בארכיון המקורי אשר שכן בביתו של מאיר נוי בתל אביב, נקרא החלק העברי של האוסף "אוסף הזמר העברי" – אז"ע, והחלק היידי "אוסף הזמר היידי" – אז"י. האוסף הועבר למחלקת המוסיקה בספרייה הלאומית, בתחילת שנות ה 90 וסודר לפי הסדר שקבע מאיר נוי.

נוי יצר קטלוג על גבי כרטיסים אשר שימש אותו בביתו, הכרטיסים של נוי משמשים ככלי עזר להתמצאות באוסף ולמחקר של הזמר העברי והיידי, ועל כן "כרטסת היסוד" של הזמר העברי נסרקה ומונגשת. בנוסף, האוסף עובר קטלוג מפורט על ידי צוות מחלקת המוסיקה.

מאיר נוי רשם לכל שיר שבאוסף  4 או 5 כרטיסים, ויצר כרטיסיות – קטלוגים – לזמר העברי.

הכרטסת הסרוקה היא "כרטסת יסוד" וכוללת:

אתחלתא במלים

שם: (כותר השיר)

משורר: (שם מחבר המילים)

אתחלתא בתווים: (3 או 4 תיבות)

מלחין: (שם מחבר הלחן)

מעבד: (שם המעבד המוסיקלי)

מקור: (באיזו אסופה מופיע השיר, קיצור שם האסופה, מספר עמוד ומספר השיר)

פסנתר: (סימן פלוס (+) אם מופיע ליווי לפסנתר)

קנון: (סימן פלוס (+) אם העיבוד הוא לקנון וציון הקולות (בקיצורים המקובלים ס.א.ט.ב))

מקהלה: (אם מופיע עיבוד למקהלה וציון הקולות)

הערות: (הפניה לגלגולי הניגון, לטקסטים אחרים של הלחן וכד')

 כרטסת לדוגמה:

בנוסף, גזרי עיתונות מודבקים או משולבים בין הכרטיסים.

בפינה הימנית של הכרטיס מצויים סימנים שונים המציינים את ההשוואה בין המופעים השונים של השיר. באם הם זהים גם בסולם וגם בעיבוד או שונים במקצת, הסימנים הם (=) (= עם לוכסן).

הכרטסת מסודרת לפי השורה הראשונה של השיר (אתחלתא) לפי סדר אלף-ביתי מלא, אשר אינו מתחשב במספר המילים, אלא רק באותיות.
 

כתבה: ד"ר גילה פלם, מנהלת מחלקת המוסיקה וארכיון הצליל