על וילנסקי (המשך)

​עם עלייתו ארצה, שוב בהמלצתו של יצחק אדל, החל בשנת 1932 לעבוד בתיאטרון הסאטירי "המטאטא" כמלווה בפסנתר ומלחין. במקביל חיבר שירים ומוסיקת רקע לסרטים דוקומנטריים של "יומני כרמל" מיסודו של נתן אקסלרוד וסרטי תעודה שהפיקו הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד. עד מהרה הפך ליוצר בעל הטון העיקרי במוסיקה של הבימה הקלה בארץ. 

 

בשנת 1936, נמנה משה וילנסקי עם מייסדי אקו"ם. הוא ראה עצמו כשותף לאמנים, אשר בשנות ה-3 של המאה ה-20 בארץ ישראלי, השתדלו ליצור סגנון ישראלי ופולקלור חדש ושמו דגש על הצד האתני של השירים. כך, בעבודתו כמלווה של הזמרת אסתר גמליאלית, נחשף אל שירת יהודי תימן וחיבר מספר שירים שהגוון המזרחי בלט בהם ("אני גדליה רבע איש" ו"אלימלך" למילותיו של נתן אלתרמן).

 

בשנת 1944 נוסד תיאטרון הרביו (review theater) "לי-לה-לו", אשר משה היה למנהלו המוסיקלי ומלחין הבית. שם הכיר זמרת נוספת ממוצא תימני – שושנה דמארי ששמה נקשר בשמו ולה כתב רבים מלהיטיו הגדולים: "כלניות" "אני מצפת" "שולמית" "מרים בת-נסים" ועוד. זמרות נוספות שביצעו את שיריו בתקופה זו היו ז'ני לוביץ ("בכל זאת יש בה משהו"), מינה ברן ("טנגו כפר סבא") וג'טה לוקה ("אני חדש בארץ"). השירים, רובם ככולם, נכתבו למילותיו של נתן אלתרמן.

 

ראיון של ציפי פליישר עם משה וילנסקי (9 מרץ 1995) על שילובו בתיאטרון "לי-לה-לו" ועל עבודתו עם נתן אלתרמן (וידאו)

 

עם תום עבודתו ב"מטאטא" (1948), הצטרף לבימה קטנה "כל הרוחות" שאחד ממייסדיה ואביה הרוחני היה אברהם שלונסקי. בין השירים הידועים בתקופה זו "צריך לצלצל פעמיים" למלותיו של נתן אלתרמן.

 

ראיון של ציפי פליישר עם משה וילנסקי (9 מרץ 1995) על ליווי ועיבוד לשירים (וידאו)