מה בספרייה > בלוג הספרייה > 5000 שנה של ציטוטי נשים
18
3.2013
5000 שנה של ציטוטי נשים
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות: הספר באשר הוא
18.03.2013 03:00
ליד דלפק ההשאלה ועמדות המחשב בקומת הכניסה לספרייה הלאומית, ניצבות כונניות ספרים ועליהן ספרי יעץ. אמנם המונח "יעץ" מיוחד ללשונם של ספרנים עבריים, אך מובנו קל להבנה, לפי השורש. ספרי יעץ הם פחות או יותר מה שנקרא באנגלית reference books. מדובר בעיקר במילונים, מדריכים, אנציקלופדיות וספרי הדרכה ומידע כללי למיניהם. והנה באחד הימים, בפינת ישיבה באזור היעץ, הבחנתי בספר עב-כרס שלא יכולתי להתעלם ממנו.
 
ראשית, בגלל שמו: "The Quotable Woman".
 
כיצד נתרגם את שם הספר? "האישה הראויה לציטוט", "האישה שאפשר לצטט אותה", "האיש המתאימה לציטוט", "האישה שדבריה ראויים לציטוט". בקלות נבקש לברך ונמצא עצמנו בזים, שלא לומר מקללים. אכן, כשלקחתי את הספר לשולחני, לא איחר להופיע ציניקן שהציץ בכותרת והפטיר, "מה? יש כזאת?"
 
ובכן, מחברת הספר, Elaine T. Partnow, קיבצה 3657 נשים שהיא מצאה שדבריהן ראויים לציטוט. בכותרת משנה מתריסה כראוי, היא מבשרת לנו שזאת רק ההתחלה: "5000 השנים הראשונות", כלומר שעוד נכונו לנו אלפי שנים של נשים שדבריהן יהיו ראויים לציטוט.
ומדוע 5000 שנים?
 

הספר, הכולל כמעט 1000 עמודים, מסודר באופן מיוחד ומגרה דמיון. הנשים ממוספרות מ-1 ועד 3657, ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה. ראשונה היא כמובן חוה אמנו. כראוי לאנציקלופדיה שימושית, מקפידה המחברת על מהימנות המידע שהיא מוסרת לנו. לכן ליד כל אישה ומספרה הסידורי, מופיע תאריך הולדתה. כך אנו מגלים שהמחברת מודה שתאריך הולדתה המדויק של חוה אינו ידוע לה, שכן היא נאלצת לכתוב "לפני שנת 4000 לפנה"ס). ומה אומרת חוה? "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל" (בראשית ג', 13). בספר שלפנינו היא אומרת זאת באנגלית, כמובן. המשפט יפה, פואטי, דרמטי, אבל האם הוא ראוי לציטוט מפיה של אם כל המין הנשי? תמהני.
 
זהו גם רגע מתאים לעוד מלה של ביקורת: הספר אינו מציין פרטים על מי שתרגמו את דבריהן של אלפי הנשים. חבל, כי היה מעניין לדעת למשל מי המתרגמים והמתרגמות שעשו במלאכה.
 
הספר עשיר מאוד במידע מלווה. למשל, כשלא ידוע התאריך המדויק שבו נולדה, פעלה ומתה אישה מסוימת, מצוין הזמן המשוער שבו היא הייתה בשיא פעולתה. מהמקרא מצוטטים דבריהן של נשים אחדות: הגר, שרה, לאה, בתו של לוט, רבקה, רחל, מרים, בת פרעה, בנות צלופחד, ציפורה, בת יפתח, נעמי, רות, דלילה, אשתו של מנוח, אשתו הראשונה של שמשון, דבורה, יעל, האישה מאבל בית מעכה, חנה (ששירתה מובאת בשלמותה), אשת פנחס, מיכל, בת-שבע, אביגיל, תמר, שתי הנשים ממשפט שלמה, מלכת שבא, האישה התקועית, איזבל ואשת איוב, החותמת את הרשימה באמירה האלמותית: "עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ; בָּרֵךְ אֱלֹהִים, וָמֻת" (איוב ב', 9).
 
אשתו של איוב היא אישה מספר 41 במניין הספר. מצוין שהיא פרחה במאה השמינית לפני הספירה, קביעה שיכולה להישמע תמוהה הן לקורא הנצמד לגישה האורתודוקסית והן לחברו הפוסע בשבילי חקר המקרא.
 
3616 נשים נוספות מאכלסות את הספר העשיר הזה. רובן הגדול אינו מוכר לקורא הממוצע, ודומני שאף לא לקוראת הממוצעת. לא כל הדברים מרשימים או ראויים להיחקק על לוח לבנו או להיתלות לזיכרון על דלתות מקררינו. רבות הדוגמאות בספר לאמירות בנאליות, שאפילו אינן מבקשות לשקף חוכמה או ללמד אותנו דבר מה: "לאחר ימים של עצלות, מאמץ נראה בלתי-אפשרי...", אומרת הסופרת דוריס לסינג.
אם כי מעניין מה הייתה לסינג חושבת על דבריה של הלנה רובינשטיין, כוהנת האיפור והטיפוח הנשי: "אין נשים מכוערות, רק עצלניות".
 
מובן שלצד בנאליות ואמירות שמובאות ללא הקשר, יש לא מעט ציטוטים מרגשים ומעוררי מחשבה. למשל, האם תרזה (אישה מספר 1973 בספר) אמרה: "הבדידות והתחושה שאינך רצוי הם העוני הנורא ביותר". והיא גם אמרה: "קשה הרבה יותר להסיר את הרעב לאהבה מאשר את הרעב ללחם".
 
גם חכמת חיים לא חסרה בספר. כמו למשל דבריה של יעל דיין: "החברה הגבוהה היא, כמובן, בעיקר עניין של הרגל..."; מתילדה קרים אומרת: "מעולם לא נודע לי על וירוס שמפלה לרעה"; סבטלנה אלילוייבה, בתו של סטלין, למדה משהו על החיים תחת משטרו של אביה: "...כתוצאה מחצי מאה של שלטון סובייטי, בני האדם נגמלו מאמונה בחסד אנושי."; כך גם אריקה מונק, שביטאה רעיון דומה באורח מבריק: "היא האמינה באחווה, וזאת הגיעה בדמותם של קין והבל."; וכמובן, וירג'יניה וולף (מספר 1481) שאמרה: "עיניהם של אחרים הם בתי הכלא שלנו, ומחשבותיהם - הכלובים שלנו".
 
אפשר לצטט עוד ועוד, אך מוטב פשוט להמליץ לעלעל בספר העשיר, המשונה, המתמיה והמסקרן הזה. ערכו הרב טמון גם בנספחים שלו, אינדקסים המלמדים על האוכלוסייה שדבריה מאכלסים את מאות הדפים הצפופים. ובכן, יש בו אינדקס ביוגראפי, האומר לנו מי הייתה כל אישה. פרט לכך יש אינדקס של תחומי עיסוק של נשים המצוטטות, ממוין לפי תחומי-על (אקדמיה, אמנויות, תחום החברה, המלה המודפסת, מדע וכו', כשבכל תחום-על יש פירוט של מקצועות ספציפיים. מעניין לראות שיש רק שתי נשות מחשבים ושתי מהנדסות, אך הדבר בוודאי ישתנה ב-5000 השנים הבאות. ויש גם אינדקס של נושאים.
 
לבסוף, הספר כולל אינדקס של שיוך אתני ולאומי. פה אנו מגלים חמש ישראליות: יוכבד בת מרים, ברוריה, יעל דיין, לאה גולדברג ובתיה גור. אך מעניין לגלות גם קטגוריה של "ירושלמיות", הכוללת שתי נשים... מרים המגדלית (שהייתה, כידוע, ממגדל), ומרים אמו של ישו (המופיעה כ"מרים, הבתולה"). קטגוריה שלישית היא Judean המלווה בציון "(כיום ישראל וירדן)", המאגדת את אביגיל, בת שבע, אלישבע, חולדה ושלומית. אין קטגוריה "יהודיות", ככל הנראה כיוון שזאת אינה נחשבת לקטגוריה אתנית או לאומית, אלא להגדרה דתית.
 
לא הבאנו כאן אלא קצה של טעימה מן המצוי בספר. לא פחות מאשר על הנשים בעבר אפשר ללמוד ממנו דבר או שניים על הכתיבה על אודות נשים בימינו, בעיקר בארצות הברית. לקורא הסקרן לא נותר אלא לעלעל, להתרשם, ללקט, לתהות, ואולי בעיקר לקוות שבעוד 100, 1000 או 5000 שנה לא יהיה עוד צורך לאגד יחד דברים של נשים דווקא, וספרים כגון זה יוכלו להתרכז בדברים ראויים של ציטוט מפיהם של אנשים, ללא הבדל.
תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה