קטלוגים ומאגרים > רשימות ביבליוגרפיות > שטיינשניידר > משה שטיינשניידר – אבי הביבליוגרפיה העברית

משה שטיינשניידר – אבי הביבליוגרפיה העברית

 תולדות חייו

ר' משה שטיינשניידר, הנודע גם בקיצור רמש"ש. היה מראשי חוכמת ישראל בגרמניה של המאה ה-19. הוא נולד בעיר פרוסניץ (Prossnitz) שבמורביה בשנת 1816. את השכלתו התורנית והכללית הוא רכש בשלושת מרכזי התרבות החשובים של זמנו: בפראג, בוינה ובברלין. עוד בצעירותו, בשנת 1841, הוא הוסמך לרבנות בעיר פראג. משנת 1845 עד יום מותו בשנת 1907 ישב בברלין. בתחילה מצא פרנסתו בהוראה פרטית, בדרשנות ובכתיבת ספרי לימוד לשפה העברית. בשנת 1859 זכה במשרת מרצה במוסד למחקר על שם פייטל היינה אפרים. כעבור עשר שנים נתמנה בנוסף למשרתו זו כספרן בספרייה המלכותית בברלין, ובמשרות אלו החזיק עד יום מותו. במשך כעשרים שנה (1890-1869) גם ניהל בית ספר לנערות של קהילת ברלין. 
עיקר עיסוקו היה בחקר הביבליוגרפיה העברית. רמש"ש פתח שעריה של הביבליוגרפיה העברית והפכהּ למכשיר חשוב לתועלת חקר הספרות והתרבות היהודית לדורותיה. התשתית הביבליוגרפית שהניח רמש"ש, הן בכתבי היד והן במהדורות דפוס, משמשת כלי עזר ממדרגה ראשונה לחוקרים במדעי היהדות ובזיקה שבין תרבות ישראל לבין תרבויות המערב והמזרח עד עצם היום הזה. אין כמעט תחום במדעי היהדות שהוא לא נגע בו למירב או למצער.
 
רשימת פרסומיו רבה ומקפת ועומדת על למעלה מ-1400 מאמרים, מהדורות מדעיות ופרסומים ביבליוגרפיים. במסגרת זו יצוינו רק מבחר מחיבוריו המונוגרפיים.
 
הוא פרסם חמישה קטלוגים, האחד תיאור מהדורות הדפוס שבספריית הבודליאנה באוקספורד, שנכתב בלטינית בהיקף של למעלה מ-3200 עמודים, וארבעה קטלוגים המתארים את כתבי היד העבריים השמורים בספריות לאומיות בברלין ובמינכן, ובספריות אוניברסיטאיות בהמבורג ובליידן. זה האחרון כמו הראשון נכתב בלטינית. בקטלוגים אלו הוא הרחיב את היריעה הרבה מעבר לרישום ביבליוגרפי קצר. קטלוגים אלו הם רק מקצת ממפעליו הביבליוגרפיים.
 
בהיותו מזרחן בעל שם עסק הרבה בחקר התרבות המוסלמית וקשריה עם תרבות ישראל. מפעלו הגדול והחשוב בתחום זה הוא ספרו הגדול Die hebräischen Übersetzungen des Mittelalters und die Juden als Dolmetscher (התרגומים העבריים בימי הביניים והיהודים כמתרגמים), זהו ספר בהיקף של למעלה מ-1000 עמודים. בחיבור זה הוא סוקר ביסודיות את כל החיבורים העבריים מימי הביניים שתורגמו מן הערבית ומשפות אחרות המצויים בכתבי היד השונים. חיבוריו הנוספים בתחום זה הם: Die arabische Literatur der Juden (הספרות הערבית של היהודים), ובו רשם את כל המחברים היהודים שכתבו ערבית, כמו כן חיבורו Polemische und apologetische Literatur in arabischer Sprache zwischen Muslimen, Christen und Juden (ספרות הפולמוס והאפולוגטיקה בין מוסלמים, נוצרים ויהודים בשפה הערבית).
 
חיבורו Jüdische Literatur נכתב למעשה כערך אנציקלופדי רחב היקף באמצע המאה ה-19 במסגרתAlgemeine Encyklopädie der Wissenschaften und Künste, herausgegeben von Ersch und Gruber, Section II, vol. 27, Leipzig 1850, ss. 357-471 . ערך אנציקלופדי מקיף זה מחזיק 114 עמודים כפולי טורים. הוא יצא מאוחר יותר כספר, במהדורה אנגלית, שראתה אור בלונדון בשנת 1857 ובמהדורה עברית בשם ספרות ישראל, בוורשה תרנ"ז (1897), בתרגומו של הנרי מלטר, תלמידו, שבה שולבו תיקונים והוספות מאת המחבר.
 
בספרו האחר Geschichtliteratur der Juden משנת 1905 סוקר רמש"ש את מכלול הספרות הכרונוגרפית היהודית (ברובה בעברית) במובנה הרחב ביותר. סקירתו מתחלת מאז ראשית הספרות הבתר-מקראית עד לעצם מועד חיבורו של הספר. בשנת 1858 הוא ייסד כתב עת לעניינים ביבליוגרפיים Hebräische Bibliographie, המכונה בעברית בשם: "המזכיר" על עשרים ושניים כרכיו, שפרסומו נמשך עד שנת 1882.
 
לפנינו דמות ססגונית של איש הרוח והמעשה, שהותיר אחריו יבול ספרותי עשיר ביותר, שכיום אנחנו עומדים משתאים לנוכח ההיקף המחקרי העצום שהותיר אחריו. בחייו הארוכים הטיב לבנות בנייני פאר בחקר התרבות היהודית לדורותיה, ולא רק מנקודת מבט ביבליוגרפית רחבה ביותר. הוא השתייך לדור של חלוצי המחקר בתחומי היהדות לצדם של הגדולים: יום ליפמן צונץ, אברהם גייגר, היינריך גרץ, זכריה פרנקל ואחרים.
 
כתב: ד"ר אברהם דוד