כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
ט"ו בשבט
ט"ו בשבט הוא אחד מחגי ישראל ומכונה "ראש השנה לאילנות". החג נקבע על-ידי חז"ל, מקיימים בו מצוות הקשורות לגיל הפרות, תרומות, הפרשות, מעשרות וכיוצא בהן. במאות האחרונות נהוג לקיים בחג "סדר ט"ו בשבט", לו מנהגים שונים.
ט"ו בשבט אינו חג שמקורו בתורה. הוא מוזכר לראשונה בסדר מועד במשנה, במסכת ראש השנה פ"א, ומכונה "ראש השנה לאילנות". מתייחסים אליו כיום הקובע לגבי מצוות הקשורות בפירות, כגון נטע רבעי ומעשרות. במסכת משנה מתוארת המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי בנוגע לתאריך ראש השנה לאילנות – בית הלל קבע שהמועד חל ב-15 בחודש שבט, בעוד בית שמאי קבע שהוא חל ביום הראשון של אותו החודש.
מנהגים שונים נזכרים במהלך הדורות סביב יום זה. במהלך המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18 הוחל מנהג תיקון ליל ט"ו בשבט, שבו נוהגים לאכול מפירות ארץ ישראל. המנהג נזכר בספר המנהגים וההלכות "חמדת ימים", ובעקבותיו נדפס בוונציה תקכ"ב (1762) הספר "פרי עץ הדר" וספרי תיקונים רבים נוספים המצויים בספרייה.
בשנת 1908 קבעה הסתדרות המורים את ט"ו בשבט כחג הנטיעות, קביעה שאומצה גם על ידי הקרן הקיימת לישראל. בהתיישבות העובדת ובקיבוצים נחוג חג זה כחג התחברות אל הטבע ובו מסכתות רבות המלוות במחזות ובשירי ארץ ישראל. ראש השנה לאילנות שולב בתוך האידיאולוגיה החלוצית בתור מועד המפאר את פרי הארץ.
סדר ט"ו בשבט
מועד ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילנות" מופיע כבר במשנה, אך הרעיון של "סדר ט"ו בשבט" – עם קריאה בספרי הקודש, אכילת פירות ושתיית יין – מקורו בנוהג מקובלי צפת במאה ה-16. רק לאחר 200 שנות מנהג מקומי של עריכת סדר ט"ו בשבט התפשט הסדר, בזכות פרסום הספר "חמדת ימים" ב-1731. זהו ספר מעט מסתורי, שנחשב על ידי רבים כספר המקדם עמדות שבתאיות, המדגיש את חשיבותו של הסדר. תוך זמן קצר, נערכו סדרי ט"ו בשבט בקהילות יהודיות רבות, מארצות הבלקן, דרך איטליה וצפון אפריקה, ועד ליהדות איראן והמזרח.
ט"ו בשבט בספרייה הלאומית
באוספי הספרייה הלאומית תוכלו למצוא מגוון פריטים הקשורים לחג ט"ו בשבט, בהם הגדות לסדר ט"ו בשבט, המשלבות מקורות מכתבי חז"ל על מעלת ארץ ישראל ופירותיה, שמירת הטבע ונופי ארץ ישראל, לצד שירי ארץ ישראל, כרזות המתארות נשפים לט"ו בשבט, נטיעות ומסיבות, תמונות של נטיעות וחגיגות ט"ו בשבט ברחבי הארץ, שירים לט"ו בשבט ועוד.
