מוזיקה > יצירות מספרות > חדש במחלקת המוזיקה > כשני ענפים - יצירתה של המלחינה ציפי פליישר באתר הספרייה הלאומית

כשני ענפים - יצירתה של המלחינה ציפי פליישר באתר הספרייה הלאומית

 אירוע לרגל ההשקה של אתר המוקדש לתיעוד יצירתה של המלחינה – 26.2.2013

ארכיון ציפי פליישר בארכיון מחלקת המוזיקה שבספרייה הלאומית נמנה עם יותר מ-200 ארכיונים אישיים בספרייה של מלחינים ישראלים ומלחינים יהודים מכל העולם, שחיברו מוזיקה דתית, מוזיקה אמנותית וזמר עברי. הארכיונים נתרמו לספריה הלאומית אם על-ידי המלחינים עצמם ואם על-ידי בני משפחותיהם והם נמצאים במחלקת המוזיקה של הספרייה הלאומית בירושלים לאחר שעברו תהליך של שימור וקיטלוג.

ארכיון פליישר – האוסף המקיף ביותר של עבודות המלחינה – נתרם לספריה הלאומית על ידי ציפי פליישר בשנת 2008. הארכיון כולל עדויות רבות על תהליכי היצירה של המלחינה וכן כתבי יד, בתווים ובמילים, של עשרות יצירות אותן הלחינה בארבעים שנות יצירה. כמו כן מצויים בארכיון תמונות, מכתבים, מסמכים וגזרי עיתונים ובהם ביקורות, כתבות וראיונות עם ואודות ציפי פליישר. בנוסף, מצויות הקלטות של יצירותיה בארכיון הצליל.
 
אתר ציפי פליישר בתוך אתר הספרייה הלאומית מציג מבחר מיצירותיה מתוך הקלטות אודיו ווידאו המצויות בארכיון הצליל של מחלקת המוזיקה בספרייה וכן מאוספיה הפרטיים של המלחינה. כמו-כן מציג האתר כתבי-יד מקוריים של היצירות, ראיונות עם המלחינה, מאמרים על אודות יצירתה ונקודות ציון ביוגרפיות השזורות בתמונות, במכתבים, במסמכים, בגזרי עיתונים ובמאמרים פרי עטה, כל אלה מתוך ארכיונה האישי.
 
עוד באתר סרט תיעודי קצר "חלמה נערה", בהפקה מקורית של מחלקת המוזיקה, שבו פליישר משתפת אותנו בתהליכי ההלחנה המיוחדים והאישיים של יצירותיה, וכן בתהליך המורכב של פרידה מהאוסף העצום שלה –  בבחינת "הארכיון הוא החיים", כהגדרתה – ומסירתו לארכיון מחלקת המוזיקה.
 
כמו-כן, מוצגת באתר לראשונה התכתובת החשאית שהתנהלה בין ציפי פליישר ובין המשורר הלבנוני הידוע שאוקי אבי שקרא בין השנים 1977-1979, תחילה תחת זהות בדויה של פליישר ואחר כך בזהותה האמיתית.
 
ציפי פליישר, ממלחיניה הבולטים של המוזיקה האמנותית הישראלית העכשווית, חיברה  יצירות סימפוניות, אופרות, יצירות קאמריות, יצירות לכלי יחיד, יצירות ווקליות למקהלה ולסולנים, יצירות אלקטרוניות ויצירות בימתיות.
 
בראש ובראשונה נודעה ציפי פליישר בהלחנה לבימת הקונצרטים. בתחילת דרכה הלחינה לתיאטרון ולמחול ועסקה בעיבודים, כשנגינתה הווירטואוזית בפסנתר הייתה לשם דבר. שלושה מקורות השראה מרכזיים משמשים את פליישר בפעילותה הענפה, לעיתים הם משולבים זה בזה ולעיתים הם נפרדים: מוזיקה מזרחית שראשיתה בחקירת המוזיקה האזורית המזרחית (סולמות ופולקלור) והמשכה בשילוב מסורות מוזיקליות לא-מערביות מרחבי העולם; מוזיקה יהודית המתבססת על נושאים מהתנ"ך ועל מקורות נוספים מההיסטוריה היהודית על תפוצותיה; ומוזיקה ישראלית השואבת השראתה מחומרים ישראליים (משוררים עבריים, נופי הארץ ועוד). כל אלה מתממשים על המסד המובהק של אושיות המוזיקה המערבית, הקלאסית והאוונגרדית.
 
סגנונה הייחודי של ציפי פליישר זיכה אותה בפרסים רבים, ביניהם אפשר למנות את הפרס למפעל חיים בתחום המוזיקה הקונצרטית מטעם אקו"ם (2003), פרס ראש הממשלה בשנת היובל למדינת ישראל (1998), פרס התחרות העולמית הראשונה מטעם Cambridge Singers Madrigal  לכתיבת יצירה מקהלתית ועוד פרסים רבים אחרים.
 
את יצירותיה מרבים לבצע בכל העולם, מאירופה ועד ארה"ב ומטוקיו ועד אלסקה. יצירותיה הוקלטו על-ידי חברות תקליטים בינלאומיות ומושמעות דרך קבע בתחנות הרדיו בישראל ובעולם.
 
לבד מהלחנה, ציפי פליישר היא אחת התורמות הפעילות ביותר לחינוך המוזיקלי בארץ. היא פרסמה מחקרים רבים שבהם פרשה את משנתה החינוכית. בין יוזמותיה להעמקת החינוך המוזיקלי בארץ בולט המיזם "מי מפחד ממוזיקה מודרנית?" ו"ערב ומערב במוזיקה" אשר עסק בפלורליזם התרבותי בארץ.
 
הצלע השלישית בתחומי עיסוקיה המרכזיים של ציפי פליישר היא חקר הזמר העברי כמשקף את הדמוגרפיה וההיסטוריה של ההתיישבות בארץ ובמדינת ישראל.
 
כל מכלול עבודתה ויצירתה של פליישר מבוטא, במלל, בתמונה ובצליל, באתר ציפי פליישר שבספרייה הלאומית.