מה בספרייה > בלוג הספרייה > מבקרים, קוראים ומשתאים
21
10.2013
מבקרים, קוראים ומשתאים
נערך על ידי: Ioram Melcer
21.10.2013 02:45

אתמול בצהריים, באמצע יום שגרתי, כשהייתי עסוק בכתיבת מערך הדרכה, דפק בדלת המשרד אדם מבוגר ומזוקן ומעט מוזנח, ושאל בשמץ מבטא רוסי אם הוא יכול להצטרף לסיור מודרך בספרייה. "הסיורים הם רק לקבוצות מאורגנות מראש" עניתי לו כלאחר יד. "אני מבין", ענה האיש מאוכזב מעט והתכונן ללכת, אך אז עצרתי בעדו ושאלתיו במה בדיוק הוא מתעניין. האיש השיב שהוא מגיע לאולמות הקריאה יום-יום, ושבכל פעם כשהוא מעפיל במדרגות העולות לקומת אולמות הקריאהלצילום בגודל מלא הוא עומד משתאה אל מול הויטראז' הענק של ארדון. הוא רוצה שיסבירו לו על היצירה. טוב, חשבתי, אני חייב לספר לו קצת עליה, זה לא ייקח הרבה זמן, וחוץ מזה מי יודע מה הוא חושב לעצמו כל יום כשהוא מסתכל בה. האם הוא יודע ולו מקצת ממה שעומד מאחוריה?

 
עלינו במדרגות אל עבר היצירה. שאלתי אותו קצת על חייו. מבטאו והליכותיו סיקרנו אותי. מאיפה אתה, שאלתי אותו, מניח שהוא "לא מכאן". הוא סיפר שהוא כבר ארבעים שנה בארץ, ושהוא עלה בתחילת שנות השבעים מלטביה. אתה דובר לטבית? שאלתי אותו בעניין, וסיפרתי לו שמשפחתי גם היא משם בחלקה. נחמד היה לחשוב שעם כל השוני בינינו, לשנינו מקור משותף. האיש ענה שהוא עוד משתמש בלטבית כשהוא כותב לאחותו שנותרה שם. יידיש כבר שכח, אך הרוסית שלו רהוטה, והוא קורא בגרמנית ובצרפתית. אמרתי לעצמי: איזה אנשים אתה מוצא פה, כל אחד משכיל כמו שלושה... כרגע הוא קורא ספר בגרמנית מסוף המאה התשע-עשרה, שהודפס בכתב גותי, על המתמטיקה והפילוסופיה של לייבניץ.
 

הסתכלנו על הויטראז' ושאלתי אותו מה הוא חושב שהוא מתאר. מבחינתנו אנשי ההדרכה בספרייה, עץ הספירות שבמרכז התמונה הוא מבחן רורשך לבאי הספרייה. הזקן שלנו חשב שזאת חללית. היצירה כולה הייתה בעיניו פנטזיה סוריאליסטית יהודית הכוללת גרמי שמיים, מגילות רוויות דם, סמליות של שמיים וארץ – שבילים המתאמצים לטפס מעלה, חללית נוסקת, אתי-חפירה מתרסקות... בקיצור, סיפרתי לו שהיצירה מתארת את חזון אחרית הימים של ישעיהו, זה המופיע בפרק ב'. הוא הנהן, והחל לדקלם את הפסוקים הרלוונטיים בעל-פה, ללא כל מאמץ. לא הופתעתי במיוחד... הפניתי את תשומת ליבו לכך שהשבילים שלדעתו מנסים להעפיל השמימה מסמלים כנראה את דרכי הגויים העולים לעיר הקודש. כל שביל נראה גם כעין קלף ובו כתוב הפסוק "לכו ונעלה אל הר ה'" בשפות שונות – גרמנית, לטינית, יוונית, ערבית... ובמרכז הוויטראז' מופיעה השפה העברית, על פני מגילות מדבר יהודה המעוצבות כחומת ירושלים.

 
לאחר מכן סיפר לי על הספר שכתב, שנמצא אמנם לדבריו בספריית הקונגרס בארה"ב, אך לא כאן, בספרייה הלאומית... הספר נקרא "ההתפתחות האנושית והיקומית". אז מה התזה שלך? שאלתי אותו לפני שנפרדנו. על רגל אחת הוא ענה: "אני טוען, על סמך הבנתי הפילוסופית והמדעית, כי האדם והיקום מסוגלים להתפתחות אינסופית". התנצלתי כי עליי לשוב לענייני, ואצתי מטה חזרה אל המשרד, משאיר למעלה את הזקן ואת הויטראז' מלא ההוד, הרה הגורל של ארדון. 

 

המבקרים בספרייה הלאומית, בין אם הם קוראים קבועים או מזדמנים, ובין אם הם מבקרים המעוניינים להכיר את הבניין ומשהו משכיות החמדה שיש בו, מתועדים בתערוכת תצלומים חדשה של עליזה אורבך, "קוראים", הפתוחה לקהל בקומת הכניסה של הספרייה [התצלום המובא כאן הוא מתוך התערוכה של אורבך]. פרויקט הצילום של עליזה אורבך, התערוכה והספר שרואה אור בעקבותיה הם חלק מחגיגות 120 שנה לספרייה הלאומית. כולכם מוזמנים לבוא, להתרשם מהבניין ההיסטורי, לבקר בתערוכה וגם להביט דקות ארוכות בחלונות הוויטראז' של ארדון.

 

(טקסט של יפתח שפירא, מרכז המבקרים של הספרייה הלאומית).

תגובות למאמר (3)
כמה יפה
אני קוראת את כל הפוסטים, אחד אחרי השני, והיוזמה נהדרת. הטקסטים מצוינים. תודה לכם, ספרייה לאומית. צריך לשמוע עליכם יותר.
1
טולה
30.03.2013 06:51
הערה
"ואצתי מטה חזרה אל המשרד, משאיר למעלה את הזקן...": עדיף היה להסיר מכאן את הדברים המעליבים בדבר המבקר, על זקנתו ועל היותו "מוזנח". ראוי שהספרייה תהיה מוסד פתוח לכל, ולא מגדל שן.
2
אלחנן
22.05.2013 09:25
איזה יופי של סיפור
אני נוכחת הרבה פעמים במהלך חיי, שהסבלנות להקשיב לאדם אחר, למרות השוני בגיל בתרבות בשפה, הוא פתח לחוויות שיכולות להיות מלאות השראה לחיים שלי. תודה
3
שלי פיקאר
22.05.2013 05:26
הוספת תגובה