מה בספרייה > בלוג הספרייה > הסורי הצוחק והבוכה
27
3.2014
הסורי הצוחק והבוכה
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות: הנגשה, שימור
27.03.2014 02:10
​לפעמים, הקוראים שלנו שולחים אותנו למסעות בלתי צפויים. כך קרה לאחרונה כשנער בר-מצווה הגיע אלינו במסגרת תכנית בר/בת מצווה של הספרייה, שמאפשרת לבני נוער לחקור נושא שמעניין אותם, במסגרת ציון בר מצווה או בת מצווה. ובכן, אחד הנערים, שפרשת בר המצווה שלו כללה את סיפור המרגלים, ביקש להתעניין בדמותו ובפעלו של אלי כהן, המרגל הישראלי שפעל בסוריה.
 
הנער והמדריך שסייע לו חיפשו חומרים על אלי כהן ועל פעילותו בסוריה, על משפטו ועל הוצאתו להורג. המדריך חשב שיכול להיות מעניין לאתר עיתונים ערביים ולבדוק כיצד הם דיווחו על הפרשה וכיצד הם התבטאו על המרגל הישראלי. מחלקת היעץ של הספרייה נרתמה לאתגר והחלה לחפש עיתונים סוריים משנות הששים של המאה ה-20. לאחר בדיקה מפורטת במחסני הספרייה, נמצאו עיתונים והסתבר שהפרשה סוקרה בהרחבה בעיתונות ברחבי העולם הערבי, וזכתה כמובן לתשומת לב מיוחדת מצדה של העיתונות הסורית.
 
הדבר הראשון שעולה מעיון בעיתונים הוא שבעיניים ערביות, אלי כהן נתפס בראש ובראשונה כבוגד, אך יותר מאשר כמרגל יהודי-ישראלי. העיתונים סיקרו בהרחבה את המכתב שאלי כהן הותיר לאלמנתו והתמקדו על בקשתו כי תינשא שוב. כמו כן, תיארו העיתונים את התפילה האחרונה שרב הקהילה הסורית ערך עם הנידון אלי כהן, לאחר שהסוכן הישראלי נידון למוות.
 
בכך, לכאורה, יכולנו לחתום את הדברים. הלקוח קיבל את מבוקשו ואף יותר מכך. חתן הבר מצווה זכה להצצה מרתקת לחומרי מקור והזדמן לו ממש לגעת בפרשת המרגל אלי כהן שמעניינת אותו. אלא שמבחינתנו בספרייה, דווקא כאן החלו להתגלות ממצאים מרתקים.
 
עמוק במחסני הספרייה, בין העיתונים המצהיבים, מצאנו עיתון סורי בשם "אל-מוצ'חיק אל-מובכי" ("מעורר הצחוק והבכי"). בדקנו מיד מה הוא פרסם בימים שלאחר תלייתו של אלי כהן. ואכן, העיתון פרסם קריקטורה על הפרשה. אך היות שמדובר בעיתון פוליטי סאטירי וביקורתי מאוד, בציור נראה אלי כהן התלוי, אך אחריו נראית שורה של דמויות בדרך לתלייה. הכיתוב תחת הדמויות מסביר במה מדובר: "הנצלנים", "הרמאים" וכדומה. והכותרת של הקריקטורה אומרת הכול:
 


                                       "עכשיו צריך לתלות גם אותם בעולם הערבי"
 
 
נמשכנו לברר פרטים נוספים ולבדוק מה מסתתר מאחורי העיתון "מעורר הצחוק והבכי". החיפוש לא היה קל, עד שבסופו של דבר מצאנו ספר שכתב עיתונאי סורי בשם עבד אל-ע'אני אל-עטרי. הספר, "עבקיריאת ואעלאם" מתאר את קורותיהם של אישים משפיעים בסוריה במהלך המאה ה-20. בין האישים המתוארים בספר, מצוי גם מייסד העיתון "אל-מוצ'חיק אל-מובכי", אדם בשם חביב כחאלה.
 
ובכן, מסתבר שהעיתון נוסד בדמשק בשנת 1929 כעיתון סאטירי שבועי. מייסדו חרט על דגלו את ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי. כחאלה, טיפוס צבעוני ושנון במיוחד, שיגר מעל דפי העיתון חיצי לעג הומוריסטיים כלפי מנהיגי סוריה שלדעתו סרחו וסטו מדרך הישר. כחאלה קרא לכינון סוריה עצמאית מהשלטון הצרפתי, ובדרך לא נרתע מלתקוף מדינאים סוריים מכל הדרגים, שרים, שופטים ולימים גם את נשיאי סוריה. חביב כחאלה שיווה לעיתון אופי ברור: העיתון ייצג את האזרח הסורי הפשוט ושיקף את הנושאים שכאבו לו. מעל דפי העיתון מתגלה עיסוק אינטנסיבי בתחומי החינוך, הכלכלה, המסחר והחברה.
 
ואולם ההתבטאויות החריפות והחופשיות של העיתון גבו מחיר יקר. 37 שנה התקיים "אל-מוצ'חיק אל-מובכי", ומתוכן הוא נסגר לתקופה מצטברת של 11 שנה. העיתון, שלשונו שילבה ערבית ספרותית לא קשה מדי עם הלשון המדוברת בפי העם הסורי, הצליח להגיע לקהלים רבים, ואפילו לילדים ולבני נוער. העיתונאי אל-עטרי מעיד על עצמו שכילד סורי הוא נהג להוציא את כל דמי הכיס שלו על קניית העיתון מיד עם פרסומו. וכשהעיתון נסגר לבסוף בשנת 1966, אל-עטרי פרץ בבכי.
 
כאמור, דרכו של העיתון הייתה זרועה מהמורות. לראשונה נסגר העיתון בשנת 1932, לאחר שפרסם קריקטורה שבה נראים שׂרי הממשלה הסוריים שׁרים את ההמנון הצרפתי בפני נציג הממשל הצרפתי ועל ראשיהם כובעי ליצנים. לאחר שלושה חודשים, כשהעיתון חזר לראות אור, חביב כחאלה פרסם קריקטורה על הכריכה ובה הוא עצמו נראה יוצא מהקבר ואילו שרי הממשלה הסורית נמלטים מפניו בעודם קוראים: "חזרנו לעיתון 'אל-מוצ'חיק אל מובכי'..."
 
העיתון המשיך להיסגר לפרקים. בפעם השנייה שהוא נסגר בהוראת השלטון, התחכם כחאלה ומיהר לפרסם אותו בשם אחר, עד לסיום תקופת הסגירה. כל שנותיו שמר כחאלה על עצמאותו ועל העמדה החדה, הביקורתית, בלי להירתע מההשלכות. מדי פעם הוא גם הסתבך בתביעות משפטיות. אחד המדורים בעיתון, "חכמת החמורים", סיבך את כחאלה בתביעה לאחר שהוא הכיל "מסקנות" של "ועידת החמורים", לפיהם החמורים סבורים שמצבם הרע יימשך גם כאשר הם עצמם יהפכו למנהיגי ברמה הלאומית, שכן בין המנהיגים "יש הרבה חמורים וביניהם אף חמורים עוד יותר..."
 


                                                          "ועידת החמורים"​
 
 
מובן שהגישה הליברלית הפתוחה והנטייה לשחוט פרות קדושות לא תורגמה לעמדה מתונה בכל הכרוך לסכסוך עם ישראל. העיתון הרבה להתייחס לסכסוך במזרח התיכון, ובעיקר לא חסך את שבט ביקורתו מן העולם הערבי על מה שהוא ראה כהפקרת פלסטין. לא פעם הוצגה בעיתון דמות היהודי תוך שימוש בסמלים האנטישמיים המוכרים: דמות של חרדי מזוקן, בעל אף נשרי גדול ועל בגדיו סמל מגן דוד. מדינת ישראל מוצגת כשקרנית ומחרחרת מלחמה. ארצות-הברית ובריטניה ספגו מהעיתון ביקורת חריפה על הסיוע לישראל ועל ניסיונות התיווך הכושלים בניסיון לפתור את הסכסוך באזור.
 


היהודי מתואר באמצעות מאפייני אנטישמיים קלסיים העולם הערבי עסוק מכדי להציל את פלסטין
 
 
"אל-מוצ'חיק אל-מובכי" אמנם נסגר בשנת 1966, אך ארבעים שנה לאחר מכן, חזר המותג לזירה התקשורתית הסורית והערבית, בשנת 2006. כיום אפשר למצוא קריקטורות מהעיתון באתר Youtube והוא גם פעיל בפייסבוק.
 


                                               "מי דומה לאבא?... רשע..."
                                             אסד האב בוחן את המדליות על חזהו של בנו בשאר אסד,
                                               כשכל מדליה מייצגת טבח בעיר סורית אחרת.​
 
 
על אף הפרטים הרבים שהצלחנו לגלות על אודות "אל-מוצ'חיק אל-מובכי" ועל אודות עיתונים סוריים אחרים המצויים בספרייה, עדיין נותרה בעינה חידה בסיסית: כיצד הגיעו עיתונים סוריים לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה? אם למי מקוראינו יש תשובה, נשמח לשמוע על כך ולפרסם את הדברים בערוצים המקוונים של הספרייה הלאומית. 
 
[כתבה: נעמה מאי, מחלקת היעץ]
תגובות למאמר (1)
מדהים ומרתק
הכתבה מרתקת מתחילתה - העובדה שיש פרויקט מיוחד שכזה עבור בני/בת מצוה בסיפריה עם ליווי מקצועי וכמובן הפירות/התוצאות של המקרה הספציפי המתואר. הכתבה כתובה בצורה בהירה, לא כבדה ויוצרת גירוי - יש רצון לשמוע עוד על הנושא, על הקריקטורות. איזה מזל שיש אנשים חכמים בספריה הלאומית ואיזה מזל שהיא בירושלים, קרובה לביתי.
1
עדי
02.04.2014 12:31
הוספת תגובה