מה בספרייה > בלוג הספרייה > התעלומה האחרונה של ז'ול ורן
12
1.2016
התעלומה האחרונה של ז'ול ורן
נערך על ידי: Shira Talmor
12.01.2016 03:41

ז'ול ורן, 1892בשנה החולפת התקבל בספרייה ספר מיוחד, תרגום ליצירה שראתה אור לראשונה לפני יותר ממאה שנים. על הכריכה מתנוסס שמו של אחד מגדולי הסופרים האירופאים במאה ה-19 – ז'ול ורן. אך האם ורן אכן כתב את הספר, או שאולי מישהו פחות מוכר עומד מאחוריו?


​הנובלה הקצרה "אדם הנצחי" (L'Éternel Adam) התפרסמה בשנת 1910, חמש שנים אחרי שוורן הלך לעולמו. בספר נעשו שינויים רבים מאז הרעיון המקורי ועד לפרסום עצמו. אמנם הספר מיוחס לוורן, אך יש חוקרי ספרות שסבורים כי הספר הזה (ולא רק הוא), נכתב למעשה על ידי בנו היחיד של ורן – מישל.


לא קל להיות סופר מצליח ובעל-שם, ובוודאי לא פשוט להיות בנו של יוצר דגול כמו ז'ול ורן. כבן יחיד לאביו וכילד שלישי לאמו האלמנה, לה שתי בנות מנישואיה הראשונים, מישל ז'אן פייר ורן גדל להיות נער סורר למדי, אשר בשלב מסוים אפילו נשלח למוסד פרטי מבודד ל"תיקון" נערים בעלי נטייה להתנהגות עבריינית. בגיל 19 נישא בחשאי לשחקנית, למורת רוחו של אביו, והקים שערורייה נוספת כשעזב אותה כמה שנים מאוחר יותר – לטובת פסנתרנית צעירה ממנו.


ז'ול ורן תמיד העריך את בנו ככותב בזכות עצמו, אך רק בשנות חייו האחרונות של האב חל שיפור בקשר ביניהם, ואותו שיפור הוביל לעבודה ספרותית משותפת. מישל השפיע עמוקות על אביו, שראה בו סוף סוף איש-שיחה חריף ומבקר ראוי. מישל גם ערך והוציא לאור כמה מכתבי היד של ורן האב אחרי מותו בשנת 1905, בהתאם לבקשה בצוואתו.


יש הסוברים שבתקופה הזו מישל לא רק השלים וערך כמה מהיצירות הלא גמורות של ז'ול ורן, אלא גם ניצל את ההזדמנות לפרסם את רעיונותיו שלו ולרכב על ההצלחה של אביו. ייתכן ש"אדם הנצחי" אכן היה ספר שרק זכה לליטוש אחרון, אבל ייתכן שמדובר בהרבה יותר מכך.


אז מי כתב את "אדם הנצחי"? הרי מדובר בספר מדע בדיוני – הז'אנר שכל כך מזוהה עם ורן האב – אבל גם פה, לא בתבנית הקלסית. יצירותיו של ז'ול ורן מתארות בדרך כלל עתיד אופטימי שבו האנושות מתקדמת ומשגשגת בעזרת טכנולוגיה. "אדם הנצחי", לעומת זאת, מציג עולם עתידני שלאחר אסון טבע קטסטרופלי, שכמעט ומוחק את החברה האנושית כולה.


מישל ורן בצעירותולכל אורך הספר משובצות תהיות פילוסופיות, העוסקות במשמעות הקיום האנושי. "אדם זה, אדון העולם, מי הוא? מאין בא? לאילו מטרות לא מוּכּרות שואפים מאמציו הבלתי נלאים?", שואל גיבור הספר. ככל שמתקדמת העלילה הוא מבין כמה שבריריים ושרירותיים הם הישגיו של האדם, וכמה מאמציו להתקדם ולהתפתח סיזיפיים. האנושות השואפת אל הנשגב היא היא הגיבור הטרגי של הסיפור, ועליה נגזר ליפול ולקום מחדש, עד נצח.


הפסימיות הלא-אופיינית הזו עשויה לרמוז שוורן הבן ולא ורן האב הוא מחבר הספר, אך יכול מאוד להיות שז'ול בכל זאת כתב את הספר, והעדיף לשמור את הטקסטים האפלים שלו – הקלים פחות לקריאה, ולכן אולי פחות "פופולריים" – בתוך מגירת הכתיבה.


בהנחה שמישל הוא אכן מחברו של "אדם הנצחי" ורק השתמש בשמו של אביו, אפשר לומר מצד אחד שהוא הונה אותנו, את הקוראים, כבר יותר ממאה שנים! מצד שני, אפשר לבחור לראות במישל בן אוהב שהחליט להמשיך את דרכו של אביו, ואפילו הגשים את רצונו האחרון. כך או כך, ודאי שהחותם העמוק שהטביעו סיפוריו של ז'ול ורן על תרבות העולם לא יישכח במהרה, גם אם הודות לבנו.


תחקיר: שירה טלמור, הספרייה הלאומית

 

 

 

כריכת הספר "אדם הנצחי"

 

תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה