ברבות מקהילות הספרדים מקובל שלא להכניס פיוטים אל תוך רצפי התפילה (למשל בפסוקי דזמרה, בין "ברוך שאמר" ל"ישתבח" או בחזרת הש"ץ על תפילת העמידה). כיוון שכך, נוצרו כמה רצפי פיוטים שנאמרים בין יחידות התפילה השונות, או כהקדמה להם, "רשות". רצפי פיוטים כאלו מופיעים כהקדמה ל"נשמת כל חי", בין "אבינו מלכנו" לקריאת התורה, לפני תקיעות השופר הראשונות (בתום הקריאה בתורה), ולפני חזרת הש"ץ. בחלק מן הקהילות את הפיוטים "אוחילה לאל" ו"ונתנה תוקף" מקובל לומר לפני המוסף או לאחריו, בניגוד למסורת אשכנז שבה הם נאמרים במהלך חזרת הש"ץ. בכמה מן העדות נוהגים לומר פיוטים גם לפני קדושה. חלק מן הפיוטים שברצפים אלו לא נתקנו ונכתבו דווקא לימים הנוראים – למשל "שפל רוח" לר' שלמה אבן גבירול, שהוא רשות לתפילת "נשמת כל חי" – אך כיום לא נהוג לומר אותם בתפילות השנה; ברוב הקהילות נהוג שתפילת המועדים, ובמיוחד הימים הנוראים, היא חגיגית ונרחבת יותר מהרגיל, ולכן, מתוך המגוון הזה, שבחלקו התקבל בתקופה מסוימת גם בקהילות אשכנז, נוצרו רצפים שונים לשני הבקרים של ראש השנה, אם כי חלק מן הפיוטים נאמרים בשני הימים. בין הפיוטים שבתפילות הבוקר של ראש השנה נמצאים: "עת שערי רצון להפתח" המתאר את סיפור עקדת יצחק (שנקרא בבוקרו השני של החג) על פי מדרשי חז"ל השונים ומשמש כהקדמה לתקיעות בשופר. בחלק מן הקהילות נאמר גם הפיוט "אם אפס רובע הקן" המוכר מן הסליחות, שעוסק אף הוא בעקדה. "אתאנו לחלות פניך", גם הוא מן הסליחות, כרשות לחזרת הש"ץ, הן בשחרית והן במוסף. רצף הפיוטים העיקרי נאמר בקרב חלק מן הקהילות כרשות לנשמת ועל ידי קהילות אחרות אחרי חזרת הש"ץ של שחרית ו"אבינו מלכנו". ביום הראשון נהוג לומר את הבקשה "אלהי, אל תדינני כמעלי" מאת יצחק אבן מר שאול מן המאה העשירית שבו וידוי ותחנונים על סדר הא"ב. לאחר מכן ממשיכים עם פיוטי רשות שונים, שביניהם "שואף כמו עבד" ו"שופט כל הארץ" (שבמסורת תימן נאמר בשחרית של כל עשרת ימי התשובה) לר' שלמה אבן גבירול ו"ידי רשים" לריה"ל, שבמקור נכתב כהקדמה לקדושה. ביום השני פותחים ב"שפל רוח", ולאחר מכן ממשיכים בשני פיוטים של ר' יהודה הלוי, "ה' יום לך אערֹך תחִנה", בקשה שסובבת כולה סביב שם ה' ו"יה שמך ארוממך" שנכתב כפתיחה לקדיש. כפי שהזכרנו, רצפי הפיוטים הללו נאמרים במקומות שונים במסורות השונות, אך המשותף לכולן הוא הרצון לציין את תפילת ראש השנה. אף שלא כל הפיוטים נועדו דווקא לראש השנה ולימים הנוראים, ונדמה שבתקופות קודמות הם היו שכיחים יותר בבית הכנסת, הרי שבזמננו – כאשר נוסח התפילה התקבע ולא נהוג לגוון ולהכניס פיוטים נוספים בימות השנה – הם מסייעים להפוך את תפילות הימים הנוראים לעשירות, למגוונות ולכאלו שמשתפות את הקהל ומעוררות את רגשי הנפש המתאימים למעמד זה.
|