לא צריך WAZE: המפות שיקלו עליכם לצאת ממצרים

מחשבים מסלול מחדש: יציאת מצרים במפות ובאיורים

מפה של יציאת מצרים משנת 1712

אם, במקרה, נצטרך לצאת שוב ממצרים, כבר נהיה מוכנים מראש – ומצוידים במפה. באוסף המפות העצום של הספרייה מצאנו מפות עתיקות, נדירות ומאוירות כיד הדמיון, שמשרטטות את מסעם המיתי והמכונן של בני ישראל במדבר.

כיוון שלא קיים תיעוד מדויק של נקודות הציון במסלול יציאת בני ישראל ממצרים, המפות מציגות מסלול משוער או מדומיין. נתיב הנדודים במדבר אינו הדבר היחיד שמציגות המפות הללו – היוצרים ליוו את המפות באיורים שבהם נתנו את גרסתם ופרשנותם להיבטים שונים בסיפור התנ"כי. המפות שאספנו לא שמות דגש על הדיוק הגאוגרפי אלא על הנרטיב הדתי-מסורתי, ועל כן משלבות בתוכן גם תיאורים גרפיים של דמויות ואירועים מהסיפור המוכר, מה שממחיש אותו ומוסיף לו צבע. לפנינו, אם כן, גרסאות קומיקס מוקדמות לסיפור התנ"כי.

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

 

יוצאים ממצרים דרך לונדון

Postel Guillaume, 1562

 

עם התפתחות הדפוס, החלו המוציאים לאור לצרף סדרה של מפות לתנ"כים. לרוב נכללו מפות עם תיאורי גן העדן, הארץ המובטחת וחלוקתה לשבטים, מסעי ישו, מסעות השליחים, וכמובן, יציאת מצרים.

מפה זו, המתארת את יציאת מצרים, צורפה לספר במדבר ל"ג בתוך תנ"ך בהוצאת ריצ"רד הריסון (לונדון 1562). במפה מתואר נתיב מסעם של בני ישראל במדבר על 42 תחנותיו השונות. לאורך הנתיב נראים בני ישראל כשהם חוצים את ים סוף, בעוד המצרים רודפים אחריהם ברכב ופרשים; נלחמים בעמלק; מלקטים מן; רוקדים סביב עגל הזהב למרגלות הר סיני בזמן התגלות האל, ששמו אף מצוין באותיות עבריות (י-ה-ו-ה); ועומדים לצד משה סביב נחש הנחושת. בשולי המפה ניתן לראות משמאל למטה את הדלתא של הנילוס ואת ארץ גושן, ולמעלה את מואב וערים שונות, ביניהן קדש ברנע, יריחו וחברון.

 

המפה שגויירה לכבוד ההגדה

אברהם בן יעקב, 1695

 

פחות ממאה וחמישים שנה מאוחר יותר, ב-1695, הופיעה בסוף הגדת אמשטרדם הידועה המפה שלפנינו. יצר אותה אברהם בר יעקב, כומר פרוטסטנטי יליד גרמניה שהתגייר, ופעל כאומן דפוס באמסטרדם. למעשה זו לא רק מפה של יציאת מצרים אלא מפה של הארץ המובטחת כולה, כאשר רק חלקה הימני מוקדש ליציאת מצרים. במפה, ניתן לראות בבירור את הנתיב של יציאת מצרים הכולל מספר קטן של איורים, ביניהם ירידת המן על בני ישראל, הר סיני וההתגלות, ומזבח שתים עשרה האבנים ממזרח ליריחו. במסגרת מצוי מקרא המפרט את תחנותיהם של בני ישראל במדבר.

המפה מהגדת אמשטרדם הושפעה מאוד ממפות בנות זמנה שנעשו בעולם הנוצרי. היכרותו של היוצר בר יעקב עם עולם זה וידיעותיו בלטינית ובנצרות עמדו בבירור לימינו בהכנת המפה. בולט דמיון מיוחד בין מפה זו למפה שהוכנה על ידי הונדיוס-יאנסון בעקבות מפתו של כריסטיאן ואן אדריכום Chrisitan) van Adrichom) בשנת 1633; אפשר לראות כי מסלול היציאה ממצרים, האיורים הקטנים, ואפילו הספינה המטלטלת בים ודמותו של יונה המושלך ממנה, נלקחו כולם ממפה זו.

עם זאת, בר יעקב הכניס במפה כמה שינויים ותוספות חשובות. בפינה הימנית התחתונה נוספה דמות אישה מעורטלת על תנין, שנחשבה בימי הביניים למייצגת את אפריקה. התנין לבדו ייצג בספרות ימי הביניים את מצרים. בר יעקב "גייר" את המפה. בים התיכון החליף את הספינות במפה הנוצרית בדוברותיו של חירם המביאות עצי ארז לבניין המקדש, ומשמאל למטה מיוצגת הארץ המובטחת, "ארץ זבת חלב ודבש", על ידי פרות – ולצידן המילה "חלב", וכוורות דבש – ולצידן, בהתאם, "דבש". הנשר הסמוך מלווה בפסוק "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", ומדגיש את מוטיב יציאת מצרים במפה.

 

עבודת המשכן בקומיקס

ז"אק פרנסואה בנרד, 1728

 

גם המפה הזו, שנדפסה בפריס בשנת 1728 בידי ז"אק פרנסואה בנרד, מוקדשת למסעות בני ישראל במדבר. המסלול והתחנות המצוינות באדום מודגשים במיוחד, וסביבם מופיעה סדרת איורים הקשורה בעבודת המשכן וכליו. האיורים הללו נועדו לייצג ולהמחיש את הפולחן בחניות אוהל המשכן לאורך תחנות המסע, וניתן להבחין בפרטים הבאים (נגד כיוון השעון): הכהן הגדול, המשכן והמחנות שסביבו, אהל מועד, ארון הברית והכרובים, המזבח, שולחן לחם הפנים, המנורה, אוהל מועד המכוסה, המשכן ובמרכזו הכהן הגדול מקריב קרבן, וכהן פשוט עם פר לעולה.

מעוד מפות עתיקות נוספות של יציאת מצרים:

 

 

ואל תשכחו לבקר באוסף המפות הדיגיטלי שלנו:

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 




הצצה ל'הגדת פראג' הנדירה מלפני כ-500 שנים – אחת משני העותקים היחידים ששרדו

מזמינים אתכם לעיין באחת ההגדות הראשונות והיפות בעולם

מתוך 'הגדת פראג', אוסף הוולמדונה

ההגדה נרכשה במסגרת אוסף הוולמדונה הכולל אלפי ספרים מודפסים וכתבי יד יהודים עתיקים ונדירים.

מדובר בהגדה של פסח שיצאה לאור בפראג בשנת 1556. קדמה לה הגדה ידועה אחרת שהודפסה בשנת 1526. האלמנטים בהגדה הראשונה נמצאים גם בעותק שהודפס 30 שנים מאוחר יותר, ולמעשה אלו האיורים והאלמנטים שמאז ועד היום משפיעים רבות על הגדות הפסח שהודפסו אחר כך לאורך מאות השנים.

רק שני עותקים שרדו מאותה הגדה – האחד נמצא בספרייה הבריטית בלונדון והשני הגיע לירושלים – לספרייה הלאומית, יחד עם אלפי הספרים של אוסף הוולמדונה היוקרתי, הנחשב לאוסף הספרים הפרטי הגדול והחשוב ביותר בעולם היהודי. האוסף כולל יותר מעשרת אלפים פריטים וספרים שהודפסו בשפה העברית החל מהמאה ה-15.

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

 

בנוסף לדפוסים העבריים העתיקים מכל רחבי העולם, כולל אוסף הוולמדונה גם למעלה ממאה כתבי יד שנכתבו בעיקר החל מן המאה ה-16. האוסף נוצר ע"י מר ג'ק לונצר, תעשיין בריטי שנולד באנטוורפן בשנת 1924 ונפטר לאחרונה בלונדון. האוסף קרוי על שם העיירה וולמדונה שבצפון איטליה, שם היו ללונצר ולרעייתו קשרים אישיים ומשפחתיים.

לאחר מגעים אינטנסיביים בין הספרייה הלאומית לבין בית המכירות סותביס' שהחזיק באוסף ולפני כחודשיים נחתמה עסקת הרכישה. כעת החלה הספרייה לקבל לידיה את הפריטים הכלולים באוסף.

 

 

'הגדת פראג' עלתה לאתר הספרייה הלאומית במלואה וכך יכולים הגולשים לראות כיצד נראית אחת מהגדות הפסח הראשונות והיפות בעולם.

לדברי אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ד"ר יואל פינקלמן, חשיבותה של ההגדה אינה רק בשל עתיקותה ונדירותה, אלא גם כיוון שהגדות פראג המקוריות הן הראשונה שיש בהן איורים רבים בטכניקה של חיתוכי עץ, ושימוש בגופנים גדולים ומפוארים – אלמנטים שנתקבעו בעקבותיה באלפי גרסאות אחרות של הגדות פסח.

 

צפו בהגדת פראג במלואה

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 

אולי יעניין אתכם גם:

צפו בסיפורו של מחזור קטלוניה

ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

הרבנית אסנת ברזאני, ראשת הישיבה במוסול

כיצד משה מתקשר לאשה נואפת ולפולמוס בין-דתי?

 




כיצד משה מתקשר לאשה נואפת ולפולמוס בין-דתי?

מהקרניים של הבעל ב"משל הקדמוני" ועד הקרניים שהעניק האמן מיכלאנג'לו למשה רבינו.

באחד העותקים המודפסים הראשונים של החיבור "משל הקדמוני" משנת 1491, שנמצא בספריה הלאומית אנו מוצאים תמונה שמציגה את הטקסט: "ולא ידע החסיד העניו כי קרן עור פניו". התיאור מעטר את המשל על האשה הנואפת בחיבור "משל הקדמוני" מאת הרופא והמקובל יצחק אבן סהולה, שנכתב בקסטיליה בשנת 1281. הספר בנוי ממשלים שונים ומטרתו מובהרת בהקדמה, שם המחבר מצהיר כי הוא נלחם בנהיית העם אחר ספרות זרה, הוא מתפלמס עם דתות אחרות וקורא ליהודים בני זמנו ותקופתו לחזור בתשובה.

בשער השני נמצא הסיפור על בעל תשובה ישמעאלי (מוסלמי) מבוגר וחסיד, שגר באשדוד ונשוי לאשה צעירה ממנו, שמתחילה לבגוד בו עם גבר צעיר. לאורך המשל האשה משטה בבעלה עד שלבסוף היא בורחת עם המאהב וגונבת מבעלה את רכושו. חיתוך העץ מציג בצד ימין את הבעל המזוקן עם קרניים לראשו, בניגוד למאהב הצעיר עם הפנים החלקות והבגד האפנתי שמחובק עם האשה. הרגע שמתואר בתמונה הוא הרגע בו הבעל טרם הבין שהוא נבגד ועדיין חושב שאשתו צדיקה שתרמה את בגדיה לכלות יתומות. אבן סהולה מתאר את הבעל באמצעות המשפט: "ולא ידע החסיד העניו כי קרן עור פניו", כאשר כאן מדובר על משחק מלים של בעל מקורנן (נבגד) ותיאור דמותו של משה. הפסוק משמות לד, כט: " וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" תורגם בוולגטה, הנוסח הלטיני של התנ"ך, בתור קרני חיה במקום קרני אור וכך משה מתואר באמנות הנוצרית עם קרניים. התיאור המפורסם ביותר באמנות הנוצרית של דמותו המזוקנת של משה עם קרניים היא הפסל "משה" של מיכאלאנג'לו משנת 1515, אולם תיאור זה היה קיים לאורך כל ימי הביניים וכאן אנו רואים התייחסות הומוריסטית לפרשנות הפסוק יחד עם הכינוי המוכר של "גבר מקורנן".

 

Oxford, Bodleian Library, MS Opp. 154, fol. 12a, Germany 1450

 

הסיפור מסתיים בכך שברגע שהבעל הבין את מעשיה של אשתו הוא חוזר בו מצדיקותו וקורא לחוזרים בתשובה להמנע מדרכי התשובה. הפולמוס הבין-דתי כאן הוא שאדם שאינו יהודי, גם אם הוא נוהג בחסידות גמורה לאורך ימיו, ברגע שנתקל בקושי הראשון הוא נוטש את דרכי הדת וקורא לאחרים שלא לנהוג בחסידות. הביקורת של יצחק אבן סהולה היא כנגד חסידות מדומה, של אדם שמוכן להקדיש את זמנו לעבודת האל, אך ברגע שמתברר ש"צדיק ורע לו" הוא נוטש את דרכיו.

קיימים בידינו חמישה כתבי יד שלמים של 'משל הקדמוני', כולם מן המאה החמש-עשרה, מגרמניה ומצפון איטליה בכתיבה אשכנזית עם איורים. ההדפסה הראשונה של הספר נעשתה בשנת 1491 בצפון איטליה בעיר ברישה (Brescia) ואת מקומם של האיורים תפסו חיתוכי העץ. הספר זכה לפופולאריות רבה בצפון איטליה ובדרום מערב גרמניה במאה החמש-עשרה ואילו במאות השש-עשרה והשבע-עשרה יצאו מספר מהדורות ביידיש, גם הן בליווי איורים. המשלים מלווים באיורים, כך שבספר מצויים כשמונים איורים עם כותרות, אותן כתב אבן סהולה; המחבר מספר בהקדמתו, כי מטרת האיורים לשבות את הקוראים ולהסב את תשומת לבם לעיקרי הדברים, באמצעים אמנותיים והטענה הרווחת היא שאבן סהולה צייר את האיורים בעצמו או פיקח על ציורם.

 

Oxford, Bodleian Library, MS Opp. 154, fol. 10b,
Germany 1450

 

לספר חמישה שערים, כאשר כל שער פותח בתיאור התכונות השליליות של המידה הנתונה ומסתיים בדברי המחבר המוכיח את שבח המידות. בכל שער מתפתח ויכוח בין "המקשה" לבין "המחבר" ושניהם משתמשים בחומר מדעי כגון: חכמת הטבע, הרפואה והפילוסופיה, כאשר השימוש בא לידי ביטוי במשלים. בכל שער מצויים מספר משלים, ברובם משלי חיות וחלק מן המשלים מתחילים באמצע הסיפור הנידון, כאשר אחת הדמויות (לרוב חיה) מתחילה בסיפור משל; רק לאחר דיון ממושך, העלילה חוזרת למשל הראשון, שאף הוא יצא מסיפור המסגרת (בדומה לסיפורי אלף לילה ולילה). בתקופה בה 'משל הקדמוני' נכתב, ספרי משלים קיבלו תפוצה נרחבת בתרבויות אחרות, כגון החיבור ההודי "כלילה ודימנה", שתורגם לפרסית, ערבית, לטינית ועברית וכן סיפורים כגון "בן המלך והנזיר" ו"משלי סינבאד". בסופו של הספר המקשים מודים בטעותם ומצדיקים את דברי המחבר.

ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

ברכת השחר "שלא עשני אישה" לגבר ו"שעשני כרצונו" לאישה, השתרשה לסידור לפני מאות שנים, אך שני כתבי יד בני המאה ה-15 חושפים הוגה פורץ דרך, שבחר כבר אז לתת גרסה מתקדמת יותר לברכה מעוררת המחלוקת. אברהם פריצול הקדיש שני סידורים לנשים אלמוניות, ושינה בהם את הנוסח ל"שעשיתני אשה ולא איש".

ברכות השחר מתוך הסידור שנמצא בארצות הברית

הנוסח המחודש לפי פריצול בסידור משנת 1471, אשר נמצא בארצות הברית

 

ברכת השחר "שלא עשני אישה" לגבר ו"שעשני כרצונו" לאישה, השתרשה לסידור כבר לפני מאות שנים, אך שני כתבי יד בני המאה ה-15, חושפים הוגה פורץ דרך, שבחר כבר במאה ה-15 לתת גרסה קצת יותר מתקדמת לברכה מעוררת המחלוקת.

הכירו את אברהם פריצול, שבשני סידורים שהקדיש לנשים אלמוניות, שינה את הנוסח המוכר של הברכה ל"שעשיתני אשה ולא איש".

כיאה להוגה יהודי מן המעלה הראשונה, לא נשאר אברהם פריצול בדלת אמותיו. הוא הוכר כבר בימי חייו (המאות ה-15 וה-16) כאיש אשכולות. בין יתר פעילויותיו שימש כחזן, מעתיק וכותב כתבי יד ומורה. הוא התעניין עמוקות ב"עידן התגליות" שעברה אירופה וחיבר את החיבור העברי הראשון העוסק בגילוי יבשת אמריקה.

במסגרת היותו הוגה חלוצי, היה גם איש דת יוצא דופן. בשנים 1471 ו-1480 כתב שני סידורים לנשים ובהם חידוש פמיניסטי מרתק: בסידור התפילה המוכר לנו כיום מודה הגבר בברכות השחר על החיים המתחדשים בעולם מדי בוקר. הוא מודה לאל על "שלא עשני גוי", על "שלא עשני עבד" ובברכה המוכרת שעוררה פולמוסים אינספור, מברך הגבר את הקדוש ברוך הוא "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שלא עשני אישה" או "שעשיתני איש ולא אישה" לפי נוסחים אחרים. האישה מצידה, מברכת את האל על "שעשני כרצונו". למעשה, נוסח הברכה המקובל כיום לנשים "שעשני כרצונו" לא נמצא בתלמוד, אלא מוזכר ב"טור" של רבי יעקב בן אשר (המכונה "בעל הטורים") מתחילת המאה ה-144.

והנה, כ-150 שנים אחרי הפסק של "בעל הטורים", כשיצאה אירופה מחשכת ימי הביניים, כתב אברהם פריצול שני סידורי התפילה שהכילו שינויים בנוסח התפילה המקובל: בתקופת הרנסנס, זנח פריצול את הנוסח הימי ביניימי "שעשני כרצונו" לנוסח אחר ומעניין – "שעשיתני אישה ולא איש".

הנוסח המחודש לפי פריצול בסידור משנת 1480, אשר נמצא בספרייה הלאומית

זהותן של הנשים שבירכו מדי בוקר "שעשיתני אישה ולא גבר" איננה ידועות לנו היות ששמן נמחק משני הסידורים. ייתכן שפריצול כתב סידורים נוספים עם נוסח זה שטרם נתגלו (אם יתגלו אי פעם). לא ברור עד כמה נפוץ היה התיקון שהנהיג פריצול או האם היה זה שינוי נוסח שנשאר נחלתו הבלעדית של ההוגה. מה שבטוח הוא שאי שם באותם ימים רחוקים התהלכה לה לפחות אישה אחת בראש מורם, והתגאתה בינה לבין עצמה על שבורא עולם בחר להביאה לעולם כאישה, ולא כגבר.

ברכות השחר מתוך הסידור שנמצא בארצות הברית

 

ברכות השחר מתוך הסידור שנמצא בספרייה הלאומית