​הפרק השני ביצירה מוקדש לזכרו של יצחק רבין ז"ל

 

הסימפוניה הראשונה של גלעין נכתבה בשנים 1996-1995 במסגרת תחרות יובל שישים שנה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. נגינת הבכורה התקיימה והוקלטה בשלב האחרון של התחרות על-ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח מֶנְדִי רוֹדָן.

 

לסימפוניה אופי חגיגי והיא כוללת יסודות של פולקלור ישראלי (לראשונה במוזיקה של גלעין) לצד תרועות ואשכולות. היצירה פותחת בתרועת חצוצרה והושפעה חלקית על-ידי "תרועה לישראל" מאת פאול בן-חיים.

 

הסימפוניה מביעה אופטימיות בהשראת אווירת התקווה לשלום ששררה בתקופת המשא ומתן שנוהל על ידי יצחק רבין עם הפלשתינאים. אולם בזמן ההלחנה נרצח יצחק רבין והארץ כולה הייתה המומה. גלעין החליטה להקדיש את הפרק השני, אנדנטה לָאמֶנְטוֹזוֹ (בנימת אבל), לזכר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הלָאמֶנְטוֹזוֹ נכתב בטכניקה של קנון: הוא פותח ברגיסטר הנמוך, מתרומם השמיימה אך חוזר ושוקע אל תוך האווירה הקודרת והנמוכה שבה החל. 

 

ליצירה שלושה פרקים: היא מתחילה בנימה אופטימית, לאחר פרק הלָאמֶנְטוֹזוֹ בא הפרק האחרון השב לאופטימיות של הפתיחה. הסיום הספוג אווירת ניצחון מביע את האמונה המשיחית כמעט של גלעין ואת התקוות של כולנו שגם אם יתמהמה, בסופו של דבר השלום בא יבוא למזרח התיכון ולישראל.