מה בספרייה > בלוג הספרייה > כשמסריק ביקר בספרייה הלאומית
13
10.2013
כשמסריק ביקר בספרייה הלאומית
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות: בארץ ישראל
13.10.2013 09:34
​בבוקר יום ראשון, 10 באפריל 1927, ניכרה תכונה בלתי רגילה בספרייה הלאומית. נשיא צ'כוסלובקיה, תומס ג'. מסריק, עמד לבקר בספרייה, וההתרגשות היתה רבה. מלווהו בביקור היה מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ד"ר שמואל הוגו ברגמן, תלמידו עוד מן הימים שנשיא צ'כוסלובקיה הורה פילוסופיה באוניברסיטת פראג. יום קודם לכן, בגשם שוטף של ראשית האביב, ירד מסריק מן הרכבת שהביאה אותו לירושלים. קבלת הפנים שנערכה לו בתחנת הרכבת המנומנמת היתה צנועה, וכללה פקידים בריטיים נמוכי דרג אחדים, ואת ראש העיר, ראג'ב בק נשאשיבי. העובדה כי ביקור זה בארץ הקודש הוגדר כ"ביקור פרטי", הביאה לכך שלא נערכו כל טקסים רשמיים מצד שלטונות המנדט לכבוד הנשיא הצ'כוסלובקי, וההתעניינות של המימשל הבריטי בביקור זה היתה זעומה. לעומת זאת, בקרב היישוב העברי בארץ ישראל עורר הביקור התרגשות רבה מאוד. 

דמותו של מסריק, הלוחם, הפילוסוף והמנהיג, היתה נערצת על המוני היהודים בכל רחבי תבל. תחילתו של הקשר המיוחד במינו בין מסריק הצ'כי ליהודים, נעוצה עוד בשנת 1899. באותה שנה, נערך בעיר קוּטֶנבֶּרג, בוהמיה, "משפט הילזנר", שבו נאשם יהודי ברציחתה של איכרה צעירה, סמוך לחג הפסח. פסק דין המוות שהטיל בית המשפט על הצעיר התמים, הושפע מן האווירה האנטישמית שהתלהטה בעקבות הרצח. מסריק חש כי עליו לצאת כנגד עלילת הדם, ופרסם חוברת צנומה שבה הוכיח את חפותו של הצעיר היהודי. הדברים החריפים והחדים שפרסם מסריק, הביאו, בסופו של דבר, לזיכויו של הילזנר על ידי בית המשפט הגבוה לערעורים בווינה. מסריק, שיצא להגנתה של האמת כצ'כי גאה, הפך מטרה להתקפותיהם של אנטישמים רבים. עלבונות קשים, לעג וחרמות, היו מנת חלקו של מי שהוקע על ידי חוגים רחבים כ"בוגד" במולדתו. המוני היהודים שחזו בעמידתו האיתנה של מסריק בפני כל מתנגדיו, חזו בהערצה במלחמתו הבלתי מתפשרת לצדק של "חסיד אומות עולם" זה. 

בשנים הבאות, עמד מסריק בראש תנועת השחרור שביקשה לנתק את עמו מלפיתתה של אוסטרו-הונגריה. כמו הציונות, תבע גם מסריק את זכויותיו של עמו על בסיס של ערכים הומניסטיים כלל-אנושיים. תחושת האחריות ההדדית שעל בני האדם לחוש זה כלפי זה, מתוך הזכרון ההסטורי של האחווה האנושית בעבר, היתה אחד העקרונות בהגותו של מסריק אשר קישרה אותו ליהדות ולספר הספרים. "אני רואה בציונות", הוא כתב באחד מספריו, "תנועה מוסרית גדולה, אידיאה דמוקרטית שצמחה מתוך התנ"ך". לאחר מלחמת העולם הראשונה, משהוכתר מאבקו לעצמאות בנצחון ומסריק היה לנשיא הראשון של הרפולביקה הצ'כוסלובקית, ראו בו רבים בתנועה הציונית כמושא חיקוי שיש ללכת בעקבותיו.

המפגש בין ברגמן לבין מסריק בספרייה הלאומית היה, אפוא, מפגש בין תלמיד לבין רבו, במובן הרחב ביותר. ברגמן, מנהל הספרייה הלאומית, מסמליה הבולטים ביותר של תחיית התרבות העברית, שילב גם הוא באישיותו הגות פילוסופית עם פעילות פוליטית, תוך חיפוש הדרך למימוש עצמאותו של העם היהודי בארץ ישראל. רגע אחד מן השיחה בין השניים, בצאתם ממשכנה הישן של הספרייה בקצה רחוב החבשים, קפא בעין המצלמה. הנה הם לפנינו, שני הפילוסופים החולמים, בעידן שבו האמינו כי רק בכוחם של ההומניזם ועקרונות השוויון והצדק יוכלו לשנות את המציאות.
​​
[כתב: גיל וייסבלאי, מחלקת הארכיונים, הספרייה הלאומית]
​​​​
תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה