זוהי הרומנסה על "שובו של הבעל", נושא שמופיע בבלדות רבות באירופה. העלילה מספרת על מפגש ליד המים בין אביר לבין כובסת נאה. האביר מבקש מים, והכובסת ממלאת שבעה כדים בדמעותיה. לשאלתו, היא משיבה שכולם שבו מהמלחמה מלבד בעלה. הכובסת מונה סימני היכר ממראהו של בעלה, כדי שהאביר יוכל לזהות אותו. עד כאן הטקסט המושר. בסיום הרומנסה, האביר מתגלה כבעלה של הכובסת הבוכיה החוזר לאחר שנים רבות שעברו עליו בקרבות. בהמשך התמליל הוא מעמיד למבחן את נאמנותה של אשתו.
הרומנסה היתה מושרת בקהילת סלוניקי באירוע מיוחד לפני חתונות, כאשר כל המשפחה נהגה להתאסף למלאכת כביסת הצמר למזרנים ולכריות של הזוג החדש. הסיטואציה הדרמטית של הרומנסה – האישה הכובסת והדגש על נאמנות האישה – מצדיקים (או מסבירים) את השימוש ברומנסה ליום כביסת הצמר בעיר שאלוניקי.
אמנם הנושא עצמו ידוע במסורות ספרד ואירופה וגם בקהילות יהודי ספרד, אך נוסח זה, שאיננו שומר על חריזה אחידה, מקורו בבלדה יוונית שבה מופיע המוטיב של שבעת הכדים מלאי דמעות האישה.
