את ההשראה לכתיבת היצירה פוגה לרביעיית מיתרים שאבה המלחינה מהאזנה ליצירתו של בטהובן "הפוגה הגדולה", "וללא כל השוואה  אחרת", כדברי גלעין, משך הזמן של שתי היצירות  דומה זה לזה. היצירה מחולקת לשלושה חלקים, כאשר כל חלק בנוי על נושא נפרד, ושלושת הנושאים מבוססים על תא מוטיבי משותף – ארבעת הצלילים משמו של באך (B A C H) – סי במול, לה, דו וסי בקר. היצירה מהווה המשך של הכתיבה הקונטרפונקטית שהמלחינה פיתחה ביצירות קודמות, ויש בה שימוש בסוגים שונים של קנונים וטכניקות נוספות. למרות כל אלה  היצירה אינה "מלומדת", והיא נכתבה מתוך רצון לבטא שמחת חיים, חיוניות ותחושה של כוח ואופטימיות.