות דעתו. הביטוי לקוח מההקשר של ביצוע המשימה במגילת אסתר ח, ג וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים.
    • בַּדָּבָר אֲשֶׁר זָדָם – להיענש באותו דבר שזמם לעשות ליהודים. הביטוי לקוח מדברי יתרו על טביעת המצרים בים סוף (שמות יח, יא): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.


יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?