ברוכים הבאים! באפשרותכם להירשם על ידי מילוי פרטים אישיים, או על ידי כניסה לחשבון הפייסבוק או הגוגל שלכם
או
|
לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כָּל־הָאָרֶץ׃ זַמְּרוּ כְבוֹד־שְׁמוֹ שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ׃ אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה־נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ בְּרֹב עֻזְּךָ יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ׃ כָּל־הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ־לָךְ יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה׃ לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל־בְּנֵי אָדָם׃ הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה־בּוֹ׃ מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה הַסּוֹרְרִים אַל־ירימו [יָרוּמוּ] לָמוֹ סֶלָה׃ בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ׃ הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא־נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ׃ כִּי־בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף־כָּסֶף׃ הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ׃ הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ־בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה׃ אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי׃ אֲשֶׁר־פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר־פִּי בַּצַּר־לִי׃ עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה־לָּךְ עִם־קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם־עַתּוּדִים סֶלָה׃ לְכוּ־שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה כָּל־יִרְאֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי׃ אֵלָיו פִּי־קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי׃ אָוֶן אִם־רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי׃ אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי׃ בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
• (א) לַמְנַצֵּחַ, שִׁיר מִזְמוֹר. הקריאה הפותחת היא עיקר עניינו של המזמור: הָרִיעוּ, השמיעו קול תרועה להבעת תודה, כבוד ושמחה לֵאלֹֹהִים, כָּל יושבי הָאָרֶץ. (ב) זַמְּרוּ את כְבוֹד שְׁמוֹ, שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ, הללוהו בכבוד,[1] או: תהילתו היא כבוד לכם.[2] (ג) אִמְרוּ לֵאלֹֹהִים : מַה נּוֹרָא, נשגב, מעורר יראה מַעֲשֶׂיךָ, בְּרֹב עֻזְּךָ, כוחך יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ. כניעת האויבים מתבטאת בכך שהם נאלצים לפייס את מנצחם אף באמירת שקר.[3] (ד) יושבי כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ, יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ. סֶלָה. ובשבחו של ה' בכלל: (ה) לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹֹהִים, נוֹרָא עֲלִילָה, מעורר יראה במעשים שפעל עַל בְּנֵי אָדָם: (ו) הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה, כשקרע את ים סוף, בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל, כשעצר את מי הירדן, שָׁם - בכיבוש הארץ נִשְׂמְחָה בּוֹ. (ז) מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ לעוֹלָם, עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה, והוא מעמיד אותם במקום הראוי להם. הַסּוֹרְרִים, שאינם שומעים בקולו, אַל יָרוּמוּ לָמוֹ, לא יתרוממו, כי ה' ישפיל אותם. סֶלָה. (ח) בָּרְכוּ, עַמִּים, את אֱלֹהֵינוּ, כי חסדי ה' עמנו מועילים לכל העמים, וְהַשְׁמִיעוּ את קוֹל תְּהִלָּתוֹ, התהילה לשמו. (ט) הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלֹא נָתַן, אפשר, הניח לַמּוֹט, לְהתמוטטות רַגְלֵנוּ. אכן, בכל אלה היו מעלות ומורדות, ולא תמיד היו הדברים נוחים ופשוטים. (י) כִּי בְחַנְתָּנוּ, אֱלֹֹהִים, בניסיונות, צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף, עברנו ייסורי צריפה. (יא) הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה, מלכודת, שַׂמְתָּ מוּעָקָה, כבל לוחץ בְמָתְנֵינוּ. (יב) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, השלטת עלינו בני אדם, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם כפשוטו, ובמובן רחב: התייסרנו בכל מיני הייסורים, אבל בסוף - וַתּוֹצִיאֵנוּ מהמועקות והמבחנים לָרְוָיָה, ואנו נרגעים כצמא ששתה די צורכו. וכאן באה תוספת פרטית: (יג) אָבוֹא אל בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת, אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי, (יד) אותם נדרים אֲשֶׁר פָּצוּ, פתחו, דיברו שְׂפָתָי, וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, שהרי בעיקר בשעת צרה אנשים נודרים. (טו) בין הקרבנות והנדרים עֹלוֹת מֵחִים, שמנים, מלאים מֵח אַעֲלֶה לָּךְ, עִם קְטֹרֶת, שרפה כליל על המזבח של בשר אֵילִים; אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים, תיישים. סֶלָה. והוא מוסיף: (טז) לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה, כָּל יִרְאֵי אֱלֹֹהִים, את הטובות אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְנַפְשִׁי, לי עצמי, שכן אלו הדברים שאני הוא שיכול לספרם: (יז) אֵלָיו בפִי קָרָאתִי, וְרוֹמַם, רוממותו תַּחַת לְשׁוֹנִי. (יח) אָוֶן, מחשבה מרושעת אִם רָאִיתִי, הבחנתי בְלִבִּי, שהרי לכל אדם יש מחשבות כאלה - אותה לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי, ולא יתייחס אליה. (יט) ולעומת זאת - אָכֵן, שָׁמַע אֱלֹֹהִים, הִקְשִׁיב בְּקוֹל, לקול תְּפִלָּתִי. והמשורר מסיים: (כ) בָּרוּךְ אֱלֹֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי והתייחס אליה, וְאת חַסְדּוֹ שהוא מעניק לי לא הסיר מֵאִתִּי.
[1] מצודת דוד. [2] ראב"ע. [3] ראו ההערה לדברים לג,כט.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| כותר |
תהלים סו: למנצח שיר מזמור הריעו לאלהים |
|---|---|
| מעגל השנה |
לכל עת |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
(א) לַמְנַצֵּחַ, שִׁיר מִזְמוֹר.
הקריאה הפותחת היא עיקר עניינו של המזמור: הָרִיעוּ, השמיעו קול תרועה להבעת תודה, כבוד ושמחה לֵאלֹֹהִים, כָּל יושבי הָאָרֶץ. (ב) זַמְּרוּ את כְבוֹד שְׁמוֹ, שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ, הללוהו בכבוד,[1] או: תהילתו היא כבוד לכם.[2] (ג) אִמְרוּ לֵאלֹֹהִים : מַה נּוֹרָא, נשגב, מעורר יראה מַעֲשֶׂיךָ, בְּרֹב עֻזְּךָ, כוחך יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ. כניעת האויבים מתבטאת בכך שהם נאלצים לפייס את מנצחם אף באמירת שקר.[3] (ד) יושבי כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ, יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ. סֶלָה.
ובשבחו של ה' בכלל: (ה) לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹֹהִים, נוֹרָא עֲלִילָה, מעורר יראה במעשים שפעל עַל בְּנֵי אָדָם: (ו) הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה, כשקרע את ים סוף, בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל, כשעצר את מי הירדן, שָׁם - בכיבוש הארץ נִשְׂמְחָה בּוֹ. (ז) מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ לעוֹלָם, עֵינָיו בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה, והוא מעמיד אותם במקום הראוי להם. הַסּוֹרְרִים, שאינם שומעים בקולו, אַל יָרוּמוּ לָמוֹ, לא יתרוממו, כי ה' ישפיל אותם. סֶלָה.
(ח) בָּרְכוּ, עַמִּים, את אֱלֹהֵינוּ, כי חסדי ה' עמנו מועילים לכל העמים, וְהַשְׁמִיעוּ את קוֹל תְּהִלָּתוֹ, התהילה לשמו. (ט) הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלֹא נָתַן, אפשר, הניח לַמּוֹט, לְהתמוטטות רַגְלֵנוּ. אכן, בכל אלה היו מעלות ומורדות, ולא תמיד היו הדברים נוחים ופשוטים. (י) כִּי בְחַנְתָּנוּ, אֱלֹֹהִים, בניסיונות, צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף, עברנו ייסורי צריפה. (יא) הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה, מלכודת, שַׂמְתָּ מוּעָקָה, כבל לוחץ בְמָתְנֵינוּ. (יב) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, השלטת עלינו בני אדם, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם כפשוטו, ובמובן רחב: התייסרנו בכל מיני הייסורים, אבל בסוף - וַתּוֹצִיאֵנוּ מהמועקות והמבחנים לָרְוָיָה, ואנו נרגעים כצמא ששתה די צורכו.
וכאן באה תוספת פרטית: (יג) אָבוֹא אל בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת, אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי, (יד) אותם נדרים אֲשֶׁר פָּצוּ, פתחו, דיברו שְׂפָתָי, וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, שהרי בעיקר בשעת צרה אנשים נודרים. (טו) בין הקרבנות והנדרים עֹלוֹת מֵחִים, שמנים, מלאים מֵח אַעֲלֶה לָּךְ, עִם קְטֹרֶת, שרפה כליל על המזבח של בשר אֵילִים; אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים, תיישים. סֶלָה.
והוא מוסיף: (טז) לְכוּ שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה, כָּל יִרְאֵי אֱלֹֹהִים, את הטובות אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְנַפְשִׁי, לי עצמי, שכן אלו הדברים שאני הוא שיכול לספרם: (יז) אֵלָיו בפִי קָרָאתִי, וְרוֹמַם, רוממותו תַּחַת לְשׁוֹנִי. (יח) אָוֶן, מחשבה מרושעת אִם רָאִיתִי, הבחנתי בְלִבִּי, שהרי לכל אדם יש מחשבות כאלה - אותה לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי, ולא יתייחס אליה. (יט) ולעומת זאת - אָכֵן, שָׁמַע אֱלֹֹהִים, הִקְשִׁיב בְּקוֹל, לקול תְּפִלָּתִי.
והמשורר מסיים: (כ) בָּרוּךְ אֱלֹֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי והתייחס אליה, וְאת חַסְדּוֹ שהוא מעניק לי לא הסיר מֵאִתִּי.
[1] מצודת דוד.
[2] ראב"ע.
[3] ראו ההערה לדברים לג,כט.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
