גלויה זו היא אחת הגלויות שהוציאה לאור חברת "לבנון" ועסקו בנושאי יהדות וציונות. החברה פעלה במזרח אירופה בראשית המאה ה־20, בזמן שגלויות היו פופולריות מאוד גם בקרב יהודים. הצייר הוא האומן הגרמני קלֶמֶנס בוור (1820–1884). גלויה זו לא היתה בשימוש והיא אחת מאוסף גלויות "לבנון" שנתרמו לספרייה הלאומית בשנת 1939 על ידי העורך הראשי של ההוצאה, מר בנימין מינץ, ורשה.
בציור נראית יהודית אוחזת ביד אחת חרב וביד האחרת בראשו של הולופרנס, וברקע מיטה מוצעת. בתחתית הציור מופיע שם הצייר, כותרת הציור ושם החברה שהוציאה לאור את הגלויה- "לבנון". הדמות של יהודית עם ראשו של הולופרנס מופיעה גם בכתבי יד וכן על מנורות מאיטליה ומארצות אחרות.
סיפור גבורתה של יהודית מסופר בספר "יהודית", אחד מן הספרים החיצוניים שלא נכללו בתנ"ך, אך נשמרו בספרי "הברית הישנה" של הנוצרים. בתחילת הספר מתואר מסע כיבושיו של הולופרנס, שר צבאו של נבוכדנצר מלך אשור (כך על פי הספר), שבמהלכו הוא מגיע לארץ ישראל ועושה דרכו לכיבוש ירושלים. באחת מן הערים בדרך - בְתוליה - הוא נתקל בהתנגדות ולכן מחליט לצור על העיר ולכובשה. היהודים בעיר מחליטים להיאבק באויב החזק ממנו, אך כוחם נחלש, והם גומרים אומר להיכנע לצבא הולופרנס. בשלב זה אלמנה עשירה בשם יהודית מחליטה למנוע את נפילת העיר. היא מגיעה למחנה האויב ומספרת למפקד כי היא משוכנעת בתבוסת היהודים, ולכן היא מבקשת להישאר במחנה שלהם ולהתפלל להצלחתם. לאחר כמה ימים, מפקד הצבא הולופרנס עורך משתה ומזמין את יהודית להשתתף בו. הוא מפתה אותה להישאר איתו ולאחר מכן משתכר ונרדם. יהודית עורפת את ראשו, שמה אותו בתרמילה וחוזרת לעיר. היא מראה לבני העיר את ראשו הכרות של הולופרנס ומשכנעת אותם לצאת למלחמה ולנצח. ואכן, לאחר שחיילי האויב מגלים את גופת המפקד הבכיר הולופרנס, הם נסים בבהלה ומותירים את העיר על כנה, וכך ניצל המקדש בירושלים.
סיפור גבורתה של יהודית נקשר בחג החנוכה בשל פירוש ימי־ביניימי מאוחר שקשר בין מאכלי החלב והגבינה שנהגו יהודי אשכנז לאכול בחנוכה ובין הדעה כי יהודית השתמשה בחלב כדי לשכר ולהרדים את הולופרנס. נראה שפירוש זה נוצר בהשפעת הדמיון לסיפור התנ"ך על יעל אשת חבר הקיני, שהשקתה בחלב את סיסרא ולאחר מכן הרגה אותו, בעת שישן באוהלה.
היסטוריונים מטילים ספק ביסוד ההיסטורי של הסיפור. לא ברור אם הספר נכתב בימי החשמונאים (החל מן המאה השנייה לפני הספירה) או בתקופה הפרסית (בערך המאה הרביעית לפני הספירה), מיהו נבודכנאצר והיכן שכנה העיר בתוליה. הם נוטים לראות בסיפור יצירה שנועדה לעודד בשעת צרה, לחזק את הביטחון באל ואת שמירת מצוותיו .
סיפור יהודית הגיע אלינו באמצעות תרגום השבעים, והוא התפרסם מחדש עם עליית הציונות, שחיפשה סיפורים על גבורה יהודית. הסיפור על יהודית שימש סיפור מכונן של עמידה אל מול אויב חיצוני והתחכמות לו וכן השראה לשילוב נשים כדמויות פועלות ושוות בתנועה הלאומית. הסיפור נקשר בחג החנוכה, שתאם את המסר של אקטיביות למען חירות העם.