כתבה שפורסמה בעיתון "דבר" ב־20 במארס 1950 ומתארת בפירוט רב את הבאתה של חנה סנש לקבורה בארץ בהר הרצל.
לפי הכתבה מסע הלוויה החל בחיפה, עבר דרך תל אביב ומשם הובא הארון לירושלים. הכתבה מביאה מדברי האישים שספדו לזכרה ומתארת את האנשים שליוו את ארונה. בין הדוברים היו: שר החוץ משה שרת, ראש העיר ירושלים דניאל אוסטר, צביה כצנלסון מקיסריה, יואב פלגי מיחידת הצנחנים, אליעזר פרי בשם עיריית תל אביב ובבה אידלסון בשם הוועד הפועל של ההסתדרות. בראש מסע הלוויה רכבו אופנועים של המשטרה, ואחריהם נסע רכב עם צנחנים. המכונית עם ארון הקבורה עוטרה בזרי פרחים ודגלים, ואחריה נסעו כיתות חיל האוויר, חיל הים, בני משפחה, חברי קיבוץ שדות ים ואחרים. בצידי הדרך עמדו תושבי היישובים בפרוזדור ירושלים וכיבדו את זכרה.
חנה סנש נולדה בבודפשט ב־17 ביולי 1921 ועלתה לארץ בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי בנהלל, ובסיום לימודיה הצטרפה לקיבוץ שדות ים. בעקבות הידיעות שהגיעו על המתרחש באירופה החליטה להתנדב לצבא הבריטי, והייתה בין הצנחנים שצנחו באירופה הכבושה. במארס 1944 צנחה חנה סנש עם אבא ברדיצ'ב, ראובן דפני ויונה רוזן בשטחים שבידי הפרטיזנים ביוגוסלוויה, וביוני 1944 חצתה את הגבול להונגריה. היא נתפסה מייד, נכלאה ועונתה קשות, אך סירבה להסגיר את חבריה. היא הועמדה למשפט באשמת ריגול ובגידה במולדת. במשפט היא הודתה רק בכך שבאה להציל יהודים והטיחה דברים קשים בשופטים ההונגרים, משרתי הכובש הנאצי. היא נידונה למוות, סירבה לבקש חנינה ואף סירבה לכסות עיניה מול כיתת היורים.
חנה סנש נקברה בבית הקברות היהודי בבודפשט, לא הרחק מקבר אביה. שנתיים לאחר הקמת מדינת ישראל הועלו עצמותיה לארץ, והיא הייתה הראשונה שנקברה בטקס ממלכתי בחלקה המיוחדת של צנחני היישוב בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. בחודש נובמבר 2007 הועברה המצבה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט לבית העלמין בקיבוץ שדות ים.
