מכתב ששלח ביאליק בשנת 1905 לידידו יוסף קלוזנר. המכתב כתוב בכתב ידו של ביאליק ומשלובים בו פתגמים וחידודי לשון.

ביאליק שהה בשנה ההיא באודסה, וקלוזנר היה בשוויץ. ביאליק מתנצל על שהעליב או פגע בקלוזנר ומבקש את סליחתו. אומנם קלוזנר מוצג בתור אדם שנוח לכעוס, אך ביאליק מבין שחלק מן האחריות לכעס הזה מוטלת גם עליו. את היחסים ביניהם ביאליק מתאר כיחסי אהבה–שנאה ואת עצמו כאדם של ניגודים "והנני עוד הפעם אותו ביאליק הקשה ורך כאחד, המתוק והמר ביחד, השוטה וערום בבת אחת, האוהב והשונא בחדא מחתא [בארמית: במכה אחת, ברצף], המזכה והמחייב תוך כדי דיבור אחד – הוא ביאליק מתחילתו ועד סופו. ביאליק שלך, שגם אתה אוהבו ושונאו כאחד. תן תודה: וכי לא כך?"

 
יוסף קלוזנר היה חוקר ואיש רוח. הוא היה עורך כתב העת "השילוח" ולימים העורך הראשי הראשון של האנציקלופדיה העברית. היחסים בין ביאליק לקלוזנר היו לא פשוטים ונעו בין הערכה וידידות לביקורת ומריבה. בשנים 1904–1905 היה ביאליק עורך מדור הספרות של "השילוח".