את מילות השיר באב אל וואד, שמו הערבי של שער הגיא, כתב בשנת המשורר חיים גורי, לוחם הפלמ"ח, שהשתתף בעצמו במלחמת העצמאות.
הבית הראשון של השיר מתאר את הכביש העולה לירושלים דרך שער הגיא. מרחוק נראים בתי הכפר הערבי בית מחסיר, שממנו ירו צלפים על השיירות שהעלו אספקה לירושלים הנצורה. במלחמת העצמאות שהו בכפר כנופיות ופלוגה של הלגיון הערבי, שהתקיפו את מוצבי הפלמ"ח בשער הגיא ואת השיירות.
בפזמון המשורר חיים גורי מבקש מהמקום עצמו לזכור לנצח את שמות הנופלים, המוטלים בצידי הדרך. על הקרבות הקשים מעידים שלדי הברזל, המשוריינים שנפגעו ונשרפו בקרבות.
בבית השני מתאר את הקרבות. "פה רתחו בשמש זפת ועופרת. פה עברו לילות באש וסכינים". ואולם לצד העצב על אובדן עומדת תפארת הניצחון.
בבית השלישי המשורר זוכר כל אחד מן הלוחמים שנפלו במקום ו מעלה על נס את אחוות הלוחמים "כאן היינו יחד משפחה אחת". השיר מסתיים בתקווה ש"יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד" ובציווי לזכור את אלו שמתו בבאב אל וואד.
את השיר השמיעה לראשונה בשנת 1949 הזמרת שושנה דמארי, אך הוא התפרסם בזכות האלבום "באב אל ווד" שהקליטה הזמרת יפה ירקוני ואיגד את שירי מלחמת העצמאות. השיר "באב אל וואד" ושיר "הרעות" שכתב חיים גורי הם מן השירים המזוהים ביותר עם מלחמת העצמאות.
מלחמת העצמאות החלה מיד לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947. המערכה על הדרך לירושלים הייתה אחת הקשות ביותר, וקרוב לשליש מן הנופלים במלחמה נפלו בקרבות על ירושלים או בסביבותיה.