מה בספרייה > בלוג הספרייה > על גרסיה לורקה ועל הצורך בספרים
12
6.2012
על גרסיה לורקה ועל הצורך בספרים
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות: ספריות בעולם
12.06.2012 07:08
המשורר הספרדי הגדול פדריקו גרסיה לורקה ידע שעם כל החשיבות שיש לקניית ספרים, שום דבר אינו משתווה לספרייה הפועלת בקהילה הצמאה לדעת, המבקשת להרחיב את אופקיה.

חצי לחם וספר

לכבוד יום הולדתו, העלתה הספרייה הלאומית פוסט בדף הפייסבוק שלה, וכעת, לכבוד שבוע הספר 2012, אנו מגישים כאן תרגום לדבריו של גרסיה לורקה מספטמבר 1931, בטקס חנוכת הספרייה הראשונה בכפר הולדתו, פוּאֶנְטֶה וָאקֶרוֹס. 

 

"כשאדם הולך לתיאטרון, לקונצרט או למסיבה מכל סוג שהוא, אם המסיבה נעימה לו, הוא זוכר מיד שהאנשים שהוא אוהב אינם נמצאים במקום, והוא גם מצטער על כך. 'כמה שזה היה מוצא-חן בעיני אחותי, בעיני אבי', הוא חושב, והוא אינו נהנה מהמופע אלא מבעד למסך דק של מלנכוליה. זאת המלנכוליה שאני חש, לא בגלל אנשי ביתי, רגש שהיה קטן-ערך ועלוב, אלא בגלל כל ברואי-האל שלאסונם הגדול, בשל חוסר אמצעים, אינם נהנים מן הטוב העילאי של היופי שהוא חיים וטוב ושלווה ותשוקה. 

 

"לכן לעולם אין לי ספר: אני נותן במתנה את כל הספרים שאני קונה, אינספור ספרים, ולכן אני כאן, בתחושה של כבוד ושמחה על כך שאני חונך את הספרייה הזאת בכפר, בוודאי הראשונה בכל מחוז גרנדה. 

 

"לא על הלחם לבדו יחיה האדם. אילו הייתי רעב וחסר-אונים ברחוב, לא הייתי מבקש לחם. הייתי מבקש חצי לחם וספר. ואני תוקף מכאן בכל כוחי את מי שאינם מדברים אלא על תמריצים כלכליים בלי להזכיר לעולם את התמריצים התרבותיים, שהם מה שהעמים זועקים לו במלוא גרונם. טוב הוא שכל בני-האדם יאכלו, אבל על כל בני-האדם לרכוש דעת. עליהם ליהנות מכל פירות הרוח האנושית שאם לא כן הם יהפכו למכונות בשירות המדינה, לעבדים לארגון חברתי נורא. 

 

"צר לי הרבה יותר על אדם שרוצה לדעת ואינו יכול, מאשר על אדם רעב. כי אדם רעב יכול להשביע את רעבו בקלות באמצעות פרוסת לחם או פירות אחדים, אבל אדם שכמהָ לדעת ואין לו האמצעים, סובל ומתענה מאוד, כי ספרים דרושים לו, ספרים, ספרים רבים. והיכן הספרים הללו?  

 

"ספרים! ספרים! הנה מלת קסם שלומר אותה הוא כמו לומר 'אהבה, אהבה'. העמים היו צריכים לבקש ספרים כפי שהם מבקשים לחם או כפי שהם משתוקקים לגשם לשדותיהם הזרועים. כשהסופר הרוסי המהולל פיודור דוסטוייבסקי, שהוא אביה של המהפכה הרוסית הרבה יותר מאשר לנין, היה במאסר בסיביר, הרחק מן העולם, בין ארבעה קירות ומוקף בערבות שוממות של שלג אינסופי, הוא ביקש עזרה במכתב שכתב למשפחתו הרחוקה. ובמכתב הוא אמר רק: 'שלחו לי ספרים, ספרים, הרבה ספרים כדי שנפשי לא תמות!' היה לו קר והוא לא ביקש אש, הוא סבל מצמא נורא והוא לא ביקש מים: הוא ביקש ספרים, כלומר אופקים, כלומר סולמות כדי לטפס לפסגת הרוח והלב. כי הסבל הפיזי, הביולוגי, הטבעי, שגוף סובל בגלל רעב, צמא או קור, נמשך זמן קצר, קצר מאוד, אבל סבלה של הנפש שאינה מסופקת נמשך כל החיים. 

 
"כבר אמר מננדס-פידאל, אחד החכמים האמיתיים ביותר באירופה, שהסיסמה של הרפובליקה צריכה להיות "תרבות". תרבות כי רק באמצעותה אפשר לפתור את הבעיות שהעם מתחבט בהן כיום, העם שיש לו שפע של אמונה, אך הסובל ממחסור באור."

תגובות למאמר (0)
הוספת תגובה