מה בספרייה > בלוג הספרייה > ספרי יובל של קיבוצים
10
12.2012
ספרי יובל של קיבוצים
נערך על ידי: shlomit rubin
10.12.2012 08:10

עלון חג השישים​"ספרי היובל" של הקיבוצים מופקים על פי רוב על ידי הקיבוצים עצמם במסגרת של אירועי יום השנה לייסוד הקיבוץ. ספרים אלה באים לספר את הסיפור של המקום ושל האנשים שבנו אותו ועיצבו את אורחותיו – דור המייסדים ושל אלה שממשיכים אותו. 

 
זו יצירה קולקטיבית, גם כשיש לה עורך אחד או וועדת עורכים/ כותבים נבחרת, שמנסה להביא נקודות מבט רבות ככל שניתן על המקום האחד ולבטא את הרוח של המקום, לתעד את הזיכרון המשותף ולשרטט את צביון החיים של הקהילה בעבר ובהווה. 
 
הספרים הרואים אור בחג הקיבוץ, מתארים באופן חגיגי את התמורות שחלו במהלך השנים ומונים את ההישגים: בתמונות, בנתונים, בתיאורים. הם מצדיעים לדור המייסדים ומנסים להנחיל מורשת ולחזק את השייכות לקהילה. בכך הם מכוונים גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ.  
 
בסיפורת שנכתבה על-ידי הדורות הראשונים – שמואל דיין, אהרון מגד, נתן שחם, יגאל מוסנזון, יונת ואלכסנדר זנד ואחרים, וכן הספרות של דור הממשיכים – כמו עמוס עוז, אלי עמיר, נדב לויתן ואמנון שמוש, ובעיקר של בני הדור השני והשלישי – כמו אסף ענברי, יעל נאמן ואחרים – יש לא אחת מעין "עשיית חשבון" עם הקיבוץ. עד כדי כך הם הדברים, שאפשר לומר שהביקורת כלפי הקיבוץ הייתה לנחלת הספרות העברית מזה עשרות שנים.  
 
לעומת הסיפורת הביקורתית, ספרי היובל חפים מכל פן ביקורתי. להיפך, הם מנסים להיות ייצוגיים וליצור מיתוס מודרני – הקיבוץ הוא היצירה. "זה אנחנו, אנחנו שכאן / וזה הקיבוץ הוא שלנו, הארץ / שלנו, כולנו אחד, עד/ עולם" (מתוך הפואמה של יחיאל חזק קנאת האדמה).  
 
ספרי הקיבוצים התחילו להופיע בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת. הראשון שבהם הוא ספר שיצא לרגל חג העשור של תל יוסף תל יוסף תרפ"ב-תרצ"ב, שיצא בשנת 1932. אחריו יצאו גם ספרי הקיבוצים של רמת הכובש וגבת (1937) והספרים של בית זרע וכנרת (1939). הספרים הראשונים יצאו כחוברות שהיו על פי רוב הרחבה של העלון המקומי, ונדפסו על סטנסילים. לעומת הפורמט הצנוע, הטקסטים נמלצים ומלאי שליחות. העורך/ העורכים, ששמו/ ששמם אינו מצוין, ניכר בטון הסמכותי והגבוה שלו.   
 
מאז שנות השמונים של המאה הקודמת, הספרים החלו לצאת בפורמט מהודר: אלבום מכורך עם תמונות רבות, חלקן צבעוניות, איורים, תרשימים, מפות ועוד. העורך/ים כבר מופיעים בשמם וכך גם העושים האחרים במלאכה. כעת הטון אינו אחיד; יש בהם ריבוי קולות וריבוי סגנונות, ששוברים את הפאתוס של המספר/ים הראשונים.  
 
במרוצת השנים הספרים משנים את אופיים: הם הופכים ליצירה פחות הומוגנית, כבר לא סמכות של עורך "מטעם", אלא מעין אנתולוגיה של כותבים וסוגות: רשימות, קטעי ארכיון, מודעות, ראיונות, אנקדוטות והומרסקות משולבים בהם בערבוביה, כמו גם יצירות ספרותיות, שירים, ציורים וצילומים אמנותיים של אמני הקיבוץ.
 
חלק מהספרים ערוכים בצורה לקסיקלית, אלף-בית של מושגי המקום, אירועים, שמות ענפים, שמות קבוצות ועוד. מעין פאזל, שכדי ליצור תמונה שלמה יש לצרף את חלקיו. אחרים ערוכים בצורת מדורים: חקלאות, תעשייה, חינוך, תרבות, חברה וכד'. יש שכתובים כמעין חיבור היסטוריוגראפי – מהמוקדם למאוחר. ויש שיוצאים בסוגות אחרות: אלבום תמונות, אסופות של הומורסקות וקטעי הווי, זיכרונות של וותיקים (כמו הספר לבנות ולהיבנות: זיכרונות מייסדי קבוצת גן-שמואל, 1920-1930, שיצא לאחרונה בהוצאת ספרית פועלים), מילון של מושגים, שמות והגדרות ששגורים בפי חברי הקיבוץ (כמו למשל מדברים תל-עמלית שראה אור השנה),  ועוד.
 
סוגה מיוחדת שמאפיינת את ספרי היובל של הקיבוץ הדתי היא קישור בין המקורות ליצירה המקומית. כך הוא הספר מראה מקום: הגדת יבנה, שיצא השנה לרגל חג 70 שנה לקבוצת יבנה שחל בערב פסח. בצמידות להגדה המסורתית, כולל הספר פרקי הגות, פירוש ופולקלור של חברי הקיבוץ, כמו גם יצירות בפרוזה, בשירה, בציור וכד' פרי עטם.   

 

מדור עותקי חובה שבספרייה הלאומית מקיים קשר רצוף והדוק עם ארכיונים של קיבוצים ושוקד על קבלתם באופן סדיר של עלונים ופרסומים אחרים שיוצאים מטעמם, בתוכם גם "ספרי היובל". ספרים אלה, כמו ספרי מקום אחרים, הם חלק חשוב באוסף ישראל שבספרייה. הספרים מספרים לא רק סיפור של המקום, אלא גם את סיפורה של התקופה על ערכיה, אנשיה, שפתה ומכלול הוויית החיים הפועמים בה – חיים של חג ושל חול. נתחים חשובים מן החיים הישראליים.

תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה