התרחבותו המהירה של תחום ההוצאה לאור האלקטרונית היא אתגר בפני עצמו. חל שינוי חד בהגדרה הבסיסית של הפריט המכונה מזה דורות בשם "ספר". הספר האלקטרוני אינו יושב על מדף. אין לו צורה פיזית. הוא למעשה קובץ או מספר קבצים אלקטרוניים שמדמה ספר מהסוג הישן, וגם חורג ממנו תודות לתוספות שונות, לקישורים לחומרים חיצוניים ועוד. ההוצאה לאור האלקטרונית מעלה שאלות לא פשוטות ביחס לקטלוג הפריטים הללו, ביחס לשימורם וביחס להנגשתם לדורות הבאים.
הבעיה משותפת לספריות לאומיות ולספריות גדולות ברחבי העולם. בראיון טלוויזיוני שנערך לאחרונה עם ברונו רסין, מנהל הספרייה הלאומית של צרפת, ציין רסין שבעידן הדיגיטלי עוסקת הספרייה הלאומית הצרפתית בפעילות רחבת היקף ומורכבת ביותר של המרת פורמטים, גיבויים מורכבים (ובכלל זה לאתרים מאובטחים), ומעבר בלתי פוסק ממדיום למדיום, כדי להבטיח את שימור החומרים הדיגיטליים לעתיד לבוא.
בכך לא תמו האתגרים לעתיד. אמנם קשה לנו לדעת מה עוד יתפתח בתחום המידע הדיגיטלי בדור או שניים הקרובים, אך כבר כעת יש מידע רב המצוי למשל בהודעות דואר אלקטרוני, בצ'טים, בטוקבקים, בחשבונות פייסבוק, בקבוצות דיון, בבלוגים פרטיים ומוסדיים, בחשבונות טוויטר, במאגרי תמונות אונליין, בגיבויים של מסרוני SMS, במאגרי "ענן" למיניהם, במחשבים אישיים, במחשבי לוח, בטלפונים סלולריים חכמים ועוד. חלק מן המידע הזה מקביל למכתבים, לפתקים, למסמכים אישיים ולתרשומות לא פורמליות של הדורות הקודמים. כלומר, חומרים שבעבר היו חלק בסיסי מארכיונים אישיים וארגוניים, והגיעו למשמרת לדורות בספריות לאומיות ואוניברסיטאיות, ממתינים עדיין לסטנדרטים של שימור והכנה להנגשה לדורות הבאים. השאלות רבות, הפתרונות מורכבים וצורות ההתמודדות טרם גובשו.
