מה בספרייה > בלוג הספרייה > אתיופיה שלנו
12
8.2012
אתיופיה שלנו
נערך על ידי: Ioram Melcer
12.08.2012 12:15
מתי מפסיקה תרבות להיות רחוקה?
מתי חדלה ארץ, שאנשים היגרו ממנו, להיות מקום הנוגע רק למהגרים?
מתי מתחילים בני הרוב בארץ הגירה להיות מודעים לתרבות שהמהגרים הביאו איתם מארצם הרחוקה?

תשובה אפשרית, מהחיים היומיומיים, תדבר על אוכל. כשמהגרים מתחילים להציע את מטבחם לוותיקי הארץ, כשנפתחות מסעדות של מהגרים הפונות לקהל הרחב, אפשר לומר שנוצרת קירבה, מתחילה היכרות בלתי-אמצעית, מגע תרבותי שהוא לעתים המגע הממשי הראשון בין ותיקים ומהגרים.


ישראל היא ארץ של הגירה. מהגרים מכל קצוות תבל הביאו איתם תרבויות מגוונות, על כך הכרוך בהן: מאכלים ומוזיקה, שפות ולבוש, מסורות דתיות ומבנים חברתיים, תפיסות עולם וזיכרונות. בעבר, רווחה בישראל התפיסה שדגלה ב"כור היתוך". מהגרים היו אמורים להשליך את יסודות זהותם ואת נכסי תרבותם אל כור ההיתוך המשותף, ולהיצרף מחדש כישראלים "כמו כולם".

בשנים האחרונות השתנתה התפיסה. ישראל היא ארץ רב-תרבותית, עשירה ומגוונת. מי שעלו ארצה בדור האחרון יכולים לשמור על תרבות ארץ מוצאם, לטפח זיקה לשפה, לספרות ולמסורות, ולהציע את תכניהם הייחודיים לכלל הישראלים.


יהודי אתיופיה שעלו ארצה הביאו איתם לשונות, מסורות ומנהגים שונים ורחוקים מרוב מה שהיה קיים בישראל לפני עלייתם. המעבר שלהם מאתיופיה לישראל אינו רק מעבר פיזי. מדובר בשינוי חד בתנאי החיים, במעבר מארץ נחשלת למדינה מודרנית, מחברה שהיא ברובה כפרית לחברה עירונית מערבית. יתרה מכך, לעומת העולים מברית-המועצות לשעבר, העולים מאתיופיה הם קבוצה יחסית קטנה בהיקפה. אך היות שימי כור ההיתוך חלפו ותמו, בתוך שנים לא מעטות מאז גלי העלייה הגדולים מאתיופיה, החלו יהודי אתיופיה להציע את צפונות תרבותם לציבור הישראלי ולהעשיר את המכלול הלאומי. ואין דבר שמסמן זאת יותר מאשר ספרים הרואים אור ועוסקים בתרבות האתיופית ובהווייתם של יהודי אתיופיה.


לאחרונה הגיעו למדור עותקי החובה בספרייה הלאומית מספר ספרים המעידים על נוכחותה הגוברת של התרבות האתיופית במציאות הישראלית" "עשן ואמיץ: אמרות ופתגמים מתרבות יהודי אתיופיה" מאת דניאל בלטה מציע מבט לתרבות השיחו ולחכמה הלשונית של יהודי אתיופיה; "מסיני לאתיופיה: עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה" את שרון שלום סוקר היבטים הקשורים לדת ולתפיסת העולם המסורתית של יהדות אתיופיה, וכולל גם את "שולחן האורית", המדריך ההלכתי של הקהילה. בנוסף לכך, התקבל בספרייה הלאומית מילון אמהרי-עברי מאת ברוך פודולסקי, כלי חשוב בידי העולים המתחילים לחיות בישראל בשפה העברית. ספר נוסף שהגיע לספרייה מעיד על התרחבות המחקר החברתי על אודות חייהם של יהודי אתיופיה בישראל: "דפו פרוורה: אמצעי למניעת הריון הניתן באמצעות זריקה –  על מדיניות השימוש בקרב נשות הקהילה האתיופית בישראל". שאלות של תכנון המשפחה ובריאות האישה רלוונטיות ביחס לכל קהילה של מהגרים, ופרסום המחקר מעיד על כך שכבר יש די נתונים ומידע על היבט חשוב במעבר מאתיופיה לישראל.

בנוסף לכך, כולל אוסף הספרייה הלאומית שני ספרים בעלי חשיבות מיוחדת בתרבות האתיופית. האחד הוא "כבוד המלכים", האפוס הלאומי האתיופי המגולל את תולדות השושלת הקיסרית האתיופית, שעל פי המסורת ראשיתה בשלמה המלך ומלכת שבא. הספר המכונן מבחינת התודעה העצמית האתיופית, תורגם לעברית על-ידי רן הכהן משפתה העתיקה של אתיופיה, געז. הספר השני הראוי לציון מיוחד הוא הרומן "אהבה עד הקבר" מאת הדיס אלמיו, אינטלקטואל אתיופי גדול, גיבור המלחמה נגד האיטלקים ששימש קונסול בירושלים, שגריר אתיופיה באו"ם, שר חינוך וראש העיר אדיס אבבה ונודע כסופר רב-חשיבות. "אהבה עד הקבר", הרומן החשוב שלו, מוכר כמעט לכל אתיופי ואפילו רועי העזים בהרים הכירו את העלילה, שכן הרומן עובד לסדרה של תסכיתי רדיו אשר שודרה ברחבי אתיופיה. הרומן תורגם על-ידי גדי מלקו, אברהם ירדאי, אברהם וולדה צדיק ונצנת פרדה.

סיפור עלייתם של יהודי אתיופיה לא תם, וקליטתם בארץ נמשכת. הדבר ניכר בפרסומים המגיעים לספרייה הלאומית. החוק קובע שכל ספר הרואה אור בישראל ב-50 עותקים ויותר, שני עותקים ממנו חייבים להימסר לספרייה הלאומית לשימוש הציבור ולמשמרת והנגשה לדורות הבאים. לכל המבקש לדעת על אתיופיה, על קורותיה, על לשונותיה, על תרבותה, על תושביה, על היהודי האתיופים, מציעה הספרייה הלאומית שפע עצום של ספרים. הספרייה הלאומית, האמונה על שימור הזיכרון של מדינת ישראל והעם היהודי, אינה מסתפקת בכך והיא אוצרת את הזיכרון החי, הזיכרון ההולך ונוצר בעקבות עלייתם של יהודי אתיופיה לישראל והתערותם הנמשכת בחברה הישראלית.

תגובות למאמר (1)
עשן ואמיץ
זה האתר של הספר ״עשן ואמיץ״- www.amitz.org.il
1
צור
28.08.2012 05:17
הוספת תגובה