אלכסנדרוביץ > על הצלם

על הצלם

​זאב (וילהלם) אלכסנדרוביץ' נולד בקרקוב בשנת 1905. אביו, סיני זיגמונט, בעל בית מסחר גדול לנייר, עסק בפעילות ציבורית ופילנטרופית ענפה כחבר מועצת העיר וכאחד מראשי הקהילה היהודית. אמו, הלה לבית רקובר, הייתה בת לאחת המשפחות היהודיות הגדולות והוותיקות בקרקוב. אלכסנדרוביץ' למד בבית ספר יסודי עברי ובגימנסיה פולנית, ולאחר מכן נשלח על ידי משפחתו ללימודים גבוהים בבתי ספר למסחר בווינה ובבזל במטרה לשלבו בעסקי הנייר של המשפחה. אלא שלבו של אלכסנדרוביץ' לא נטה לכיוון זה.
​מגיל צעיר נמשך אלכסנדרוביץ' לצילום. דודתו רוּזָ'ה, שניהלה בית מסחר ידוע לצורכי אמנות מול האקדמיה לאמנות בקרקוב, ושהייתה קשורה לחוגי האמנות והתרבות בעיר, העניקה לו את מצלמתו הראשונה. בשנות העשרים הרבה אלכסנדרוביץ' לצלם בפולין ובארצות אירופיות אחרות שבהן נסע כתייר. מתקופה זו השתמרו מאות צילומים.
 
בתחילת שנות השלושים רכש אלכסנדרוביץ' שתי מצלמות לייקה חדישות, אשר אפשרו לו גמישות רבה בבחירת נושאי צילומיו. הוא הרבה לנסוע בעולם עם מצלמותיו. הוא נסע ברחבי פולין, ביפן, בארה"ב, במצרים ובלא מעט ארצות נוספות, וממסעות אלו נותרו צילומים רבים.
 
אלכסנדרוביץ' היה תומך נלהב ופעיל ברעיון הציוני. בין השנים 1932 ו-1935 ביקר בארץ ישראל שלוש פעמים וצילם בה אלפי צילומים, בעיקר בתל אביב וביפו, בחיפה, בירושלים, בטבריה, בחדרה, בעמק יזרעאל ובעמק הירדן. כמו כן צילם דיוקנים של אישים מרכזיים בישוב העברי ובתנועה הציונית של אותם ימים, כגון חיים נחמן ביאליק, אורי צבי גרינברג, זאב ז'בוטינסקי, אב"א אחימאיר, חיים ארלוזורוב, נחום סוקולוב, יצחק בן צבי ואחרים.
 
בשיחותיו עם בני משפחתו, הגדיר עצמו אלכסנדרוביץ' כ"צלם חובב", צלם שאינו תלוי בצילום לפרנסתו ואשר נהנה מהחופש לבחור כרצונו את נושאי צילומיו. גישתו זו לא מנעה ממנו לנסות ולפרסם את עבודותיו ברבים. אלכסנדרוביץ' שלח מצילומיו למספר עיתונים יהודיים וציוניים בפולין ובארה"ב, ואלה הדפיסו אותם ככתבות מצולמות בחתימתו.
התלהבותו של אלכסנדרוביץ' מתחום הצילום ניכרת בכמות יוצאת הדופן של צילומים שהניבו שנות פעילותו הספורות. בעבודתו מתועדים חיבתו לבני אדם באשר הם וכישרונו ביצירת מגע קרוב עם מושאי צילומיו. ברבים מהצילומים נראה שהצליח להציב רגלו במקומות שזר מזדמן היה נמנע או מתקשה מלהגיע אליהם. הוא גם ראה חשיבות רבה בלכידת הרגע הנכון, ה"מכריע", ובצריבתו בסרט הצילום תוך הקפדה יתרה על הקומפוזיציה הסופית. בצילומים שצילם בארץ ישראל ניכרת הזדהותו עם המפעל הציוני; זו באה יד ביד עם אמפתיה גדולה שהוא חש כלפי כל תושבי הארץ, יהודים כערבים.
שנותיו הפוריות של אלכסנדרוביץ' כצלם היו המחצית הראשונה של שנות השלושים. בשנת 1936, לאחר נישואיו ללאה שלוש, בת לאחת מהמשפחות הוותיקות ביישוב היהודי, פסק אלכסנדרוביץ' לצלם כמעט לגמרי והסתפק בצילום בני משפחה קרובים. הסיבות לכך אינן ברורות גם היום. נראה שהמרץ, שקודם לכן הוקדש לצילום, הופנה כעת לכיוונים אחרים.
 
בערוב ימיו חזר לעסוק מעט בצילומיו הישנים: הוא שלח אחדים מהם לתערוכה הגדולה שארגן מוזיאון בית התפוצות, "עולם יהודי בעין המצלמה" (1984), וזכה בפרס מיוחד. בעקבות הזכייה מסר מספר לא גדול של הדפסים ותשלילים למרכז לתיעוד חזותי במוזיאון.
אלכסנדרוביץ' נפטר בתל אביב בשנת 1992. 11 שנים לאחר מותו התגלתה בביתו בדרך מקרה מזוודת עור מרופטת ובה הוטמן פרי יצירתו – יותר מ-15,000 תשלילים שנמצאו מגולגלים בקופסאות פח חלודות. רובם הגדול של הצילומים לא הודפס בחייו. על ערכו וחשיבותו של האוסף עמדו חוקרים ואנשי מקצוע רבים לאחר תהליך ממושך של סריקה וזיהוי הצילומים (מקומות, אישים ותאריכים). פליאה היא לבני משפחתו כיצד לא הזכיר אפילו במילה את קיומו של אוסף התשלילים הגדול, במיוחד לאחר שבשנותיו האחרונות הוא זכה להכרה מחודשת כצלם.