| כרזות המודיעות על מפגשים במסגרת התכנית "מלחינים בעקבות שרשיהם" |
| |
 |
| עטיפת ההקלטה של התכנית "מלחינים בעקבות שרשיהם" על-גבי קלטת משנות ה-80 |
בין יוזמותיה להעמקת החינוך המוזיקלי בארץ בולט המיזם “
מלחינים בעקבות שורשיהם” שאותו הפיקה בין השנים 1987-1983. במסגרת פרויקט זה, שבו תמכו "אמנות לעם" מיסודו של משרד החינוך והתרבות, קרן אמריקה ישראל והסתדרות העובדים הכללית, חברה פליישר למלחינים דניאל גלאי ומאיר מינדל בתכנית שנקראה "
מי מפחד ממוזיקה מודרנית?" הגדירו כ"פרוייקט בו בלטו החלוציות, האינטראקציה החברתית העזה בין כל מרכיביו, הביצועים החוזרים והאופי הלא-אליטיסטי שלו". ואכן, יחד עם מוזיקאים מבצעים הם נדדו לאורך ולרוחב הארץ בעשרות יישובים עירוניים וכפריים, מקריית שמונה וכפר בלום בצפון ועד ירוחם, יישובי הערבה ואילת בדרום. התכנית כללה מופע של מוזיקה חיה משל יצירותיהם הקאמריות של השלושה וכן יצירות של מלחינים מרכזיים במאה ה-20. במהלך הקונצרטים הסבירו המלחינים והנגנים את היצירות המנוגנות וניהלו שיחות בלתי אמצעיות עם הקהל – ילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד, כשפליישר מנחה את השיחות.
על תכנית הקונצרטים המוסברים לקהל, תכנית שהייתה
אז חלוצית וראשונה מסוגה בארץ, התבטאה פליישר מעל דפי חוזר איגוד הקומפוזיטורים משנת 1984: "מאז שהקימותי את חבורת "מלחינים בעקבות שרשיהם"...הולכת ומתגלה בפניי אמת מעודדת: ניתן להפיץ את המוזיקה הישראלית החדישה באופן נרחב, תוך שימת דגש דווקא עליה... אנו חודרים לקהל מגוון ביותר, ומגישים קונצרט חי עם הדגמות רבות והסברים... יש טעם רב במפגשים אלה, הם מפיחים רוח-חיים ביצירותינו ואף מגשרים בין באי הקונצרטים לבין יסודות המוזיקה העכשווית בכלל... רבים מבאי הקונצרט מתבטאים אם בהתרגשות אם במחשבה תוך כדי המפגש עימנו".
מיזם חינוכי מרכזי נוסף של ציפי פליישר "ערב ומערב במוזיקה" הופעל בין השנים 1989-1987 בקרב תלמידים וסטודנטים, ועסק בפלורליזם התרבותי בארץ. במסגרתו ערכה פליישר סיורים מוזיקליים מודרכים ברחבי הארץ. "מטרת סדרת השיעורים החדשה" כתבה במאמרה לפתוח את צוהר היצירתיות לרווחה בתוך נפשו של הלומד – בעקבות סיור הצלילים בירושלים "הינה לבסס את ההתבוננות הייחודית המתאפשרת במפגש התרבויות המוזיקליות של ערב ומערב בקו התפר המזרח-תיכוני בארצנו... בסיורים המודרכים שמתי לי למטרה להביא את התלמידים בעיקר אל חוויית ההיכרות הבלתי אמצעית עם המורשת המוזיקלית של עדות ישראל – בחיי הקודש (ליטורגיקה) ובחיי החול...ההשפעה הערבית בולטת באילתורים המדהימים בעושרם המסתלסלים מפיהם של הפייטנים בבית הכנסת של יוצאי חלב... לעומת החזנות בבית הכנסת הרפורמי העדוייה כולה בסממנים מתוך המוזיקה המערבית הקלאסית... ואין מנוס מלעטוף כל אלה בצלצולי פעמוני הכנסיות ובקריאות המואזינים... ומי שחלחלו לאזניו צלילי הכנסייה המזרחית הקדומה [הארמנית] הבין לאשורו מהו אותו שילוב יסודות בו אנו מדברים... ערוב היסודות של ערב ומערב ניתך עליך בעוז, ואתה נפעם אל מול שפע המסורות המוזיקליות הנשמעות מכל עבר". על פעילותה של פליישר במיזם כתב חוקר האמנות גדעון עפרת: "אינטונציות וקצב מערביים וערביים, סולמות מוזיקליים מערביים ומזרחיים, מורשות ליטורגיות יהודיות מערביות ומזרחיות – הפגשת כל אלה ועוד בקלחת תרבותית-מוזיקלית אחת הפכה לאתגר חינוכי מהמעלה הראשונה".
מיזמים חינוכיים נוספים של ציפי פליישר כרכו הקשרים נרחבים של הזמר העברי בפוטנציאל הבינתחומי (מאמרה
הזמר העברי כאמצעי להוראה בין-תחומית); הזמר העברי כאבן יסוד בחינוך לגיל הרך (מאמרה שירי ילדים ישנים וחדשים); על הרפרטואר של שירי חג עבריים ישנים לצד אלה שחוברו על-ידי אמני רוק ופופ עכשוויים; בהקשר המוזיקה והתנ"ך כמקשה אחת (מאמרה המוסיקה ככורכת יהדות ואמנות) ופיתוח עֶרכה בינתחומית למורים מתחומי המקרא,האמנות והמוזיקה בעקבות הסצינה האופראית
משפט שלמה פרי הלחנתה של ציפי פליישר, ועוד.
