אני תמיד מבוקש אצל עמנו
ומופיע כחלק מהברכות בפרשתנו
בברכות בספר דברים השמיטו אותי
אך בשמה של עיר הנצח הופעתי
אני נוכח בתחילת כל מפגש וכל מלחמה
וגם נאמר בסוף הקדיש והתפילה
מי אני? (מילה אחת)
תשובה:
שלום
אני תמיד מבוקש אצל עמנו - השלום הוא שאיפת עמנו וחלק מהותי בתהליך הגאולה –"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר" (רמב"ם הלכות מלכים פרק י"ב ה"א)
ומופיע כחלק מהברכות בפרשתנו - בפרשתנו יש ברכות וקללות, בהברכות נאמר "ונתתי שלום בארץ" (ויקרא כ"ו, ו')
בברכות בספר דברים השמיטו אותי - בפרשת כי תבוא יש ברכות וקללות ושם השלום אינו מוזכר כחלק מהברכות.
אך בשמה של עיר הנצח הופעתי - "אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם קרא אותו 'יראה', שנאמר "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר בהר ה' יראה". ושֵם קרא אותו 'שלם', שנאמר "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין...". אם אני קורא אותו 'יראה', כדרך שקראו אברהם, שֵם צדיק ומתרעם. ואם אני קורא אותו 'שלם', כדרך שקראו שֵם, אברהם צדיק ומתרעם. אלא הריני קורא אותו בדרך שקראו אותו שניהם, 'ירושלים' 'יראה שלום'".(ילקוט שמעוני תהילים רמז תתיד).
אני נוכח בתחילת כל מפגש וכל מלחמה - המילה שלום נאמרת בטבעיות כברכה בין אדם לחברו במפגש, ויש בכך חשיבות רבה כדברי רב הונא: "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום - יקדים לו שלום, שנאמר: בקש שלום ורדפהו" (מסכת ברכות דף ו' ע"ב) .
יש מצווה לפתוח בשלום לפני יציאה למלחמה: "כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ', י'). נחלקו הראשונים האם מצווה זו היא רק במלחמת רשות (רש"י) או גם במלחמת מצווה (רמב"ן)
וגם נאמר בסוף הקדיש והתפילה - הפסוק "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעָל כָּל יִשְׂרָאֵל" חותם יחידות את הקדיש השלם, וכן את תפילת העמידה. הברכה האחרונה בתפילת העמידה היא ברכת "שים שלום".
עיון
נחלקו המפרשים בהבנת ברכת "ונתתי שלום בארץ" (ויקרא כ"ו, ו'), האם הכוונה לשלום פנימי בתוך עם ישראל (אבן עזרא, רמב"ן, אור החיים); או שמא הכוונה לשלום בינינו לבין אויבינו (כך פירש שפתי חכמים את רש"י וכן משמע באלשיך ובגמרא במסכת תענית: "מאי חרב, אילימא חרב של מלחמה, והכתיב ונתתי שלום בארץ, אלא אפילו חרב של שלום" [תענית כ"ב ב']).
מחלוקת זו קשורה להמשך הפסוק בו אנו מתברכים על שלום מאויב חיצוני: "וחרב לא תעבור בארצכם". יש שהבינו שהפסוק כולו עוסק בשלום מאוייב חיצוני, ויש שפירשו שבגלל שהשלום בינינו לאויבנו מופיע בהמשך הפסוק, הרי שבתחילת הפסוק הברכה היא לשלום פנימי בתוך עם ישראל.
רש"י מבאר את חשיבתה של ברכת השלום: "ונתתי שלום - שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל:"
על חשיבות השלום אנו למדים גם במדרש הבא: (במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא)
"גדול השלום ...
שאין העולם מתנהג אלא בשלום,
והתורה כולה שלום שנאמר (משלי ג): "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום,
וכן שחרית שואלין לו שלום ובאמש כך שואלין בשלום.
"שמע ישראל" חותמין "פורס סוכת שלום על עמו",
התפלה חותמין בשלום,
בברכת כהנים חותמין בשלום,
אר"ש בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר (תהלים כט) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום."
ערך השלום מתנגש לעיתים עם ערכים אחרים. אחת ההתנגשויות הנפוצות היא בין ערך השלום לערך האמת. שני המקורות הבאים מעדיפים את ערך השלום על האמת:
- שינוי האמת מפני השלום:
"וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'.
ר' נתן אומר: מצוה, שנאמר: ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'.
דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: ואדוני זקן, ולבסוף כתיב: ואני זקנתי." (מסכת יבמות דף סה עמוד ב).
הגמרא מביאה הוכחות מסיפוריהם של אחי יוסף ששינו בדבריהם אליו לאחר מות אביהם. שמואל ששינה כשהלך להמליך את דוד וחד משאול, ואף הקב"ה ששינה את דברי שרה לפני אברהם מפני השלום המשפחתי.
- כאשר שני אנשים נדרשים למשפט, בית הדין אמור לעשות פשרה בהסכמתם על חשבון האמת.
למרות שהפשרה שתושג לא משקפת את הצדק המוחלט, אך כיון שהשלום חשוב יותר, מצווה הדיין לנסות להשיג פשרה. (סנהדרין ו' ע"ב ונפסק בשו"ע חושן משפט סימן יב' ב')
היחס בין השלום לערכים שונים משתקף בימינו גם בסוגיה ההלכתית האם מותר למסור שטח מארץ ישראל בשביל שלום אמת. נחלקו בזה הרב עובדיה יוסף והרב ישראלי (תחומין י') עיקר המחלוקת הוא סביב השאלה האם מצוות ישוב ארץ ישראל דוחה פיקוח נפש, אך ישנה נגיעה בשאלה, מהם גבולות הוויתור להשגת ערך השלום.
ירושלים - עיר השלום
אחד ממזמורי תהלים העוסקים בירושלים הוא מזמור קכ"ב, המדגיש את ערך השלום:
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד
שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה’ נֵלֵךְ:
(ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:
(ג) יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:
(ד) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ
עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה’:
(ה) כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט
כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:
(ו) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:
(ז) יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:
(ח) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:
(ט) לְמַעַן בֵּית ה’ אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
המילה שלום מופיעה במזמור 3 פעמים ומשקפת את העובדה, שירושלים היא עיר המקדש "בית ה' נלך", וגם עיר של משפט וצדק "כי שמה ישבו כסאות למשפט", ומעל לכל ירושלים היא עיר שיוצרת שלום: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך".
הרב משה צבי נריה זצ"ל ציין היבט נוסף על הקשר העמוק שבין ירושלים לבין השלום. במלחמת השחרור לא זכינו לשחרר את העיר העתיקה של ירושלים, מכיוון שבירושלים המחתרות לא התאחדו לגוף אחד, וכל מחתרת לחמה בנפרד. אולם במלחמת ששת הימים זכינו וצה"ל, המאחד את עם ישראל, שחרר את ירושלים כולה ואת הר הבית. השלום הפנימי איפשר להגיע לעיר השלום.
