מה אתם יודעים על מאיר דיזנגוף?

הכנו עבורכם חידון טריוויה על ראש העיר המיתולוגי של "מדינת" תל אביב בשילוב תמונות וכרזות נדירות המספרות את סיפורו. אז האם אתם באמת מכירים את דיזנגוף, או אולי מכירים אותו בעיקר מהשופינג בדיזנגוף סנטר? בחנו את עצמכם וספרו לנו כמה תשובות נכונות השגתם!

מאיר דיזנגוף. צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

כך נולדה "תעלת בלאומילך" של קישון

בגיל 27 כתב אפרים קישון טור הומוריסטי בשם "אגדה על תעלה בתל-אביב", כעבור כשני עשורים נולד מהטור אחד הסרטים הישראליים האהובים ביותר

תעלת בלאומילך

מתוך הסרט "תעלת בלאומילך"

בפברואר 1952 פרסם אפרים קישון טור הומוריסטי ב"דבר" על אדם הנמלט מבית המשוגעים ומצליח לחפור תעלה ברחוב אלנבי. כעבור 17 שנים נולד מהטור אחד הסרטים האהובים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי –  "תעלת בלאומילך".

אנחנו מביאים פה – כלשונו – את הטור המלא שפרסם קישון ב"דבר". דמויות רבות מאותו טור מבוססות על אישי ציבור אמיתיים שהקהל הכיר, אך נראה כי לא הרבה השתנה, ואפשר שגם היום יש פקידים שתחת עיניהם קודחים משוגעים תעלה אל הים התיכון.

 

תעלת בלאומליך
כרזה לסרט "תעלת בלאומילך". אוסף עיריית תל-אביב

אגדה על תעלה בתל-אביב (הומוריסקה)

מאת: אפרים קישון

פורסם במקור ב"דבר", 10 בפברואר, 1952.

1

מבית המרגוע לחולי רוח בבת-ים בא החולה חשוך המרפא נפתלי ברמן, מי שהיה מכונאי, בן 36. לפני חמש שנים דחו השלטונות את בקשת ברמן להיתר יציאה, משום שלא המציא במועד אישור על כך, שהוא שפוי בדעתו – ודבר זה טרף את דעתו. ומאז ישב המסכן בתאו הנאה בבת-ים וניסה לחפור יום יום בעקשנות המשוגעים במזלגות ובכפות גנבים "מנהרה לחוץ לארץ".

ועכשיו הוא ברח. בשעות הערב המאוחרות הגיע ברמן לתל-אביב, ירד מן האוטובוס ושם את צעדיו בכיוון מחסני-חומרי-הבניין של "סולל בונה". במשך חצי שעה רחרח סביב הבלוקים הגדולים, אחר כך בזמן החשכה, שירדה על המקום עקב הפסקת החשמל השכיחה, התגנב נפתלי ברמן דרך הפשפש האחורי אל שטח המחסנים…

זה קרה ביום ג'.

2

ביום ה' נפסקה התנועה בתל-אביב. בבוקר השכם הופיע בהצטלבות רחוב אלנבי ושדרות רוטשילד פועל דרכים בלתי מגולח ובעל מבט מבריק יותר מדי, שמשך אחריו מכונת לחצן קטנה המופעלת במנוע בנזין והמיועדת לתקוע ולסדק את אספאלט הדרכים לשם תיקון. הפועל נטה אוהל קטן באמצע ההצטלבות והניח על הכביש ארבע חביות חלודות כדי לציין בהן לנהגים, שעבודות תיקון ייעשו במקום. בשעה שש וחצי הגיע הפועל אל המנוע וביקע את פני האספאלט בצורת צלב בין ארבע פינות ההצטלבות. אחר כך הלך לאכול ארוחת בוקר.

 

אפרים קישון
הסופר אפרים קישון בביתו. הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני. צילום: צוות יפפא, פברואר 1973

 

בשעה עשר הפכה סתימת עורק החיים של התחבורה התל-אביבית את כל העיר לזירת שערוריות בלתי ידועות עד כה. תור הענק של כלי הרכב השונים הגיע עד תחומי פתח-תקווה, ובעלי המכוניות, שלא עלה בידם לצאת את המלכודת המתהדקת והולכת, הפעילו את צופרי מכוניותיהם בלי הרף ובעצבנות גוברת. שוטרים רוכבים ביקשו להשכין סדר בפקודות נמרצות, אך כעבור זמן מה גם הם מצאו את עצמם מוקפים מכל עבר וצד בתוך ה"פקק" ללא ישע. בשעה אחת עשרה התחילו השלטונות לפזר את התור מצד פתח תקווה, אולם פעולתם נתעכבה, הואיל והמשטרה הכלכלית ערכה סריקה בין המכוניות המשותקות ואספה שלל נהדר. בצהריים בא למקום שר המשטרה ונתן הוראה לעשרים ושניים קציני המשטרה שצריך להבטיח את הסדר בכל מחיר. אחר כך יצא השר ברגל ובשצף קצף אל העירייה.

רק איש אחד ויחיד שמר על קור רוחו בערבוביה הכללית והוא הפועל. "טאטאטאטא" – געש וטרטר מבקע האספלט בידו החזקה של נפתלי ברמן ברעש מחריש אוזניים, בהתקדמו איתו באיטיות אך בהתמדה לאורך אלנבי בכיוון לים…

3

שר המשטרה חיפש במשרד העירייה את ד"ר קוּיבישב מנהל "מחלקת המשנה לתיקון דרכים" אבל הלה השתתף דווקא בישיבה חשובה בירושלים, וסגניו לא יכלו לברר לשר את אשר נעשה בשעה ההיא בהצטלבות אלנבי-רוטשילד. מכל מקום שלחו הפקידים מברק בהול לד"ר קויבישב והודיעו על התסבוכת גם לראש העיר.

ראש העיר ביקש דין וחשבון מפורט על מהותן של עבודות התיקון ולשם כך שילח אחד של מזכיריו למקום השערוריה, כדי להתרשם אישית מן המאורעות. המזכיר הנאמן עבר את שרשרת השוטרים המשולשת וניגש ישר אל הפועל באמצע הכביש. שליח העירייה פתח בצעקה מתוך התרגשות מכאן, ומתוך כוונה להתגבר על רעש המבקע מכאן, ושאל את הפועל מתי יגמור את העבודה הארורה שלו?

על זה ענה לו נפתלי ברמן מבלי להסיח את דעתו ואת מבטו מן העבודה בזו הלשון:

–          חמור.

המזכיר התבלבל קצת, הסתובב זמן מה סביב הפועל, אך לא העז לפצות פה ואחר כך חזר לעירייה נחרש למחצה. שם הודיע לראש העיר, שהתקשר עם המהנדס הראשי הממונה על הנהלת העבודות, והאינפורמציות שקיבל מפיו, הן מניחות את הדעת בהחלט. ראש העיר נתן הוראה להעביר את העניין לטיפול מחלקת התכנון ולמסור למשטרת התנועה ולוועד הכספים של הכנסת את ההעתקים הדרושים.

למחרת היום הצליחה המשטרה לפזר את תור הענק של כלי הרכב ולהחזיר את הסדר על כנו. אלא שאסרה המשטרה את התנועה לזמן עבודות התיקון לאורך רחוב אלנבי ועל כך הודיעה למשרד הביטחון ולסולל-בונה.

4

המברק התגלגל לידי ד"ר קויבישב רק כעבור שבוע ימים, אבל אז חזר המנהל מיד לתל-אביב. ד"ר קויבישב מצא במשרדו אנדרלמוסיה מרגיזה. הפקידים הפכו את המשרד, בהתחקותם אחרי התיק "עבודות תיקון אלנבי-רוטשילד", מקצה אל קצה. ברם מצאו לרוע מזלם דווקא שני תיקים, אשר דנו באותה עבודה, ולכן לא ידעו מה לעשות איתם. ד"ר קויבישב עיין בתיקים בכובד ראש אך גם הוא לא התמצא בהם כהלכה ולכן שלח אחד מהם ברץ מיוחד לתת-מנהל של מחלקת הביוב, ששהה במקרה בחיפה, ואת האחר שלח אל משרד התחבורה. לזה צירף המנהל מכתב חריף, שבו מחה בכל תוקף על כך, שאין משרד התחבורה דואג כיאות לתנועה תקינה בשעת תיקון דרכים. יועץ משרד התחבורה התרגז על חריפותו הבלתי מוצדקת של המכתב עד כדי כך, שלא השיב עליו, אלא ביקש להעלותו על פרק דיוני הממשלה.

 

אפרים קישון
הסופר אפרים קישון בביתו. הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני. צילום: צוות יפפא, פברואר 1973

 

נפתלי ברמן פירק בינתיים את אספאלט אלנבי יומם ולילה והגיע בהתקדמותו הבלתי פוסקת עד רחוב רמב"ם. – "טאטאטאטא" – הרעיש בידו המבקע, בזמן שיושבי הרחוב נוכחו לדעת בבהלה הולכת וגוברת, שמקום מגוריהם נהפך לשממת חרבות אספאלט, שקשה לחצותה ברגל. רבים מן התושבים קבלו לפני המשטרה על הרעש המשגע של מכונת הלחצן והמשטרה העבירה את הקובלנות לרשות מחלקת המודיעין של העירייה, אשר החזירתן אחרי טיפול קפדני וממושך למשטרה.

הוצאת אלנבי ורוטשילד מרשת תחבורת העיר גרמה בזמן הראשון לשיתוקה הגמור של תנועת תל-אביב. הרחובות הצדדיים הוצפו כלי רכב עד בלתי נשוא, ומועצת עיריית תל-אביב נאלצה להקציב סכום עצום וכואב לשם הרחבת הסמטאות הצרות בשביל תנועת האוטובוסים. מובן, שאת התחנה המרכזית היה הכרח להעביר על בנייניה ועל נהגיה לצפון. וכדי לפנות מקום למרכז חיוני זה נאלצו השלטונות להרוס כמה בתי דיור ברובע זה…

5

ד"ר קויבישב מסר דין וחשבון לראש העיר על עמדתו השלילית של משרד התחבורה בשאלת התיקונים ונתן הוראה להתקשר עם סולל-בונה, המבצע את העבודות הציבוריות. בו בזמן ביקש ד"ר קויבישב את התערבותה של הסוכנות היהודית.

הנהלת סולל-בונה פתחה בחקירה נמרצת בקשר לנידון וההסתדרות קבלה עליה, לפי בקשת הסוכנות היהודית לתווך בין העירייה לבין משרד התחבורה. ראש עיריית תל-אביב דרש כתנאי מוקדם להפסיק מיד את העבודות ואילו משרד התחבורה הודיע, שעל רקע אולטימטומים כאלה אין הוא מוכן אפילו לטפל בבקשת ראש העיר תל-אביב. הנהלת סולל-בונה מסרה לעיריית תל-אביב, שעבודות התיקון הנקובות לא ידועות לה בכלל ועל זה הגישה עיריית תל-אביב ערעור לבית הדין ההסתדרותי. ראש העיר שלח מברק לראש הממשלה ולא קיבל תשובה.

6

טאטאטאטא…

רחוב אלנבי – תמונת זוועה והרס. הכביש השומם נהפך לתעלה עמוקה למדי, שעל צדיה מתרוממות גבעות של עפרורית-אספאלט ומעל הרחוב ריחף ענן אבק עדין. בכמה מקומות יצאו מן הצינורות הפגועים מי-ביוב בלחץ עצום, בדומה למזרקה או לבאר נפט. ככלות הכל, אין זה מן הפלא, שרבים מתושבי הרחוב עזבו זמנית את דירותיהם והעתיקון לסביבה שקטה יותר.

בשעה גורלית זו גילה ד"ר קויבישב בגרות מדינית להפליא. בלי מודעה קודמת ביקר במשרד התחבורה ואחרי ויכוח סוער של ארבע שעות רצופות בא לידי הסכם עם נציגי המשרד על הפסקתן של עבודות התיקון מיד, עד שוועדת חקירה פרלמנטרית תכריע בעניין. על החלטתם זו הודיעו למבקר המדינה וליו"ר הכנסת.

אולם כל זה בא מאוחר קצת. לפני שבועיים פנה נפתלי ברמן ליד בניין מוגרבי ימינה – וחמישים ושלושה ימים אחרי התחלת העבודה, ביום ד', בשעה שבע-אפס-שמונה בבוקר, הגיע אל שפת-ים התיכון.

אשר להמשך, אין עניין בו.

מי-הים זרמו בכוח איתן אל התעלה, שנמשכה באמצע אלנבי הנהרס ואחרי רגעים מספר לקלקו את פינות מדרכות רוטשילד. העיר הסתגלה עד מהרה לתופעה החדשה. כבר למחרת נפתח בתעלה שירות סדיר של מוניות-ערבות ותוך ימים הופיעו גם סירות פרטיות על פני התעלה. החיים חזרו באלנבי אל תיקונם.

בטקס החנוכה נאם ראש העיר לפני ציבור של מאה אלף איש והודה ברבים למחלקת התכנון של העירייה ולעובדי סולל-בונה על ביצוע העבודות החלוצי והקפדני להפליא, אשר העלה את העיר לדרגת "ואנאדיג של המזרח הקרוב". ראש העיר קיבל גם זר פרחים ממשלחת ילדי תל-אביב, חובבי השחייה. נפתלי ברמן ישב ברגעים האלה שוב בבת-ים ולא שמע, כשד"ר קויבישב הודיע לעיתונאים, שמחלקתו שוקלת עתה באפשרות להאריך את התעלה עד "הבימה"…

קישון

מנת השף: גפילטע פיש

סיפורה המתוק-מלוח של המנה המסורתית

שלושה נאצים נכנסים למסעדה כשרה בוורשה.

ייתכן שזו נשמעת כמו שורת הפתיחה של בדיחה סרת טעם, אבל למעשה, מדובר בסיפור אמיתי.

באוקטובר 1934 שוטטו ברחובות ורשה שלושה "עיתונאים היטלריסטים" גרמנים ששהו בפולין למטרות מקצועיות. השלושה, שחיפשו אחר מקום לסעוד בו את נפשם נכנסו ל"מֶטְרֶפּוֹלֶה" – מסעדה יהודית כשרה. הם ישבו לשולחן, עיינו בתפריט והזמינו את אחד המטעמים היהודיים המוכרים ביותר בכל הזמנים: גפילטע פיש.

האורחים התענגו על המנה שהזמינו ועל כוסית ויסקי טובה, וביקשו מהתזמורת במסעדה לנגן שוב ושוב "את המנגינה הרוסית הנפלאה ההיא," כשכוונתם ל'קול נדרי', תפילת יום הכיפורים.

אוי ויי.

האורחים סיימו את מנת הגורמה שלהם, החמיאו לשף ובירכו את צוות המקום "אַאוּף וידֶרְזֵיְין!"

כיום, נראה לנו אולי מוזר שמאכל יהודי משונה כגפילטע פיש נכלל מלכתחילה בתפריטה של מסעדה ורשאית, שלא לדבר על העובדה שהמנה הוזמנה בידי אותם אורחים מסוימים.

לאלו מבינינו שאינם מכירים את התבשיל המסורתי, נספר שהגפילטע פיש הוא מאכל של קציצות מבושלות, שעשויות מכמה סוגי דגים שנטחנו יחד. באופן מסורתי מגישים את המנה בסעודות של ערב שבת לצד מטבל חזרת, העשוי מחזרת הגינה ומסלק. מנת הדגים הקלאסית מוכרת בגרסה מלוחה ובגרסה מתוקה, וויכוח עז ניטש סביב השאלה איזו גרסה היא "הנכונה". למעשה, אפשר לומר שסוגיית המחלוקת סביב הטעם המלוח או המתוק היא בעלת מאפיין גאוגרפי שניתן לתחום באמצעות מה שמכונה "קו גבול הגפילטע פיש".

 

הדלקת נרות שבת", אילוסטרציה מאת אלפונס לוי שפרסם הצלם הצרפתי אטיין נורדן , מארכיון הספרייה הלאומית

 

הגפילטע פיש הוא פרי דלותן של משפחות יהודיות באירופה והכורח לנצל כל פירור יקר של חלבון – במקרה זה תוך ערבוב של הדגים עם בצל, ביצים ומצות. המילה "גפילטע", שביידיש פירושה "ממולא", מתארת את שיטת ההכנה שבמסגרתה מסירים את עור הדג, את בשרו טוחנים עם שאר המרכיבים ואז שבים ומכסים את התערובת בעור, כהכנה לבישול.

 

גפילטע פיש
מתכון לשירותכם משנת 1973

 

שיטה זו סייעה לא רק לנצל ביעילות כל פיסה קטנה של דג, אלא גם הביאה לתיקון סוגייה בהלכה היהודית שעימה התמודדו אוכלי דגים בשבת. "מלאכת בורר", שלפיה מפרידים דבר מדבר אחר, אסורה בשבת, וכתוצאה נאסר להפריד אז את עצמות הדג מבשרו. טחינת הדג והעצמות יחד מייתרת את ההפרדה ופותרת את הקושי.

 

גפילטע פיש
פרסומת לגפילטע ביידיש משנת 1949

 

כיוון שתהליך הכנת הגפילטע פיש המסורתי הוא מורכב, הציעו חברות מזון יהודיות גרסה קלה ונגישה יותר. בשנת 1931 חנכה לראשונה חברת המזון "מוצרי המזון של אתל בע"מ" גרסה של המעדן המתובל "משומרת בפחיות ברוב הצלחה", שנשאה חותם כשרות מטעמו של רב בשיקגו. ההכרזה המרגשת הבטיחה שטעמו של המוצר המשומר מעולה כמו טעמה של הגרסה הביתית, וכי להכנתו השתמשו במרכיבים איכותיים ובציוד היגייני.

כך בא לעולם הגפילטע פיש בצנצנת (הוא נמכר גם בפחיות שימורים) השוחה בג'לי. חברות מזון כשרות מתחרות על מקומן הנכסף על שולחן השבת ומבטיחות "גפילטע פיש כמו שאמא שלך נהגה להכין – רק אם הגפילטע פיש שנהגה להכין היה מעולה".

 

פרסומת לגפילטע פיש של המותג 'מאתר'ס', מתוך עיתון 'הסנטינל', 4 בספטמבר 1969

 

גפילטע פיש
ואפשר גם ישר מהקופסה… פרסומת משנת 1971

 

הגפילטע פיש, מעדן יהודי שהוא פסגת אוכל הנשמה היהודי, זוכה לאזכורים באומנות היהודית, בספרים ובכמה שירים עממיים ביידיש שנכתבו לכבודו. אחד מאותם שירים, שנכתב בסוף המאה ה-19, אף הושמע ברדיו הישראלי! מחבר השיר מתאר את הטקסטורה הנפלאה ואת הטעם הנימוח שמציע הגפילטע פיש מדי שבת אצל שולחנה של אמא.

 

 

זהו מעדן בעל אלף טעמים
שטעמתי לראשונה למרגלותיה של אמי,
יקר, וטוב ולא בכדי
הוא המאכל הלאומי היהודי
נימוח בפה מיד כשנטעם
דגי הגפילטע יהודים בעצמם.

מי יכול לעמוד בפיתוי של מאכל עם חסות מוזיקלית כזאת?

הגפילטע פיש, 'המאכל הקטן שיכול היה', נעשה ברחבי העולם כולו סמל כה איקוני של המטבח ושל התרבות היהודיים עד שזכה בפסטיבל אוכל שיוסד לכבודו. ה'גפילטעפסט' הוא חגיגה שנתית שנערכת מדי שנה בשנה באירופה וחוקרת את המורשת, המסורת והתרבות היהודיות באמצעות אוכל.

 

פוסטר של פסטיבל האוכל היהודי, 'גפילטעפסט'. מתוך אוסף האפמורה של הספרייה הלאומית

 

וכך, בפעם הבאה שתשבו לשולחן השבת אצל סבתא, בארוחה שבה יוגשו לכם קציצות הדגים הנחות בג'לי רוטט, אולי תנסו אותן בכל זאת. מאות שנות מסורת יהודית לא טועות… נכון?

 

כתבות נוספות

"צ'וּלְנְט הוּא מַאֲכַל-שָׁמַיִם" – שיר הלל לסיר החמין

קיצור תולדות הקרמבו

הארטיק העברי הראשון

מתכוני האימה של שנות הארבעים




יורד גשם ונתקעת בלי מטרייה? פנה ל"נעשיאָנאָל אַמבּרעלאַ סוירוויס"

הכירו את הסטארט-אפ היהודי הראשון להשאלת מטריות!

1

כחובב היסטוריה יהודית, אני מבלה הרבה זמן בעיון באתר העיתונות היהודית ההיסטורית, ובכל יום מוצא שם פנינים באפר.

לפני כמה ימים, מצאתי בעיתון היידיש הניו יורקי "דיא ווארהייט", בגליון מה-31 בדצמבר 1916, את מה שנראה לי בהתחלה כאחד הסטארט-אפים הכי הזויים שנתקלתי בהם בחיי: "נעשיאָנאָל אַמבּרעלאַ סוירוויס אינק" – שירות המטריות הלאומי. לא רק השירות החדשני מעניין, אלא גם המודעה היצירתית:

 

1

 

נתחיל בציור למעלה. יוצא יהודי בבוקר (רואים שהוא יהודי, כן?), ובידו תחזית מזג האוויר: ירד גשם! אבל בחוץ? – שמש! "הע! אויך מיר א נביא!!!" (עוד נביא) אומר לעצמו היהודי, ולוקח את המטרייה. החום גובר והשמש צוחקת עליו: "ריבוינעשלעוילם! – איך נפטרים מהמטרייה הזו?"

 

1

 

ביום אחר – גשם זלעפות! – "השארתי את המטרייה בבית" – היהודי מתוסכל.

ובהמשך: "געוואלד!! – גנבו לי את המטרייה!!!!"

איך עובד הסטארט-אפ? אז ככה, למאותגרי היידיש: ברחבי מנהטן, ברוקלין וברונקס נפתחו מעל ל-1000 תחנות להשאלת מטריות. כל מה שצריך לעשות היה לשלם דמי מנוי של 2$ לשנה, והייתם יכולים לשאול, להחזיר, לתקן ולהחליף מטריות מתקלקלות בלי תשלום ועל המקום!

ביידיש מאומרקנת, מקבל כל מנוי "מעמבערשיפ קארד", ו"קליימ-טשעק".

הקץ לשמוציקע אמברעלאס!!! (ביידיש תקנית קוראים לזה שירעם). הינה לכם קללה נאה לחורף ביידיש תקנית – "שיבלע מטרייה ושהיא תיפתח לו בבטן".

מה קרה לשירות החדשני הזה? כדי לברר זאת פניתי למקבילה האמריקנית של אתר העיתונות ההיסטורית – Chronicling America, שבו מצאתי עוד מודעות מטעם שירות המטריות הלאומי, כמו למשל זו, מהעיתון New York Tribune מה-14 בדצמבר 1916. מודעה יבשה משהו לעסק הרטוב הזה, וגם אין בה טיפת הומור יהודי.

 

1

 

העובדה שהמודעות התפרסמו רק כשבועיים – בין אמצע דצמבר לתחילת ינואר, מעידה על כך שהעסק לא התרומם אל ענני ההצלחה. ואומנם כבר בגיליון מה-14 ביוני 1917, במדור "צרות של עסקים" בעיתון SUN, מדווח ששירות המטריות הלאומי הגיש בקשה לפשיטת רגל.

למה פשט השירות את הרגל? האם אחרים הצליחו במקום שהוא כשל? אם שירותי שיתוף אופניים יכולים להצליח, למה לא שיתוף מטריות? ובכן, מתברר שהסינים, למשל, לא קוראים עיתוני יידיש, ולכן נכשלו שוב במקום שנכשלו אבותינו.

ב-2017 השיק היזם הסיני ז'או שוּפינג מהעיר שנזן שירות שיתוף מטריות בעיר שנזן וב-11 ערים נוספות, אך אויה, תוך חודשים ספורים נגנבו כמעט כל 300,000 המטריות מהפרויקט.

 

1

 

שירות שיתוף מטריות נוסף, צנוע בהרבה, הוא UMBRACITY, שפועל בשלב זה רק בעיר ונקובר שבקנדה ויש לו עשרות מתקני השכרת מטריות מתוחכמים הפזורים בבתי עסק ברחבי העיר. איך זה עובד? יש אפליקציה, לוחצים על כפתור בטלפון החכם והמטרייה שלכם.

1

 

ויש עוד – בעיר ארהוס שבדמנרק פועל השירות DripDrop על 25 התחנות שהוא מחזיק ברחבי העיר. ססמתו הלא כל כך יצירתית היא "האושר הוא שתהיה לך מטרייה כשיורד גשם".

 

1

 

ויש גם שירותים קצת פחות מתוחכמים, כמו זה שנפתח רק לפני כמה ימים בשכונה הסינגפורית Pasir Ris, לזכרה של סבתא סילביה קומפונג.

 

1

 

ואם תשאלו את עצמכם מה רע בעצם בכך שתהיה לכם מטרייה בבית, על זה כבר ענה גדול הסטיריקנים שלנו, אפרים קישון, בקטע האלמותי "אבדכם הנאמן" (מעריב, 8 במרץ 1963, ובספר "שמיניות באוויר") ככה זה מתחיל:

 

1

 

ולסיום הבלתי נשכח:

 

1

 

כתבות נוספות

חמור חמורתיים ומשחקי הקלפים של פעם

נוסטלגיה: מחדשים את תכולת הקלמר

כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה