מה בספרייה > בלוג הספרייה > סוודרים באוצרות הספרייה הלאומית
14
1.2013
סוודרים באוצרות הספרייה הלאומית
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות: בארץ ישראל
14.01.2013 08:34

כשאנחנו משתמשים בביטוי "אוצרות הספרייה", קוראים שאינם מצויים בפרטים בוודאי חושבים על שכיות חמדה יקרות ערך כגון כתבי יד עתיקים או ספרים יחידים במינם מתקופות רחוקות. אכן, יש בספרייה הלאומית אוצרות רבים מהסוג הזה. אלא שהביטוי "אוצרות הספרייה" צריך להתפרש פשוטו כמשמעו: הפריטים האצורים בספרייה, כלומר מה שיש בתוכה. לעתים, גם אנו חוטאים בהתמקדות יתר בפריטים נדירים, בספרים שיש מאחוריהם סיפור יחיד במינו, בכתבי יד שהגיעו אלינו מימי הביניים, בספרים מאוירים ביד אמן ועוד. אלא שהספרייה הלאומית אינה רק מאגר של יופי חזותי או של פריטים היסטוריים מעולמות רחוקים. הספרייה הלאומית היא במידה רבה הזיכרון הלאומי שלנו, של מדינת ישראל ושל העם היהודי. כל פריט באוסף הוא פיסה של היסטוריה, כל ספר, חוברת, כרזה ועלון מספרים סיפור מיוחד.

 

כך היא למשל החוברת הצנועה למראה הנושאת כותרת מקצועית יבשה: "ניתוח של מאפיינים נבחרים של יצור סוודרים מישראל אל מערב אירופה". החוברת, שהתפרסמה בראשית חודש ינואר 1986, הוכנה על-ידי המכון לחקר השיווק בתעשייה, שמשרדו הראשי היה ברחוב קטן בשכונת אחוזה בחיפה, רחוב ליטניס. חוברת דקה, כרוכה בפלסטיק שקוף ובספירלה. שתי שורות של הכריכה מושכות את עינו של הקורא הערני: "עותק מס' 5 מתוך 5 עותקים", וכן "הנתונים בעבודה זו הם חסויים". לא לצחוק: סודות מסחריים ראויים להגנה, ובשעת הפרסום נתוני החוברת היו בוודאי רגישים, מסוג הדברים שאינך רוצה לגלות למתחרים. מעבר לכך, העובדה שבידינו העותק החמישי מתוך חמישה שהודפסו מעוררת פליאה. חובת ההפקדה של עותקים מכל פרסום הרואה אור בישראל חלה על פרסומים שיצאו במהדורה של 50 עותקים לפחות. ככל הנראה, מישהו, אולי המחברים – אריה גרשון, רות קורמן, ישראל ציגלמן ואופירה גל – מסרו לספרייה הלאומית עותק למשמרת לדורות הבאים.
 
והנה חלפו 27 שנה, והחוברת אכן חושפת פיסה של היסטוריה ישראלית. אבל ראשית, הנתונים כפשוטם. סיפור ייצוא הסוודרים מישראל למערב אירופה פשוט: ישראל של 1985 מייצאת סוודרים לאנגליה ולגרמניה המערבית (הרי חומת ברלין עמדה אז איתנה). ערכו הממוצע של סוודר ישראלי היה בין 9 ל-10 דולר. לרוב, לבריטניה מייצאים סוודרים שעשויים בעיקר מסיבים סינטטיים ואילו לגרמניה המערבית מייצאים סוודרים שעשויים בעיקר מסיבי כותנה. יצרנים ישראליים מייצאים לקמעונאים עצמאיים, למוסדות, לקואופרטיבים (באותם ימים הסוציאליזם עוד לא פס מן העולם) וגם לבתי כל-בו, המכונים בדו"ח גם "דיפרטמנט סטורס". בין היצואן הישראלי ללקוח האירופי יש שתי תחנות ביניים: קניין מקומי וחנות. היצרנים הישראליים מייבאים חומרי גלם מארצות שונות באירופה ובאסיה, וסורגים או תופרים את תוצרתם במפעלים בישראל. הם מכוונים לפלחי השוק הבינוניים וגם מתחת לכך, ולא לאופנה גבוהה. הפרמטר הקובע יותר מכל את הצלחתם לייצא הוא מחיר המוצר, יותר מאשר איכותו.
 
עד כאן הדברים העיקריים שאפשר ללמוד מהחוברת. הנתונים – ונתונים לעולם אינם "יבשים" – מלמדים הרבה. ישראל של 1985 הייתה במצב כלכלי קשה, ממשלת האחדות הלאומית בין המערך והליכוד הפעילה צעדי חירום לבלימת האינפלציה הדוהרת. ערך המטבע הישראלי היה נמוך והייתה חשיבות לכל דולר שנכנס למדינה תמורת ייצוא סחורות. הסוודרים שבמחקר הכלכלי שלפנינו היו שווים, במונחי ראשית 2013, בסביבות 20 דולר, כלומר כ-77 ₪ של ימינו. תוסיפו לכך פערי תיווך של הקניין ושל החנות, עלויות הובלה ומכסים, ותקבלו מחיר גבוה מאוד לסוודר תוצרת הארץ. הנה לכם בקיצור נמרץ הסיפור שהסעיר את המדינה במשך שנים רבות, ועד ימינו: הטקסטיל הישראלי אינו יכול להתחרות בשוק האירופי. כבר בשנת 1986 אפשר לראות שאין לו עתיד כלכלי. אם הסיכוי לייצא סוודרים היה תלוי כבר אז במחיר, ואם חומרי הגלם יובאו ברובם הגדול מארצות אחרות, הרי שעלות הייצור בארץ   ובכלל זה שכר העבודה הייתה גורם מכריע. הייתה זאת שאלה של זמן בלבד עד שיצרנים אחרים בעולם, בעלי גישה לכוח עבודה זול, ואולי קרובים יותר לחומרי גלם לטקסטיל, ישטפו את השוק בתוצרת זולה. ואכן כך קרה: סין, הודו בנגלדש וארצות אמריקה המרכזית השתלטו על שוק הסוודרים באיכות בינונית ונמוכה, וסופם של מפעלי טקסטים ישראלים רבים נחתם.
 
עניין נוסף בדו"ח, במבט לאחור, הוא בכך שהוא נכתב שנתיים לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בחודש דצמבר 1987. השפעתה הייתה ברורה: פועלים מהשטחים הפסיקו לעבוד בשטח מדינת ישראל, ותרמו בכך לעליה בעלויות הייצור של מוצרי תעשייה הישראלים. מבחינת הסוודרים, יש להניח שגם הם התייקרו.
 
הנה, מבט קצר על חוברת דקה ועמוסת נתונים, מעלה פרק מעניין אם גם עצוב בתולדות תעשיית הטקסטיל הישראלית. כלכלה, פוליטיקה מקומית ועולמית, תמורות גאו-פוליטיות והיסטוריות, סיפורם של תעשיינים, של פועלים ושל בעלי מניות, הכול עולה מהחוברת, פריט באוצרות הספרייה.

​​

​​​

תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה