• (א) לְדָוִד מִזְמוֹר, על חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה; לְךָ, ה', אֲזַמֵּרָה. (ב) אַשְׂכִּילָה, אני מתבונן, מנסה להבין ולהתנהג בְּדֶרֶךְ תָּמִים, בדרך הישר, ומבקש ממך: מָתַי תָּבוֹא, תתגלה אֵלָי?! דוד עובר לספר על עצמו: אֶתְהַלֵּךְ, אני מתהלך בְּתָם, בשלמות לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי. (ג) אני משתדל שלֹא אָשִׁית, אשים לְנֶגֶד עֵינַי כל דְּבַר בְּלִיָּעַל, דבר מגונה ופסול. עֲשׂה סֵטִים, סטיות, דברים מגונים שָׂנֵאתִי, לֹא יִדְבַּק בִּי דבר כזה. (ד) לֵבָב, לב עִקֵּשׁ, לא ישר, מעוקל ומעוות יָסוּר מִמֶּנִּי; רָע לֹא אֵדָע. איני רוצה לדעת אותו ולהכירו. (ה) מְלָשְׁנִי, המלשין בַסֵּתֶר על רֵעֵהוּ - אוֹתוֹ אַצְמִית, אשמיד. אדם גְּבַהּ עֵינַיִם, גאה וּרְחַב לֵבָב, תאוותן - אֹתוֹ לֹא אוּכָל לשאת. (ו) עֵינַי נתונות בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ, אני מתעניין רק באנשים הגונים ונאמנים, והם יבואו לָשֶׁבֶת עִמָּדִי. הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי, (ז) שהרי לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, ודֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן, יעמוד לְנֶגֶד עֵינָי. (ח) לַבְּקָרִים, בכל בוקר, מדי יום אַצְמִית, אשמיד את כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, לְהַכְרִית מֵעִיר ה' - מירושלים את כָּל פֹּעֲלֵי האָוֶן, עושי הרע. פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
|