מה בספרייה > בלוג הספרייה > מי אתה, יוסף בן-עולייל?
30
1.2013
מי אתה, יוסף בן-עולייל?
נערך על ידי: Ioram Melcer
30.01.2013 06:38
הפרשה החלה בשיעור באוניברסיטה העברית. השיעור עסק בספרות פורטוגלית. המורה, גב' אנה מארקש, המרצה בחוג ללימודים רומאניים ולטינו-אמריקניים, עורכת לתלמידיה היכרות עם ספרות מולדתה פורטוגל. מטבע הדברים, היא מבקשת להציג משהו מהאפוס הגדול של המשורר הלאומי של פורטוגל, היצירה של לואיש דה קמואנש, "Os Lusíadas". מדובר ביצירה שירית ארוכה מאוד, שנכתבה במאה ה-16 ומחקה בצורתה את שירתו של המשורר הלטיני ורגיליוס. לא עניין פשוט לסטודנטים שזה עתה עשו צעדים ראשונים בשפה הפורטוגלית.
 
והנה קם אחד הסטודנטים וטוען בפני המרצה כי היצירה שהכיתה עמלה על פענוחה תורגמה לעברית. הסטודנט הסתמך על זיכרון מעורפל, ולא היה מסוגל לומר היכן ראה אזכור על תרגום לעברית על "Os Lusíadas". אם נכון הדבר, הרי שלימוד הטקסט של קמואנש יהיה קל לאין ערוך.
 
לאחר בירורים מבירורים שונים, הגיעה אנה מארקש לספרייה הלאומית. עד מהרה הסתבר כי היצירה אמנם לא תורגמה לעברית בשלמותה, אבל אפיזודה אחת מתוכה תורגמה לעברית בליסבון בשלהי המאה ה-19 וראתה אור בספרון שעותק ממנו מצוי באוסף הספרייה. בתוך פחות משעה הובא הספר מן המחסן, ומה רבה הייתה הפתעתה של המרצה הפורטוגלית כשהסתבר כי מדובר בדיוק בטקסט שהיא עמלה עליו עם תלמידיה באוניברסיטה: פרשת אינס דה קסטרו.
 
הסיפור המסעיר שקמואנש מביא ביצירתו מספר על אינס דה קסטרו, אצילה ממחוז גליסיה, בין ספרד לפורטוגל, בתם הבלתי-חוקית של אציל ספרדי ואצילה פורטגלית. אינס הגיעה לפורטוגל בשנת 1340, כמשרתת של אשתו הטרייה של פדרו, יורש העצר הפורטוגלי. יורש העצר התאהב באינס, ולרומן היו השלכות פוליטיות ואסטרטגיות מרחיקות לכת, בשל קרבתה של אינס לאצולה הספרדית. בשנת 1345, כשפדרו התאלמן מאשתו, הוא סירב לשאת אישה אחרת. אינס הולידה לו ילדים, שהיו איום על הכתר הפורטוגלי. כל מאמצי המלך אפונסו ה-4 להרחיק את אינס מפדרו עלו בתוהו, ובסופו של דבר הורה המלך לרצוח את אינס ואת ילדיה. כך אכן נעשה.

פדרו לא סלח ולא שכח. בשנת 1357, כשהוא עלה לכס המלוכה, הוא הכריז שאינס הייתה למעשה אשתו החוקית, לאחר שהוא נשא אותה בחשאי. האגדה מספרת שהוא הורה להוציא את גופתה מן הקבר ואילץ את אנשי החצר להישבע לה אמונים ולנשק את ידה של הגופה. השניים קבורים זה מול זה במנזר אלקובאסה, נאמנים לשבועה להיות ביחד עד קץ כל הדורות.
 
הסיפור הנהדר והמחריד הזה תורגם לעברית וראה אור בשנת 1892, בליסבון. והתרגום מרשים מאוד. בעברית צחה, עשירה בקשרים לטקסט המקראי, במשקל ובחריזה ללא דופי, מצליח המתרגם העברי המחונן ליצור שירה עברית מרשימה:
 
"ויקצוף עליו כי מאן לבוא לקחת אישה לו,
אמר המלך להמית מהר אינס מחמד עיניים,
אולי ישבור עולה על בנו האסור בנחושתיים.
ויבקש לשפוך דם נקי לנגד ארץ ושמיים,
לכבות בו אהבה אשר לא ישטפוה מים."
 
ומי המתרגם שכך הצליח להעביר את הדרמה הפורטוגלית מן המאה ה-14? שמו היה יוסף בן-עולייל וסיפורו מובא בהקדמה לספר, בשפה הצרפתית. יליד טנג'ר מעט לפני מלחמת ספרד-מרוקו. בגיל עשר הגיע עם משפחתו לספרד, מפחד הרדיפות שפגעו אז ביהודי מרוקו. יוסף בן-עולייל גדל בספרדית, שפה שהוא המשיך ללמוד עם שובו לטנג'ר, ושהייתה שגורה בפי יהודי המקום. הוא רכש השכלה עברית משחר ילדותו ושלט היטב בערבית שדוברה במחוז הולדתו. בגיל צעיר נבחר בן-עולייל להישלח ללימודים בפריס, ב-École Orientale שליד ה-Séminaire Israélite. לימודיו מומנו על-ידי מוסדות "אליאנס". בן-עולייל הצטיין בלימודיו ורכש שליטה מופלאה בשפה הצרפתית ובספרות צרפת. אומרים שהוא ידע בעל-פה רבות מהיצירות הצרפתיות הקלאסיות. הוא הצטיין גם בלימודי המתמטיקה והמדעים, אך יותר מכל שקע בלימוד התנ"ך.
 
בגיל 18 הוא עוזב את פריס ומגיע ליפו, כמורה בבית הספר "אליאנס". הוא לימד ביפו, בטנג'יר ובמוגדור, אך מזג האוויר החם פגע בבריאותו והוא החליט להעתיק את מגוריו לפורטוגל. בן-עולייל התאזרח בפורטוגל והתערה בקרב משכילי הארץ. בפורטוגל הורה בן-עולייל גם עברית וערבית במוסדות להשכלה גבוהה, ולאחר מכן גם לימד צרפתית. בן-עולייל נודע כמשכיל רחב-אופקים שעשה שימוש בעטו המושחז כדי לכתוב שירה על ענייני השעה ולהגן באמצעותה על מולדתו החדשה, פורטוגל, בזירה הדיפלומטית. ובשנת 1892, בבית הדפוס הממשלתי בליסבון, רואה אור ספרו הצנום והיפה הכולל את הבתים 120 עד 135 של השיר השלישי מתוך "Os Lusíadas" של קמואנש. לפני הטקסט העברי מתגלה שער שבן-עולייל כתב בו בקליגרפיה עברית משובחת, בעצם ידו.

 
אינס דה קסטרו והמלך פדרו הנאהבים עדיין ממתינים לקץ הימים. בינתיים, סיפורם ממשיך להילמד ברחבי העולם. גם בירושלים, וכעת גם בסיוע התרגום העברי הנהדר של יוסף בן עולייל, שעותק יחיד ממנו מצוי באוסף הספרייה הלאומית בירושלים, אות ועדות למפעלו המופלא של הצעיר שהקיף את הים התיכון בשלהי המאה ה-19, עד שמצא לו מולדת חדשה בפורטוגל, מולדת שגם הדפיסה את שירתו העברית.

 

עיון בקטלוג הספרייה הלאומית מגלה שיוסף בן-עולייל המשיך בפעילותו גם שנים לאחר פרסום התרגום של פרשיית אינס דה קסטרו. באוסף הספרייה הלאומית, תחת "בן-עולייל, יוסף", אפשר למצוא ספר דברי מוסר שהוא כתב, בעיקר למורים, ובאוסף כתבי היד יש מכתבים שלו וגם דברי שירה ומליצה שהוא כתב, בספרדית, בצרפתית ובעברית, בטנג'יר ובליסבון, והחומרים עדיין ממתינים לעיון ומחקר מדוקדקים.

תגובות למאמר (1)
אוהבת את מה שאתם עושים
אוהבת את מה שאתם עושים
1
עינת טמסות
30.01.2013 07:07
הוספת תגובה