מה בספרייה > פינת קריאה > סיפורים מהמכביה: והפעם, על אלופת המכביה שחילטרה כמלכת היופי

סיפורים מהמכביה: והפעם, על אלופת המכביה שחילטרה כמלכת היופי

ראיון מיוחד שנערך לאחרונה עם לינדה ווימן - האדם היחיד שיכול לספר שעד גיל 17 הספיק גם לזכות במדליות זהב בתחרויות האתלטיקה במכביה וגם בתואר 'מלכת היופי' – וכל זה באותה השנה. 

 

כתבה שלישית בסדרה - בשיתוף המכביה ה-20

 

​​

"רוב האנשים מדמיינים ספורטאיות כאותן הודפות ברזל מבריה"מ מימי מסך הברזל, אלה שהיו מפוצצות בסטרואידים ושרירים נפוחים", מסבירה לנו לינדה, מביתה שבאוסטרליה, "אבל זה ממש לא חייב להיות ככה. זה לגמרי אפשרי להיות פאשיניסטה ונשית ועדיין להיות סופר תחרותית על המגרש". ולינדה יודעת על מה היא מדברת: כשהיתה בת 16 היא זכתה במדליות זהב במכביה ה-8 באתלטיקה קלה, ושנה לאחר מכן, עם שובה לאוסטרליה זכתה גם בתואר "מלכת היופי של מדינת ויקטוריה" באוסטרליה (אז לינדה שארפ). ואז, ב-1973, היא זכתה בעוד כמה מדליות באתלטיקה במכביה ה-9. 

 

 

לינדה שארפ זוכה במדליית זהב במכביה ה-8

 

ראשית היתה האתלטיקה

"מגיל צעיר רצתי מהר מאוד. סבא שלי היה מודד לי את הזמנים בזמן הריצה במורד הרחוב שלנו במלבורן. הייתי מהירה יותר מכל הבנים בשכונה! בבית הספר הצטיינתי בריצה ובקפיצות", ווינבורן נזכרת בתחילת ימי האתלטיקה שלה.

 

בגיל 13 החלה ווינבורן להתחרות באתלטיקה באופן רציני, ובגיל 16 היא נבחרה לייצג את אוסטרליה במכביה ה-8 ב-1969. "אני זוכרת שמאוד התרגשתי לייצג את אוסטרליה ולטוס לישראל עם כל המשלחת הישראלית", היא מספרת. "אף פעם לא אשכח את ההתרגשות שאחזה בי כששמעתי את 'ירושלים של זהב' בפעם הראשונה בחיי בטקס הפתיחה. רעדתי מהתרגשות לפני התחרות ב-100 מטר משוכות – כמה רציתי את מדליית הזהב ההיא!".

 

לשמחתה, היא זכתה במדליית הזהב במקצה ההוא, והשיגה עוד 2 מדליות כסף בתחרויות. במהלך שהותה בישראל הספיקה גם לפגוש את סבא רבא שלה בירושלים, שהיה בן 96 באותה עתה. בעקבות ההצלחה שקצרה ווינבורן על מגרשי האתלטיקה היא נבחרה, יחד עם 5 ספורטאיות נוספות, לפגוש את גולדה מאיר, ראשת הממשלה באותה העת. "הבאתי לה כמתנה בובה של דב קואלה שהבאתי איתי מאוסטרליה", היא צוחקת.

 

 

מקבלים את פני גולדה, כתבה מעיתון מעריב שהתפרסמה ב-7 באוגוסט 1969

 

ממלכת המכביה למלכת היופי 

 

לעיסוק בדוגמנות היא הגיעה דווקא ממש במקרה. "ההורים שלי הלכו לערב התרמה לבית ספר יהודי במלבורן, ואמא שלי זכתה בהגרלה לקורס דוגמנות, וכמובן שאני נשלחתי במקומה", ווינמן נזכרת. "הייתי אז בת 16 ולצד האתלטיקה, מאוד אהבתי איפור ואופנה, ובקורס למדתי להתאפר, ללכת כמו דוגמנית, נימוסים, סטיילינג, לדבר לפני קהל ועוד. הקורס היה כיף גדול, אבל לא לקחתי אותו מאוד ברצינות, והייתי הרבה יותר מרוכזת באתלטיקה אז". 

 

להפתעתה, למרות הקלילות שבה לקחה את קורס הדוגמנות, הגוף שארגן את הקורס זיהה את הפוטנציאל שבה, והחליט לרשום אותה כנציג מטעמו לתחרות מלכת היופי של מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה. "היו המון אירועים ומפגשים עם כל ה-83 מתמודדות, והמון ערבים לגיוס תרומות לבתי חולים. מאוד נהניתי להתלבש יפה ומההזדמנות להיות מאוד נשית, בניגוד לבגדי הספורט של האתלטיקה שהייתי רגילה אליהם", היא נזכרת.

 

לדבריה, ההכנה לתחרות יופי שונה מאוד מההכנה לתחרות אתלטיקה. "לתחרות יופי פשוט בוחרים מה ללבוש, חושבים על תשובות אפשריות לכל מיני שאלות שהשופטים אולי ישאלו, ומתאפרים בזהירות רבה. התחרויות האתלטיות היו סיפור אחר לגמרי. מגיל צעיר השקעתי שעות רבות של אימונים, וככל שהתבגרתי השקעתי גם שעות בהכנה מנטלית. באותן שנים החיים שלי היו האתלטיקה! התאמנתי 5 ימים בשבוע, גם בקיץ וגם בחורף, ובימי הקיץ התחריתי בכמה שיותר תחרויות ואירועים - לעיתים אף 5 תחרויות ביום. בקבוצה שלי הייתי הספורטאית הטובה ביותר, והיה עלי לחץ רב לנצח כל הזמן. במיוחד בתחרויות של המועדונים היהודים, שם השיאים שקבעתי החזיקו מעמד 40 שנה", היא משתפת. "לפני כל תחרות לא הייתי מצליחה לישון מלחץ והתרגשות, והיית נשבעת לעצמי שמחר תהיה התחרות האחרונה שלי. אבל אז הייתי מנצחת או שוברת שיא, והייתי שוכחת את הלילה הקודם ורק סופרת את הדקות עד התחרות הבאה", היא צוחקת. 

 

להפתעת כולם כמעט, ובעיקר להפתעתה, ווינמן ניצחה בתחרות והוכתרה כמלכת היופי של מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה לשנת 1970 בעודה בת 17 בלבד. הפרס היה שווה במיוחד: כרטיס זוגי לטיסה במחלקה ראשונה לטיסה מסביב לעולם. "כמובן שלקחתי את אמא שלי, והיה לנו יחד טיול מדהים בסינגפור, לונדון, פריז, רומא, ניו יורק, לוס אנגל'ס ופיג'י", היא מספרת. 

 

 

מלכת היופי של מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה לשנת 1970, לינדה וונברן (שארפ)

 

הטיול והתהילה כמלכת היופי לא סנוורו את עיניה של ווינמן, ועם שובה מהטיול היא המשיכה להתרכז באימוני האתלטיקה. כאשר שבה והתמודדה במכביה ה-9 של שנת 1973, החוויה הייתה כבר שונה  מאוד מחוויותיה במכביה הקודמת. הפעם ווינבורן לא היתה אוסטרלית אלמונית, אלא מלכת יופי בדימוס ואלופת מכביה מכהנת.

 

 

מדוע עצובה האצנית האוסטרלית? כתבה מעיתון מעריב שהתפרסמה ב-29 ביולי 1969

 

בהתאם לכך, הפעם היא זכתה בכבוד לשאת את דגל המשלחת האוסטרלית בטקס הפתיחה, אך הישגיה הספורטאים הפעם היו מרשימים פחות, בעיקר בשל פציעה שסחבה איתה, ושמנעה ממנה להשתתף בכמה מהמקצים החזקים שלה. "בסופו של דבר, הודות להרבה משככי כאבים ופיזיותרפיה הצלחתי לזכות בכסף במרוץ ב-400 מטר, וזהב ב-100 מטר שליחים", היא משתפת. 

 

 

לינדה ווינבורן (שארפ) זוכה בגביע נוסף 

 

הניסיון שצברה כמלכת ויקטוריה גם הוא לא היה לחינם - מאז הזכייה ועד גיל 21 היא התפרנסה מדוגמנות. "זה בהחלט סייע לי לממן את הלימודים באוניברסיטה", היא צוחקת. עם סיום לימודיה היא פרשה גם מקריירת האתלטיקה שלה.