"תפילה חדשה" (2014) לזמרת סופרן, לכינור, לצ'לו ולפסנתר, היא תפילה הבנויה מציטוטים מתוך המחזור ליום הכיפורים. בתפילה הקהל מבקש סליחה מאלוהים על חטאיו ועל עוונותיו, כדי שהשנה הבאה תהיה נעימה וטובה בעבורנו, מתוך שאיפה שלא יהיו בה טרגדיות בדמות מלחמות או מחסור.

הפִּסקה הראשונה, "מְחַיֵּה הַמֵּתִים", מתפרשת כאן כ"מחיה הכמעט מתים". מבחינת המלחינה הברכה הזו היא תפילה להישרדות. הברכה "מְחַיֵּה הַמֵּתִים" נאמרת מספר פעמים במהלך כל ימי השבוע, אולם כאן היא נקשרת לתפילת "מוסף" של יום הכיפורים.

אחת הנקודות הגורליות והדרמטיות ביותר בליטורגיה היהודית נמצאת בהמשכה של תפילת ה"מוסף" והיא "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף" המפורסמת, שבה נחתם גורלנו בשנה החדשה שלפנינו. האל קובע "מי יחיה ומי ימות... מי במים ומי באש". בחטיבה המוזיקלית הזו ניתן להרגיש הדים מן השואה.

הציטטה השלישית והאחרונה מן ה"מוסף" לקוחה מהעבודה בבית המקדש, שבמהלכה מתפלל הכהן הגדול בשם כל בית ישראל ומבקש מחילה על חטאי כלל העם ופשעיו. המלחינה מקשרת בקשה זו למציאות של ימֵינו, לחוסר הצדק החברתי ולעוני בארצנו. 

נקודת המפנה המוזיקלית והטקסטואלית ביצירה מצויה בחלק המסיים את התפילה, הוא תפילת "נעילה", שבה מתואר האל כרחום וחנון, וכמקבל את תחינת העם.

החטיבה האחרונה, "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" היא אַרְיָה קוֹלוֹרָטוּרָה באווירת ה"גלוריה" מתוך המיסה הקתולית, אשר הייתה השראה למלחינה לאורך שנים רבות. למילים "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" בחטיבה זו נכתבה מוזיקה אופטימית ביותר, כאשר אנו קרבים לסוף היום ומתחילים לחוש הקלה לקראת תום הצום וסיום התפילה האינטנסיבית של היממה האחרונה.

ניתן לתאר את המוזיקה ביצירה כמסע מחשכה ומפסימיות, העובר פיתוח ממודרניזם קיצוני בשלוש החטיבות הראשונות, עד להארה עם הגעתנו לטקסט המדבר על מחילה וסליחה. השינוי בסגנון המוזיקלי עובר מסגנון מודרני למוזיקה מסורתית ואף מתקרב לסגנון הבארוק או הקלאסי.