מילים: מתוך ספר תהילים
היצירה אתהלך בארצות החיים מוקדשת לזכר אמה של המלחינה, צופיה גלוכוביץ'. הרעיון לכתיבתה נולד בעת שהמלחינה קראה את ההספד לאמה:
"היצירה מוקדשת לזכר אמי, צופיה גלוכוביץ` ז"ל, אשר שרדה את השואה, ניצלה בנס והגיעה לשבדיה – שם החלה חיים חדשים. מאוחר יותר היא עלתה עם משפחתה לישראל. כשאני חושבת על אמי ז"ל, וכיצד לתאר אותה, אני נזכרת בפסוק מספר תהילים קט"ז, פסוק ח': 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים'. לאמא הייתה תשוקה לחיים, וכוח רצון לחיות בצורה יוצאת דופן. היא שרדה שני מחנות ריכוז, אושוויץ ורוונסבריק, ואף צעדה במצעד המוות. היא ניצלה בדרך נס והגיעה לשוודיה, שם הכירה את אבי והתחילה יחד אתו חיים חדשים, הקימה משפחה ועשתה קריירה מקצועית. מאוחר יותר עלתה עם משפחתה לישראל. אמא הייתה תמיד אופטימית ומלאת תקווה גם כשנדמה היה שאין אור בקצה המנהרה. משם הגיע כוח ההישרדות שלה."
היצירה מתארת את הסבל בשואה ואת התקווה החדשה, וזאת באמצעות הפסוקים מספר תהילים. הפסוקים המתארים אושר והתרוממות רוחנית מבוטאים במוזיקה שגם היא מצדה מאושרת ומרוממת. בדומה ליצירות רבות מפרי עטה, גלעין עושה כאן שימוש בסגנונות מוזיקליים שונים מהעבר ומההווה המבקשים ליצור ניגוד ומתח דרמטי מרביים. בתיאור השואה הסגנון מודרני אקספרסיוניסטי, אך ניכרת גם השפעתו של מסיין ויצירתו "רביעייה לאחרית הימים" שאותה כתב כשהיה אסיר במחנה עבודה נאצי.
הפסוקים המסיימים את פרק קט"ז בספר תהלים מבטאים אמונה חזקה כמעט עד אקסטזה תוך התגברות וניצחון על הסבל, על האלימות ועל המוות. גלעין בחרה לתאר זאת במוזיקה המשקפת את סגנון הבארוק עם תפקיד קולורטורה לזמרת. בהלחנת פרק זה היא שאבה את השראתה מן היצירות הקוליות של י.ס.באך, יצירות בעלות עוצמה, זוהר ושקיפות, אשר בעיניה יכולות להיות אידיאל אפילו למוזיקה של ימינו.
היצירה בוצעה בהופעת בכורה עולמית בקונצרט בסדרת "אתנחתא" בירושלים, ושודר בשידור ישיר בקול המוסיקה ב-05.03.2007.
