ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל־הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל־אוֹיְבֶיךָ וְכָל־שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ מִינִים. |
|
ברכה זו היא הברכה השתים עשרה בתפילת עמידה של חול, והתשיעית ברשימת הבקשות האישיות. ברכה זו שונה מיתר הברכות, שכן במקום שבח וברכה יש בה רצף של קללות או בקשות למיצוי הדין עם הרשעים. בתלמוד הבבלי מופיע סיפור לגבי התקנתה של תפילת העמידה, ובפרט לגבי ברכת המינים: "תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה [...]" (ברכות כח, ע"ב). כפי שניתן לראות ביחידת המבוא לתפילת העמידה, כנראה גרסת התפילה של שמעון הפקולי לא היתה הגרסה הראשונה של תפילת העמידה, וכך גם לגבי ברכת המינים שתיקן שמואל הקטן. סביר לפרש שהוא תיקן נוסח מסוים שלה לפי נושא (ואולי אף תבנית) קבוע מראש, וייתכן שנוסח זה הוא שעומד בבסיסם של נוסחי הברכה המוכרים לנו כיום. בעקבות הסיפור על שמואל הקטן, כפי הנראה, התקבלה סברה שגויה שברכת המינים היא הברכה התשע עשרה, זו שנוספה מאוחר אל תפילת שמונה עשרה. אולם, כפי שמתברר גם מן נוסחי התפילה שבגניזה הקהירית (שבהם מנויות שמונה עשרה ברכות יחד עם ברכת המינים), ברכת "מכניע זדים" תמיד הייתה חלק מתפילת העמידה, והברכה שנוספה מאוחר יותר היא ככל הנראה צמח דוד. מקובל להניח שתיקון הנוסח של ברכת המינים נעשה בהשפעת הופעתן של כתות נוצריות בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. עדות מוקדמת לכך – דהיינו לחלוקה שבין ברכת "מכניע זדים" המקורית ובין אזכורם של המינים – אפשר למצוא בתלמוד הירושלמי. ברייתא המובאת בו קובעת כי את הבקשה על המינים יש להזכיר בברכה שעוסקת בזדים: "כולל של מינים ושל רשעים במכניע זידים" (ברכות ב, ד). לאורך השנים נוצרו גרסאות רבות ושונות של ברכה זו, בחלקן הוזכרו הנוצרים במפורש (ולאחר מכן נמחקו ההתייחסויות הללו בהשפעת הצנזורה) ובחלקן נוספו כינויים נוספים וקללות שונות. שינויי הצנזורה והרצון לייצר נוסח מותאם למקום ולזמן הם בין הגורמים להיווצרותן של גרסאות רבות ומגוונות של הברכה. כך למשל בנוסח ארץ ישראל: "למשמדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו, והנצרים והמינים כרגע יאבדו. ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה' מכניע זדים." |
|
• וְלַמַּלְשִׁינִים - מי שמעבירים מידע לשלטונות הזרים, בנוסח תימן הם נזכרים בהמשך בשם "מוסרים". המילה "מלשינים" לא מופיעה ברוב הגדול של הנוסחים המוקדמים, והיא ככל הנראה תוספת מאוחרת לנוסח המוקדם. הפתיחה בוי"ו החיבור בנוסחים האשכנזים חריגה. אפשר לראות בה האחדה צורנית לפי יתר הקללות שבהמשך הברכה (וכל אויבי עמך, והזדים, וכו') או בנוסח גרסאות התפילה המקוצרות כמו "הביננו", שהיא גרסה מקוצרת של תפילת העמידה מתקופת חז"ל. לַמְּשֻׁמָּדִים - משומדים: מי שהשתמדו, שהמירו את דתם. נוסח תימן (וארץ ישראל) משמר את הנוסח הקדום של הברכה ופותח במשומדים, בדומה לרוב המכריע של עדי הנוסח. אַל תְּהִי תִקְוָה - תקווה היא עתיד טוב, "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ" (ירמיהו לא, טז). וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ - כרגע: כמו רגע שחולף, כלומר מהר, "בין רגע". אולי לפי העונש שניתן לעדת "האנשים הרשעים" בסיפור קורח, "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר טז, כא). יש חילופי נוסח רבים למשפט זה. הנוסח המוקדם משתקף בנוסח א"י: 'ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו והנצרים והמינים כרגע יאבדו', ובמסורות אחרות הוא הוחלף בוואריאציות שונות בסדר הפוך, קודם 'כרגע יאבדו' ולאחר מכן 'תעקר/תשבר'. וְכָל הַמִּינִים / וְכָל הָרִשְׁעָה / וְכָל הַזֵּדִים / כָּל הַמִּינִים וְהַמּוֹסְרִים / [והנצרים והמינים (א"י)] - מקבילות שמתחלפות מסיבות שונות. מִינִים - כופרים, בלשון חכמים. בדרך כלל מתייחס לכתות דתיות שנפרדו מן היהדות, ראו למשל "אמר ר' יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים" (תלמוד ירושלמי סנהדרין י, ה). הָרִשְׁעָה - אולי עיבוד וקיצור של הביטוי 'מלכות זדון' שמופיע כמעט בכל הנוסחים המוקדמים שבגניזה, שהוחלף ב'מלכות הרשעה' כפי שמופיע בדברי חז"ל בכמה מקומות (ראו תלמוד בבלי בבא בתרא ס, ע"ב; ברכות נז, ע"ב ועוד). זֵדִים - רעים, רשעים. מופיע גם בהקשר של עבודה זרה וחטאים, ראו למשל "אלהים זדים קמו עלי" (תהלים פו, יד), "גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ" (תהלים קיט, כא). מּוֹסְרִים - מלשינים. [והנצרים והמינים - בנוסחים מוקדמים - כנראה מן המאות ה-4-3, לאחר התגברות השפעתן של הכתות הנוצריות, הוכנסו הנוצרים בפירוש אל ברכת המינים. בעקבות הצנזורה והפחד מהשלטונות במרבית הנוסחים הושמטה ההתייחסות המפורשת מן הברכה.] וְכָל אֹיְבֵי עַמְּךָ / וְכָל-אוֹיְבֶיךָ וְכָל-שׂוֹנְאֶיך / מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ - יכרתו: יגדעו, ימותו. מרמז גם לעונש הכרת, שלילת העולם הבא. ייתכן שזה מעין עיבוד של הנוסח המוקדם: "ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו" כפי שמופיע בנוסח ארץ ישראל. וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ / וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ / וּמַלְכוּת זָדוֹן תַּעֲקוֹר וְתִשְׁבּוֹר מְהֵרָה בְיָמֵינוּ - נוסח תימן ('ומלכות זדון') מזכיר את נוסח ארץ ישראל ונוסחי הגניזה הקדומים, אם כי בהם זו פתיחת הברכה, ואילו בו - וביתר הנוסחים שמעבדים את הלשון הזו - זה הסיום של הברכה. 'מלכות הזדון' הוחלפה ב'מלכות הרשעה' או ב'זדים' ונוספו מילות קללה מקבילות ל'תעקר' עד ליצירת הנוסחים המפורטים שאנו מכירים כיום. שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים - נוסח החתימה המקובל כיום במרבית המסורות, ניתן לפרש שאויבים הם גורמים חיצונים ואילו זדים - פנימיים. מסתבר שהנוסח המקורי והמוקדם היה 'מכניע זדים' בלבד, כבר בנוסחים המוקדמים נוסף לו 'שובר רשעים' ולאחר מכן הוחלפו הרשעים בזדים. |
| כותר |
ברכת המינים (מתוך תפילה העמידה) |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
וְלַמַּלְשִׁינִים - מי שמעבירים מידע לשלטונות הזרים, בנוסח תימן הם נזכרים בהמשך בשם "מוסרים". המילה "מלשינים" לא מופיעה ברוב הגדול של הנוסחים המוקדמים, והיא ככל הנראה תוספת מאוחרת לנוסח המוקדם. הפתיחה בוי"ו החיבור בנוסחים האשכנזים חריגה. אפשר לראות בה האחדה צורנית לפי יתר הקללות שבהמשך הברכה (וכל אויבי עמך, והזדים, וכו') או בנוסח גרסאות התפילה המקוצרות כמו "הביננו", שהיא גרסה מקוצרת של תפילת העמידה מתקופת חז"ל.
לַמְּשֻׁמָּדִים - משומדים: מי שהשתמדו, שהמירו את דתם. נוסח תימן (וארץ ישראל) משמר את הנוסח הקדום של הברכה ופותח במשומדים, בדומה לרוב המכריע של עדי הנוסח.
אַל תְּהִי תִקְוָה - תקווה היא עתיד טוב, "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ" (ירמיהו לא, טז).
וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ - כרגע: כמו רגע שחולף, כלומר מהר, "בין רגע". אולי לפי העונש שניתן לעדת "האנשים הרשעים" בסיפור קורח, "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר טז, כא).
יש חילופי נוסח רבים למשפט זה. הנוסח המוקדם משתקף בנוסח א"י: 'ומלכות זדון מהרה תעקר בימינו והנצרים והמינים כרגע יאבדו', ובמסורות אחרות הוא הוחלף בוואריאציות שונות בסדר הפוך, קודם 'כרגע יאבדו' ולאחר מכן 'תעקר/תשבר'.
וְכָל הַמִּינִים / וְכָל הָרִשְׁעָה / וְכָל הַזֵּדִים / כָּל הַמִּינִים וְהַמּוֹסְרִים / [והנצרים והמינים (א"י)] - מקבילות שמתחלפות מסיבות שונות.
מִינִים - כופרים, בלשון חכמים. בדרך כלל מתייחס לכתות דתיות שנפרדו מן היהדות, ראו למשל "אמר ר' יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים" (תלמוד ירושלמי סנהדרין י, ה).
הָרִשְׁעָה - אולי עיבוד וקיצור של הביטוי 'מלכות זדון' שמופיע כמעט בכל הנוסחים המוקדמים שבגניזה, שהוחלף ב'מלכות הרשעה' כפי שמופיע בדברי חז"ל בכמה מקומות (ראו תלמוד בבלי בבא בתרא ס, ע"ב; ברכות נז, ע"ב ועוד).
זֵדִים - רעים, רשעים. מופיע גם בהקשר של עבודה זרה וחטאים, ראו למשל "אלהים זדים קמו עלי" (תהלים פו, יד), "גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֹתֶיךָ" (תהלים קיט, כא).
מּוֹסְרִים - מלשינים.
[והנצרים והמינים - בנוסחים מוקדמים - כנראה מן המאות ה-4-3, לאחר התגברות השפעתן של הכתות הנוצריות, הוכנסו הנוצרים בפירוש אל ברכת המינים. בעקבות הצנזורה והפחד מהשלטונות במרבית הנוסחים הושמטה ההתייחסות המפורשת מן הברכה.]
וְכָל אֹיְבֵי עַמְּךָ / וְכָל-אוֹיְבֶיךָ וְכָל-שׂוֹנְאֶיך / מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ - יכרתו: יגדעו, ימותו. מרמז גם לעונש הכרת, שלילת העולם הבא. ייתכן שזה מעין עיבוד של הנוסח המוקדם: "ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו" כפי שמופיע בנוסח ארץ ישראל.
וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ / וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ / וּמַלְכוּת זָדוֹן תַּעֲקוֹר וְתִשְׁבּוֹר מְהֵרָה בְיָמֵינוּ - נוסח תימן ('ומלכות זדון') מזכיר את נוסח ארץ ישראל ונוסחי הגניזה הקדומים, אם כי בהם זו פתיחת הברכה, ואילו בו - וביתר הנוסחים שמעבדים את הלשון הזו - זה הסיום של הברכה. 'מלכות הזדון' הוחלפה ב'מלכות הרשעה' או ב'זדים' ונוספו מילות קללה מקבילות ל'תעקר' עד ליצירת הנוסחים המפורטים שאנו מכירים כיום.
שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים - נוסח החתימה המקובל כיום במרבית המסורות, ניתן לפרש שאויבים הם גורמים חיצונים ואילו זדים - פנימיים. מסתבר שהנוסח המקורי והמוקדם היה 'מכניע זדים' בלבד, כבר בנוסחים המוקדמים נוסף לו 'שובר רשעים' ולאחר מכן הוחלפו הרשעים בזדים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
