אוסף אברהם שבדרון > אברהם שבדרון (שרון)

אברהם שבדרון (שרון)

האספן הלאומי: אברהם שבדרון ואוספי האוטוגרפים והפורטרטים בספרייה הלאומית
גיל וייסבלאי
 
חידת אישיותו של אברהם שבדרון קשה לפיצוח: כיצד נתיישבו, בו, באדם אחד, ניגודים כה רבים? כימאי ומשורר, אידיאולוג קנאי ומלחין עדין נפש, תקיף ונחבא אל הכלים – כל אלה אפיינו את דמותו רבת הפנים של איש ברוך כישרונות זה, והפכו אותו לאחת מן הדמויות הססגוניות ביותר שחיו בירושלים בתקופת המנדט. ומתוך תמהיל מרתק זה של תכונות, עולה קו פעולה אחד, קשה עוד יותר להסבר: מה גרם לו, לצעיר יהודי ממשפחה אמידה, להקדיש את כל חייו לאיסוף אובססיבי של פורטרטים ואוטוגרפים, לתרום את אוספיו לספרייה הלאומית ללא כל תמורה, ולהמשיך במלאכת איסוף חסרת גבולות ומעצורים, עד אשר קיפח את חייו, בודד וחסר כל?
אחת השאלות שעליהן הִרְבָּה שבדרון להשיב, הייתה כיצד הפך לאספן. צירוף של הגרסאות השונות לתשובתו, מעלה את דמותו של נער צעיר ממזרח גליציה, אשר נולד בשנת 1878 למשפחה עשירה של תעשיינים, נצר לשושלת רבנים ומלומדים. בגיל שש-עשרה, כך חזר וסיפר שבדרון, קרא את ספרו של ההיסטוריון משה (מוריץ) גידמן, ונתקל בו בתעודה היסטורית שפירושה לא נראה לו. שבדרון הנער הֵעֵז ושלח למלומד היהודי הנודע מכתב ובו הציע פירוש אחר. להפתעתו הרבה, קיבל הנער מכתב תשובה, ובו תודה והערכה לפירושו החריף. הגאווה הרבה שמילאה אותו על המכתב שקיבל, עודדה את שבדרון הצעיר להמשיך ולשגר מכתבים אל מלומדים וסופרים יהודים נודעים אחרים. מכתבי התשובה שקיבל מהם, הלכו והצטברו לכדי אוסף של ממש, והם דרבנו אותו לצאת ולבקש לו מכתבים, כתבי יד ודוגמאות מחתימות ידם של אישים נוספים, אותם כבר רכש לו בכסף מלא.  

 

איסוף האוטוגרפים הביא את שבדרון לְפתֵּחַ לעצמו אוסף נוסף, של תמונות דיוקן משל אותם אישים מפורסמים. כאשר נודע לו כי במוזיאונים ובספריות הגדולות באירופה שמורים אוספים לאומיים של כתבי יד ודיוקנאות, עלתה בלבו המחשבה, כך העיד לאחר שנים, שעליו מוטלת המשימה לייסד אוסף כזה בשביל העם היהודי! החיוך הסלחני העולה על פנינו כיום, משאנו קוראים את דבריו מלאי הפאתוס של שבדרון, רחוק מן הרצינות התהומית שאליה התייחס, במשימה שנטל על עצמו בדבקות. 
 
מלחמת העולם הראשונה, שבה לחם שבדרון בשורות הצבא האוסטרי, רק חיזקה את הרגשות הציוניים הלאומיים שפיעמו בו. פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים ובית הספרים הלאומי הביאו להחלטתו לנטוש את עירו וביתו, ולעלות לארץ ישראל, כדי להגשים את חלומו על אוסף לאומי בירושלים. בשנת 1927 עלה שבדרון ארצה, ובאמתחתו אוספי הפורטרטים והאוטוגרפים, אשר הכילו כבר אלפי פריטים יקרי ערך. הוא מסר את אוספיו ללא תמורה לספרייה, והתקיים על קיצבה צנועה שנשלחה לו מפולין. בתקופה שעד פרוץ מלחמת העולם השנייה, פעל שבדרון במרץ רב לרכישה והבאה של אוספי דיוקנאות וכתבי יד יקרי ערך מאירופה לארץ ישראל, ובכך הציל רבים מהם מכלייה. מערכת הקשרים הענפה שטווה עם אספנים, סוחרים ואנשי שם בכל רחבי העולם, הביאה לכך שחלומו של הנער מהכפר בגליציה הלך והתגשם. אוסף האוטוגרפים והפורטרטים על שם שבדרון היה לאוסף הגדול בעולם של דוגמאות כתבי יד ודיוקנאות של אנשי שם יהודים. רבנים, סופרים, מדינאים, אמנים, מדענים – כולם מיוצגים באוסף רב-גוני ועשיר זה, הכולל בתוכו כיום כ-40,000 פריטים שונים. יוסף קארו וקארל מארקס, משה מנדלסון ונפתלי הרץ אימבר, הרצל וזיגמונד פרויד, רחל המשוררת ופרנץ קפקא – כל אלה הינם חלק מן התצרף המרתק של דמויות יהודיות שכתביהן ודיוקנותיהם שמורים באוסף שבדרון, אשר נסרק והועלה לאחרונה לאתר הספרייה הלאומית.