מה בספרייה > מרק טוויין בירושלים של מטה
2
7.2012
מרק טוויין בירושלים של מטה
נערך על ידי: Ioram Melcer
קטגוריות: עולם הספר בישראל
02.07.2012 03:18

 

מרק טוויין ביקר בירושלים ב-1867. רשמי ביקורו מובאים במלוא עושרם בספר "Innocents Abroad". אך ממרחק של יותר ממאה וחמישים שנה, כשאנו קוראים את הדברים, עולה התהייה: לאיזו ירושלים הלך טוויין? לאן הוא ביקש להגיע?
עוד לפני הכניסה לירושלים, עוד לפני שהעיר הקדושה מתגלה לעיני טוויין וחבריו למסע, ברור לנו שבסיפור המסע הזה יש שתי ירושלים. ירושלים של העין וירושלים של הלב, ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, ושתיהן יחד הן גיבורות העלילה היוצאת תחת ידיו של הסופר האמריקני רב הכישרון.
חבורת הנוסעים באה מצפון, משכם, דרך רמאללה, בית-אל, שילה ונבי סמואל. הדרך אינה נוחה והנוף קשה אף הוא: "בקושי היה עץ או שיח באיזשהו מקום. אפילו הזית והקקטוס, אותם חברים נאמנים של קרקע שאין בה תועלת, כמעט נטשו את הארץ. לא קיים נוף מייגע יותר לעין אשר הנוף הגובל בדרכי הגישה לירושלים. ההבדל היחיד בין הדרכים ובין האזורים הסמוכים להן הוא אולי שיש יותר סלעים בדרכים מאשר בסביבה", מספר לנו הנוסע העייף הרוכב על סוס מותש ושבילה לילה בשינה טרופה תחת כיפת בשמיים באחד הכפרים הערביים, נתון למבטיהם מלאי התימהון של המקומיים שכרעו על עקביהם והביטו בנוסעים המוזרים וריכלו עליהם עד שעת לילה מאוחרת.
ולבסוף מתגלה העיר מרחוק והנוסעים יכולים לזהות את אתריה העיקריים, ההיסטוריים. "אני חושב שלא היה אדם בקבוצה שמוחו לא בעבע במחשבות ובתמונות ובזיכרונות שהתעוררו מכוח ההיסטוריה הגדולה של העיר המקודשת שהשתרעה לפנינו.. לא היה מקום לדמעות. דמעות לא היו במקומן. המחשבות שירושלים מעוררת מלאות שירה, התעלות רוח ויותר מכל – כבוד. מחשבות ממין זה אינן מוצאות להן ביטוי מתאים ברגשות של חדר-ילדים."
לעיניו של טוויין נגלית העיר, וכל מה שעולה בו קשור לעברה, למעמדה, לחשיבות, לקדושתה. העיר הפיזית עצמה קיימת רק כשיקוף ותזכורת מוחשית לירושלים של מעלה. והתגובה הראשונה שטוויין מתעד היא הקושי לעכל: "מעט לאחר שעת הצהריים נכנסו לרחובות הצרים והעקומים הללו דרך שער שכם העתיק והמפורסם, וכעת, מזה שעות אחדות אני מנסה להבין שאני אכן נמצא בעיר המהוללת שבה התגורר שלמה המלך, המקום שבו אברהם שוחח עם האל ושבו עדיין ניצבות חומות שהיו עדות למחזה הצליבה."
ומיד לאחר מכן, ברחובות ירושלים המוחשית, ירושלים של מטה, טוויין מתרשם מן האוכלוסייה: "נדמה לי שכל הגזעים והצבעים והלשונות בעולם בוודאי מיוצגים בקרב ארבעה-עשר אלף הנפשות המתגוררות בירושלים." אבל המפגש רחוק מלהיות קל: "מצורעים, נכים, עיוורים ורפי-שכל תוקפים אותך על כל צעד ושעל, והם יודעים מלה אחת בלבד בשפה אחת בלבד: 'בקשיש'." זהו הרגע שבו אנו, הקוראים, נתקלים בסרקזם החריף של מרק טוויין, שהוא גם יסוד גאונותו הסטירית: "למראה כמות בני-האדם הנכים, המעוותים והחולים, המתגודדים במקומות הקדושים וחוסמים את השערים, יכולת להניח שימי קדם שבו..."
החל מהמפגש הממשי עם ירושלים סיפורו של טוויין ינוע בין שני הקטבים: בין ירושלים שהקוראים שלו מצפים שהוא יפגוש ובין העיר שהוא פוגש בפועל. המתח בין השתיים יזין לא מעט עקיצות, הומור שחור וסרקזם ביחס לדת כפי שיונק אותה המאמין הנוצרי הפשוט מהכומר בכנסייה, כפי שהיא נמסרת גם למבקר הנוצרי בעיר הקדושה.
למשל, טוויין מספר לנו שמראים לו ולחבריו את המקום שבו ישוע התגלה לאמו לאחר שהוא קם מן המתים. במקום שהדבר קרה לפי האמונה הנוצרית, יש לוח שיש המציין שזה גם המקום שבו הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, מצאה את הצלבים של ישוע ושני הגנבים. טוויין מביא את האגדה הנוצרית המסבירה כיצד ידעה הלנה לזהות איזה משלושת הצלבים הוא-הוא הצלב של ישוע. לאחר שהוא מספר לנו את כל האגדה, פונה הסופר אל קוראיו ואומר: "שאנו שומעים הוכחות כאלו, איננו יכולים אלא להאמין. עלינו להתבייש בעצמנו אם נטיל ספק, ובצדק. אפילו המקום עצמו בירושלים שבו כל זה קרה נמצא עדיין שם. כך שבאמת אין מקום לספק."
וכך, בין הבאת הדברים המקובלים על הנצרות וסיפור אותם סיפורים שהמאמינים התמימים בקרב קוראיו מצפים לשמוע, מאפשר לעצמו מרק טוויין להבליח בדברי כפירה וביקורת חריפים. המידע שהנוסעים מקבלים בביקור חורג מסיפור חייו של המשיח הנוצרי ומן הכתוב בברית החדשה או בתנ"ך. והכול משמש מטרה לחיציו המושחזים של הסטיריקן האמריקני: "אם נדרשות הוכחות עוד יותר נחרצות מאלו שהזכרתי כדי לספק את העקשנים ואת הכסילים שאכן זהו מרכזו האמיתי של העולם, הרי שהוכחות כאלו מצויות כאן. ההוכחה הגדולה ביותר מצויה בעובדה שמתחת לעמוד הזה עצמו נלקח העפר שממנו נברא אדם הראשון... לא סביר שהאדם המקורי נברא מעפר באיכות נחותה כשהיה זה נוח בהחלט לקחת עפר מהאיכות הגבוהה ביותר, ממרכז העולם. כל שכל חושב יתרשם מכך מאוד. העובדה שאדם הראשון נעשה מעפר שהופק מהנקודה הזאת עצמה מוכחת בקלות על-ידי כך שב-6000 שנה לא עלה בידו של אף אדם להוכיח שהעפר שהוא נברא ממנו לא הופק כאן."
וכאן מזדמן לטוויין לעקוץ את העובדות המיוחסות לבריאתו, לחייו ולמותו של אדם הראשון, אבי-אבות-אבותיו גם של טוויין עצמו. הסופר מרשה לעצמו ללעוג לכל הנאמר, לכל האמונות והאגדות, ולהעמיד את כל העניין באור מגוחך בתכלית:
"מעניין חיבתי, חיבת בן, נרגש למעמקיו העמוקים ביותר, ונכנעתי להתרגשות נסערת. נשענתי על עמוד ופרצתי בבכי. אני סבור שאין זאת בושה לבכות על קברו של קרובי המת האומלל. מי שילעג על הרגש שלי, יסגור-נא את הספר הזה כאן, שכן הוא עתיד למצוא אך מעט שיהיה לטעמו במסעותיו בארץ הקודש. איש זקן ואציל – או לא חי לראות אותו – הוא לא חי לראות את ילדו. ואני, אני, הו, אני לא חייתי לראות אותו. מוכה צער ואכזבה, הוא מת לפני שנולדתי, ששת-אלפים קיצים קצרים לפני שנולדתי. אך הבה ננסה לאזור כוח ולשאת זאת בגאון. הבה נאמין שטוב לו יותר במקום שהוא נמצא בו כעת. נתנחם בכך שההפסד שלו הוא הרווח הנצחי שלנו."
הפרק מסתיים בביקור בקודש-הקודשים של הנצרות, בכנסיית הקבר הקדוש. והיא משמשת את עולה הרגל הספקן, הביקורתי, החריף והאנושי כל-כך כדי למסור לקוראיו את המסר ההומניסטי שלו: "ההיסטוריה מלאה סיפורים על הכנסייה העתיקה הזאת, כנסיית הקבר הקדוש, המלאה בדם שנשפך בשל הכבוד והיקר שבני-האדם ייחסו למקום מנוחתו האחרונה של הצנוע והעניו, המתון והעדין, מי שהיה נסיך השלום!"
ירושלים של מטה, ירושלים של מעלה, מעבר לזמן ולמקום, מעבר לדת ולאגדות, בעיניו של מרק טוויין בני-האדם ושיגיונותיהם הם הסיפור שראוי ללמוד ממנו.
 
 
תגיות
שוק הספרים
תגובות למאמר (2)
מצויין אבל
מעניין לקראו ויהיה נחמד להשאר מעודכנת, כך שבבקשה הוסיפו דרך להרשם ולקבל עדכונים למייל , עם פרסום פוסט חדש. ת תודה .
1
קוראת
13.06.2012 09:29
עדכונים על פוסטים חדשים
תודה על הערתך. אכן, בקרוב נאפשר הרשמה לטובת עדכונים כאשר מתפרסמים תכנים חדשים.
2
שי
13.06.2012 09:38
הוספת תגובה