טריו אנרג'יקו כתובה לפי המתכונת של שלושת פרקי הטריו הקלאסי: מהיר-איטי-מהיר. היצירה מתחילה במוטיב של אוֹסְטִינָטוֹ אנרגטי, המנוגן בידי ההרכב כולו. בעוד שבטריו הקלאסי האוסטינטו מאפיין את הקולות המלווים, ביצירה הנוכחית המוטיב הזה דומיננטי ומבוצע בפורטיסימו בתחילת הפרק הראשון. בהמשך, כאשר הרעיונות המלודיים מתפתחים, מוטיב האוסטינטו נשמע ברקע תוך שמירה על אופיו האנרגטי והנקישתי. בתיבות האחרונות של הפרק האוסטינטו חוזר ל"קדמת הבמה".
היצירה ממשיכה בפרק מופנם ומדיטטיבי, המבוסס על הרמוניות מודליות. נהוג לקשור את המודוסים עם המוזיקה הכנסייתית מימי הביניים וגם עם מוזיקה ישראלית אמנותית ועממית. הטמפו האיטי ואופיו המופנם של הפרק מרמזים אף הם על הקשר עם המוזיקה של ימי הביניים.
הפרק השלישי, הנושא את הכותרת "בסגנון ג'אז", הוא מהיר וקצבי. זו הפעם הראשונה שהמלחינה כוללת ביצירותיה אלמנטים בסגנון זה. היצירה מסתיימת עם ציטוטים מתוך הפרק הראשון והשני, ומוטיב האוסטינטו הנקישתי, שבו נפתחה היצירה, סוגר את המעגל.
טריו אנרג'יקו הולחן על פי בקשת הפסנתרנית Martina Graf-Niessner ממיינץ, גרמניה, והיצירה הוקדשה לה. הפסנתרנית ביצעה את היצירה בבכורה עולמית בשנת 2006 במיינץ עם השלישייה Trois Femmes. ביצוע הבכורה הישראלי התקיים בקונצרט שהוקדש ליצירותיה הקאמריות של גלעין, בנגינת קבוצת מוסיקה נובה במרץ 2007.
(אסנת גולדפרב-ארזואן)
היצירה כלולה בתקליטור "אתהלך בארצות החיים", 2008
