תערוכות > מעגל השנה > פסח > אמת בפרסום – יין, מצות ודגים משומרים

אמת בפרסום – יין, מצות ודגים משומרים

 יין אדום מהמושבות הוותיקות, הגפילטע מבית אמא והטעם של "נצחון העברית"

​מי שמקפיד לא לדלג על אף פרסומת במוספי החג או בנייר העיתון העוטף את הדגים, יכול ללמוד מהן הרבה על התמורות שחלו בחברה, בדימויים ובתפיסות המגדר לאורך השנים. לקראת פסח מצאנו באוסף עיתונות יהודית היסטורית פרסומות המאירות את החג ואת העולם היהודי בזמן המודרני מזוויות מעניינות ושונות.

 הכוכב הבלתי מעורער של המודעות לקראת החג

​מצות ויין, "אבני היסוד" של ליל הסדר, בלטו במודעות ובפרסומות לקראת החג עוד במחצית השנייה של המאה ה-19. מהיין האדום אנו מצווים לשתות ארבע כוסות, כשכוס חמישית היא רשות, ולכן, מאז ועד ימינו היין הוא הכוכב הבלתי מעורער של המודעות לחג. ככל שמדפדפים אחורה, ניתן לפגוש פרסומות פשוטות יותר, הן בגלל אופנת הפרסומות באותם זמנים והן בשל אמצעי הדפוס המוגבלים. דוגמה לכך ניתן למצוא בפרסומת זו משנת 1903, מתוך העיתון "קול מחזיקי הדת" שיצא בלבוב שבגליציה, שפונה בפשטות לקהילה שמכירה את הסוחר וסומכת עליו, כאשר החשוב עבור הצרכנים היה נושא הכשרות וכמובן מוצא היין – מארץ ישראל. במודעה מדגיש הסוחר וויינשטיין שהוא עצמו נסע לבחון, לקנות ולהביא את היינות. אנחנו מאמינים לו. 

 
שלושה עשורים מאוחר יותר, מודעה מפסח 1938 בעיתון "דבר" מבשרת כי "בליל הסדר מקדש כל יהודי בכל בית ישראל על 4 כוסות מיינות השפר והטעם של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב". הכשרות אינה עוד בראש סדר החשיבויות, ואילו הצו המחייב הוא לתמוך בראשון ובזכרון, המושבות הוותיקות. בעיתון "הצופה" של אותה שנה כתב מישהו פיליטון שעקץ מודעה זו, וציין שמזל שעיתון "דבר" הזכיר לקוראיו שיש לשתות 4 כוסות, רק חבל שלא הזכיר להם שגם אסור לאכול חמץ בפסח...

 

 צרפת ואיטליה אאוט, בודפשט ולובליאנה אין

​תהליך השינוי שעברה החברה בארץ מתקופת הצנע ועד לעלייתה של ישראל הבורגנית מומחש בצורה בולטת במודעה זו מ"מעריב" של שנת 1966: בפרסומת נרמז כי צריך לשמור על מראית עין של פשטות, ולכן פרצוף חצי נבוך עם כובע טמבל מעטר את הבקבוק.
 
אך בכדי לשווק את היין מודגש שאנו, הישראלים, אנשי העולם הגדול ולכן הפרסים והעיטורים מהתחרויות לאניני היין בבודפשט ולובליאנה, דחקו את  הכשרות ואישורי הרבנים.

מן הכתוב במודעה: "מוצרי הגפן של ישראל זכו להכרה בינ"ל בתחרות טעימת יינות בבודפשט ולובליאנה... יקבי אליעז קיבלו 4 מתוך 5 מדליות הזהב..."


 


 


 

 

 "נארזו במפעלנו ללא מגע יד אדם"

​אבותינו עבדו בטיט ואכלו מצות תוצרת בית, ואנחנו, ילידי העידן המודרני, זכינו להכיר את לבני אקרשטיין ואת המצות התעשייתיות של "המברג ולוונשטיין". בעיתון "אוקסידנט" מפילדלפיה משנת 1864 מופיעה פרסומת של החברה הפונה אל הקהילה המקומית, שמנתה אז לא יותר מ-10,000 יהודים. במודעה נכתב: "מצות המברג ולוונשטיין – מתכוונים להתחיל לאפות מצות מוקדם, ובהיותנו המוסד הוותיק בעיר, אנו יכולים להבטיח לכם מצות באיכות שאין למצוא כמותה בכל העיר מבחינת איכותן ומבחינת שמירה על חוקי הכשרות. אנו מקבלים הזמנות ממשפחות בעיר ומחוץ לעיר, ומבטיחים לדייק במועד אספקתן. נשמח אם תקדימו להזמין, כדי למנוע אכזבות, וכדי שנוכל להתכונן בהתאם." 

היזהרו מחיקויים!

"מנישביץ", חברת המזון הכשר הגדולה בארה"ב ואולי בעולם, הוקמה בשנת 1888 בסינסינטי על ידי דב בער מנישביץ. הקהילה היהודית בארה"ב התרחבה למיליונים, והמפעל הענק פונה אליהם וגם אל יהודי אירופה. מעל דפי עיתון ה"שיקגו סנטינל" של 1916 שווקו "מצות שנארזות במפעלנו ללא מגע יד אדם, ושניתן להשיגן בכל רשתות השיווק, בדליס, ובמסעדות הכשרות". במודעה אחרת של המפעל משנת 1966 אפשר כבר לראות את הפיכת החברה לתאגיד מזון שמציע לקראת החג מצות, מרק עוף משומר, מלפפונים חמוצים, בורשט, יין, עוגיות קוקוס, קפה, גפילטע פיש ואפילו בלילה לעוגות ספוג. 
 
  • man_cin
  • 1916_mani
  • 1966_mani

הבורשט של אמא 

חברת מזון אמריקאית אחרת בחרה לתעש פן נוסף של חג הפסח, חשוב לא פחות: את הכמיהה למטבח של אמא.
 
בשנות ה-70 של המאה ה-20 שיווקה חברת "Mother's Food" את הגפילטע פיש שלה ככזה שהוכן "עם המגע החם והאהבה של אמא... מסורתי כמו החג עצמו". 

ואיך אפשר, כמובן, לשכוח את הבורשט של אמא... החברה הניוארקית, שהחזיקה בכשרות "פרווה" לפסח, שיווקה שלוש גרסאות לחמיצה המזרח-אירופאית: קלאסית, מופחתת קלוריות או מועשרת בביצים. 

 

 


 

 תמיכה במצות צפת, וגם בבונבון העברי

והנה עוד מודעה מיוחדת לממכר מצות, הפעם אחת שהופיעה בארץ בעיתון "הצֹפה" בשנת 1938. הרקע למודעה הוא ככל הנראה הקשיים של היישוב היהודי בצפת, שסבל באותן שנים ממקרי אלימות בגלל אירועי המרד הערבי. לא לגמרי ברור מי עומד מאחורי המודעה, אבל "היישוב העברי" עומד לימין "מצות צפת של האחים לאדמיר" שהן "הטובות והטעימות ביותר". וזו כנראה הגרסה המוקדמת לקמפיין "קונים כחול לבן" שאנחנו מכירים. 



 

רשימת המאכלים לפסח אינה שלמה בלי קינוחי וממתקי החג. חוץ מעוגיות הקוקוס, הקומפוט ועוגת הספוג המסורתית, בעיתון "החרות" הירושלמי משנת 1913 מציעים ממתקים בשמות כמו "חד-גדיא", "הברון רותשילד בא"י" ו"נצחון העברית". לדעתנו זו מסורת יפה שראוי לחדש, ואנחנו מזמינים אתכם לנצל את ימי החופשה ולהקדיש מחשבה לשמות שהייתם רוצים לראות על הסוכריות והממתקים לפסח, כמו עוגת "ביטול מכסות הביצים" עם אקסטרה חלמונים וממתק "הגז שייך לכולנו" לאוכלי קטניות.