עיון
שלושה מרכיבים בעיון:
- "אדם כי יקריב מכם" – העמידה בהכנעה בפני ה';
- קרבנות – מעשה וכוונת הלב;
- מבט כולל על ספר ויקרא: מבנה חומש ויקרא – בהתאמה למבנה הפיזי של המשכן.
א. "אדם כי יקריב מכם": העמידה בהכנעה בפני ה'
ההסבר הדרשני נובע מקושי לשוני: לכאורה המילה "מכם" מיותרת, שכן הפסוק היה מובן גם אם היה כתוב: 'אדם כי יקריב קרבן'. גם אם יש צורך להדגיש שהמקריב הוא "מכם", אזי מבחינה תחבירית, המקום הראוי למילה זו הוא: 'אדם מכם כי יקריב קרבן'. (וכך כתב ראב"ע: מכם – מאוחר , כי כן הוא: אדם מכם כי יקריב קרבן; וכמוהו רבים).
הספורנו לומד מייתור זה רעיון: "אדם כי יקריב מכם" – כי יקריב מעצמכם בווידוי דברים והכנעה, על דרך "ונשלמה פרים שפתינו" וכאמרו "זבחי אלהים רוח נשברה", כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת. (ספורנו ויקרא א', ב).
הקרבן אינו פעולה טכנית בלבד, אלא מבטא תהליך רוחני שעובר על האדם המקריב. נוסף על בעל החיים שהוא מקריב, המקריב ניצב בהכנעה לפני ה', והכנעה זו היא הקרבה מעצמיותו, מעצמו. התהליך הרוחני שעובר על המקריב הוא סוד פעולתו של הקרבן.
רעיון זה פותח בהרחבה בעולם החסידות, בנוגע לעצם עמידתו של אדם מול א-לוהיו, ולא רק בהקשר של קרבן. אתם מוזמנים לקרוא על כך במאמרו של הרב איתמר אלדר בקישור הבא.
ב. קרבנות : מעשה וכוונת הלב
רעיון זה עומד בשורש הביקורת של נביאי ישראל – החל בשמואל הנביא וכלה בנביא האחרון, מלאכי – על עיוותים שונים בעבודת הקרבנות. עיוותים שבהם מקריבים ייחסו לקרבנות כוחות לחולל שינוי אל מול ה', ולא הבינו שעיקר העמידה בפני ה' הוא בתנועת הנפש ובתיקון הרוחני והמעשי המלוּוִים בהקרבת קרבן, ולא בפעולה טכנית חסרת גיבוי רוחני.
באתר "ללמוד וללמד" נמצא עיון בדבריהם של שישה נביאים שמתחו ביקורת על תפיסה מעוותת זו.
נראה מעט מדברי הנביא ישעיהו (פרק א' פסוקים יא–יז) בנושא זה.
הנביא מתאר עשר פעולות של עבודת ה' המצויה בימיו בבית המקדש, שלמרות המאמץ וההשקעה הרבים שאפיינו אותה, נמצאה לא רצויה בעיני ה':
"לָמָּה לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'
שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים
וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי
כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי
לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא
קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי
חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא
וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם
גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ..."
לאחר מכן הנביא מתאר עשר פעולות של תיקון רוחני וחברתי שצריכות להיעשות בחיי היום-יום. הראשונה מתארת את החטא, ארבע הן ציווי בבחינת "סור מרע" וחמש האחרונות הן ציווי בבחינת "עשה טוב":
"... יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ
רַחֲצוּ
הִזַּכּוּ
הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי
חִדְלוּ הָרֵעַ
לִמְדוּ הֵיטֵב
דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט
אַשְּׁרוּ חָמוֹץ
שִׁפְטוּ יָתוֹם
רִיבוּ אַלְמָנָה"
ג. מבנה חומש ויקרא: בהתאמה למבנה הפיזי של המשכן
הרושם הראשוני של רבים מלומדי חומש ויקרא הוא, שעיקר עניינו של החומש הוא הקרבנות. הרושם הראשוני של רבים הלומדים את פרקי המשכן הוא, שעיקר עניינו הוא הקרבת קרבנות.
דגש זה על הקרבנות עלול להקשות על אנשים להתחבר לחומש זה, הואיל והוא עוסק במציאות רחוקה מאיתנו שאינה קיימת בימינו.
ברצוננו להציע הסבר לרעיון הכללי של המשכן ולמסר המרכזי של חומש ויקרא בראייה כוללת. הסבר זה מטה את כובד המשקל מהקרבנות למקום אחר.
מבנה המשכן
המשכן בנוי מחצר חיצונה, שבה נמצא המשכן עצמו, ובלב המשכן נמצא קודש הקודשים.
מי שנכנס למשכן, עובר בתחילת דרכו דרך החצר, והמראה הראשון שנגלה בפניו הוא מזבח גדול וסביבו עבודת הקרבנות. מכיוון שזה המראה הראשון שנגלה לו, והיות שהוא בולט ביותר (במראה ובריח), עלול בהחלט להיווצר הרושם שזה מרכז המשכן. ואולם למעשה, רוב עבודת הקרבנות מתרחשת מחוץ למשכן, בחצר (למעט חטאת פנימית).
בהמשך הדרך, עדיין בחצר, נראה הכיור, שבאמצעותו מיטהרים לפני הכניסה אל המשכן עצמו, אל הקודש.
שני הכלים שבחצר, מזבח העולה והכיור, עשויים נחושת, שהיא מתכת פשוטה, וזאת בניגוד לכל הכלים שבתוך המשכן, העשויים זהב, שהוא חומר יקר יותר.
מכיוון ששני כלים אלו נמצאים מחוץ למשכן והם עשויים חומר זול, אנו למדים שהם אינם חלק מהמשכן עצמו אלא משמשים כהכנה לקראת הכניסה אל הקודש. היררכיה זו באיכות החומרים מצביעה גם על היררכיה בחשיבות הכלים.
המזבח – מבטא את נכונות ההקרבה ואת ההתקרבות הנפשית הנדרשות כדי שהכניסה אל הקודש תהיה ראויה.
הכיור – מבטא את ההיטהרות לפני הכניסה אל הקודש.
בתוך הקודש פוגשים שלושה כלים:
מזבח הקטורת (כנגד חוש הריח) – מול הנכנס.
מנורה (כנגד חוש הראייה) – פנימה יותר משמאל.
שולחן לחם הפנים (כנגד חוש הטעם) – מימין, מול המנורה.
בהמשך, לפני ולפנים ישנו קודש הקודשים, ובו נמצא רק ארון הברית, בתוכו לוחות הברית ומעליו הכפורת עם הכרובים שפניהם איש אל אחיו, ומשם נשמע קול ה' המדבר עם משה (כנגד חוש השמיעה).
זה לב המשכן, זה מרכזו – שמיעת קול ה'.
מבנה חומש ויקרא
כמו בכניסה למשכן, כך גם בכניסה לחומש ויקרא, הדבר הראשון שאנו פוגשים הוא הקרבנות שמופיעים בפתיחת החומש (פרקים א'–י').
בהמשך, בהקבלה לכיור הטהרה, החומש עוסק בדיני טומאה וטהרה, "ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור" (פרקים י"א–י"ח).
המשך החומש עובר לעסוק בתחומים רבים של קדושה (פרקים י"ט–כ"ז).
בדומה לקודש הקודשים, הלב של חומש ויקרא הוא חיי קדושה על כל רבדיה, "קדושה" במובן של מפגש עם ה'.
חיי הקדושה פותחים בפרשת "קדושים תהיו", בפנייה אל כל עדת ישראל, שעליהם להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, בקריאה: "קדושים תהיו!". הפרשה בנויה כהרחבה של עשרת הדיברות, שנמצאות בתוך ארון הברית בקודש הקודשים. לפי רבי עקיבא, הפסוק המרכזי בפרשה הוא כלל גדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". פסוק זה מזכיר לנו את הכרובים, שנמצאים במצב של "ופניהם איש אל אחיו".
לאחר פרשת קדושים, שעוסקת בקדושת ישראל בחיי היום-יום, אנו פוגשים קדושות נוספות:
אמור - קדושת הכוהנים
- קדושת הזמנים והמועדים
בהר - קדושת ארץ ישראל
בחקתי - הברית על ארץ ישראל בין ה' לישראל
קדושות אלו בכל מרחבי חיי האדם (חיי הפרט והציבור, הזמן והמקום), הן שיאו של ספר ויקרא ושל קשרי אדם וא-להיו.
פרשת "אחרי-מות" מתארת את כניסת הכוהן הגדול לקודש הקודשים, כניסה שבאה לאחר הקרבת קרבנות והיטהרות. תהליך זה תואם את המבנה הפיזי של המשכן ואת סדר התכנים בספר ויקרא.
סיכום
אם כך, נמצאנו למדים, שישנה הקבלה רעיונית בין מבנה המשכן למבנה חומש ויקרא, ומשניהם עולה רעיון מרכזי: האדם נמצא בתהליך של התקרבות אל ה', וכדי להגיע לכך נדרשת הכנה של הקרבה והיטהרות.
עבודת הקרבנות היא אמצעי חשוב ביותר שנועד להוביל אותנו לחולל שינוי פנימי בתוכנו – "יקריב מכם". שינוי זה יסייע לנו להגיע אל המרכז האמיתי בעבודת ה' – הקרבה אל ה' וקיום דבר ה'.
שיעור על מבנה ספר ויקרא תוכלו למצוא באתר "ללמוד וללמד".
