מה בספרייה > בלוג הספרייה > חרפת המאה העשרים: סיפורה של גלויה
1
5.2016
חרפת המאה העשרים: סיפורה של גלויה
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות:
01.05.2016 07:05
​ב-19 במאי 1935 הוזעקו השוטרים אל רחוב 47 בניו יורק, לסדנתו של מייקל (מיקֶלֶה) קליפאנו. ליד הצייר האיטלקי המבוהל, שחי בארצות הברית מזה כעשור, עמד אחד מתלמידיו. הוא ניסה להרגיע את מורו הנרגש, שחזר ושפשף שוב ושוב את זרועותיו, לאחר שהותרו מכבליהן. באולם הגדול, היו פזורים על הרצפה, בחוסר סדר, ציורים ורישומים, שנקרעו והושחתו בחמת-זעם. בתוך ציורי השמן הגדולים, שהושחתו אף הם, בלטה יצירתו המפורסמת ביותר של קליפאנו, שזכתה באותם ימים לפרסום גדול: "חרפת המאה העשרים".

 
חודשים אחדים קודם לכן, זכה קליפאנו לפרסום עולמי בזכות יצירה זו, שבה הציג את המדען היהודי אלברט איינשטיין כקרבנו של המשטר הנאצי. אל מול דמויותיהם מזרות האימה של אדולף היטלר וקצין גסטאפו, ניצבת דמותו הכמעט מלאכית של אלברט איינשטיין, מוקפת בהילה. הפגיון נוטף הדם שבצד היטלר והקצין הגרמני, אינו מותיר מקום רב לדמיון. קליפאנו יצר ציור זה כמחאה נגד יחסה המחפיר של גרמניה כלפי היהודים שם, ובהם אלברט איינשטיין. ההתעמרות של גרמניה הנאצית באזרחיה היהודים הפכה בשנת 1934 לאלימה יותר ויותר, וההפרה הבוטה של זכויותיהם האזרחיות הבסיסיות הביאה לגל של מחאות, שציור זה היה אחד מהם. 
 
 
קליפאנו לא הסתפק רק ביצירת התמונה גדולת הממדים (יותר משני מטרים רוחבה) אלא החליט לעשות מעשה של ממש: הוא הפיק מן הציור גלויה צבעונית, שהופצה בכל רחבי ארצות הברית. בגב הגלויה הוסיף קליפאנו ציטוט מדברי אלברט איינשטיין, שאמר באותם הימים: "Neither hatred nor persecution can stay the progress of science and civilization" – "לא השנאה וגם לא הרדיפות יעצרו את קידום המדע והאנושות." הגלויה נפוצה ב-5 מיליון עותקים, וקליפאנו החליט לתרום את ההכנסות ממכירתה לסיוע לפליטים יהודים שהגיעו באותם ימים מגרמניה לארצות הברית.
 
על מפקח המשטרה ויליאם הולצר, הסבריו המגומגמים של קליפאנו המבוהל לא עשו כל רושם. משטרת ניו יורק התייחסה בחשד רב לסיפורו של הצייר האיטלקי, לפיו קבוצה של נאצים צעירים פרצה אל סדנתו דקות אחדות קודם לכן, כפתה אותו אל צינור ההסקה ובמהירות השחיתה שלושים מציוריו, ובכלל זה "חרפת המאה העשרים". העובדה כי ימים אחדים קודם לכן בלבד ביטח קליפאנו את הציור בסכום של 25 אלף דולרים, הוסיפה לחשדם של הבלשים שנשלחו לזירת האירוע. קליפאנו המבוהל גם לא היה מסוגל לספק לחוקרי המשטרה תיאור מדויק של התוקפים, ועד מהרה הם זנחו את חקירת האירוע.
 
 
על אף הספקות שמשטרת ניו יורק דאגה לשתול בתוך דיווחי העיתונאים, קליפאנו הפך לגיבור היום. מכתבי עידוד ותגובות אוהדות נשלחו אל הצייר מכל רחבי העולם היהודי. שבועות אחדים לאחר התקיפה, בא אפילו אלברט איינשטיין לבקר את האמן האיטלקי שחזר והצהיר בכל הזדמנות: "היהודים הם ידידיי הטובים ביותר, ואני מחויב לסייע להם ככל אשר אוכל!" ואולם, דומה היה כי הסערה הציבורית רק החמירה את הבהלה שאחזה בקליפאנו. מאז הגיע לארצות הברית, בשנת 1922, הוא לא חדל מלצייר, והנה, מיום שהותקף בידי הנאצים, לא היה מסוגל עוד לשוב אל סדנתו ולאחוז במכחול. 
 
 
המאורעות הדרמטיים של השנים הבאות ופרוץ מלחמת העולם השנייה בעקבותיהם, הותירו את מייקל קליפאנו בקרן זווית נשכחת של ההיסטוריה. הצייר האיטלקי שהתגייס בכל לבו למען יהודי גרמניה הנרדפים לא שב עוד לעולם אל כן הציור. הוא מת בודד ונשכח בביתו הצנוע בלונג איילנד, בשנת 1979. ציורו "חרפת המאה העשרים" היה, במידה רבה, קריאת אזהרה אמיצה של אמן שחש כי עליו להזהיר את האנושות מפני הפשעים שעלולה גרמניה הנאצית לחולל. הגלויה, שהיום הפכה לפריט יקר-ערך של אספנים, שמורה באוסף הגלויות של הספרייה הלאומית לדיראון עולם, לזכרה של תקופה אפלה בתולדות האנושות – אבל היא גם עדות לאומץ לבו של אמן שלא חשש לצאת כנגד הזרם, ולשלם על כך מחיר כבד. 
 
 
כתב: גיל וייסבלאי (מחלקת הארכיונים, הספרייה הלאומית)
תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה