​"חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב", אומרת המשנה ומפרטת: "בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה"

(משנה, תענית ד, ו').

יום "תשעה באב" זכור בהיסטוריה היהודית כיום בו אירעו מאורעות טרגיים לעם ישראל. יום זה נקבע כיום אבל לאומי, שבו היהודים מתענים, קוראים את "מגילת איכה" ופרקי "קינות" - פיוטים המבכים ומזכירים את המאורעות העצובים שאירעו ביום זה.