הספרייה הלאומית, על שמותיה וגלגוליה השונים, שזורה בחייהם של רבים: חוקרים, סטודנטים ותלמידים, אוהבי ספר ומבקרים מזדמנים, ומופיעה ביצירות ספרותיות לאורך כל שנות קיומה. הספרייה והמקומות שבהם שכנה עוררו תחושות ורגשות רבים ושונים: הערצה ויראת כבוד למשכן הזיכרון התרבותי והלאומי של עם ישראל מחד, ותחושה של "קבר" מאידך; רגש של בית חם אצל אחד הוא תחושת תסכול, אירוניה ולגלוג כלפי דברים מסוימים אצל אחר.
תחושות ורגשות אלו באים לידי ביטוי בסאטירה – והכול בא לידי ביטוי בספרות. בכמה יצירות מאופיין אולם הקריאה כמקום חסר חיות, ובאחרות מובעת דווקא תחושה של חיים אינטנסיביים שקוטע צלצול שעת הסגירה. יש המדברים על "בית קברות", ואחרים על הרעיונות הניצתים באולם הקריאה, המפיחים חיים בגווילים הישנים, ועל גן עדן, בוסתן ופרדס.
משכנים ושמות
שמות הספרייה ומשכניה עברו כמה שינויים:
1884 – אליעזר בן-יהודה מייסד את "בית אוצר ספרי ישראל" ששוכן בבית פרטי.
1888 – שם הספרייה שונה ל"בית ספרים לבני ישראל" והיא הועברה לבית סוכת שלום.
15 ביולי 1892 – "בית הספרים מדרש אברבנאל" נפתח על ידי לשכת "בני ברית" בירושלים.
אוקטובר 1895 – אוצר הספרים של יוסף חזנוביץ הגיע מביאליסטוק לירושלים והשם "גנזי יוסף" מתווסף לשם המוסד.
9 באפריל 1902 – בניין "בית נאמן" בשכונת החבשים נפתח לציבור. הספרייה כונתה "ספריית בני ברית".
אפריל 1925 – עם פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים עובר בית הספרים לרשות האוניברסיטה ונקרא "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי".
15 באפריל 1930 – טקס חנוכת "בית וולפסון" על הר הצופים, מקום המשכן החדש של בית הספרים.
אוקטובר 1949 – בית הספרים משתכן בבנין טרה סנטה ובמבנים נוספים במרכז העיר.
1בנובמבר 1960 – בית הספרים נפתח לקהל הקוראים במעונו החדש בקמפוס גבעת רם.
23 ביולי 2008 – בעקבות "חוק הספרייה הלאומית" שונה שמה ל"הספרייה הלאומית".
קיימות יצירות נוספות המאזכרות את הספרייה ושלא נכללו בתערוכה זו, שוודאי לא הצליחה להקיף את הכול.
תודות לאנשי הספר שהוסיפו פריטים מאוצר ידיעותיהם: שלמה גולדברג, פרופ' חיים באר, דר' מלכה שקד, שמואל הר נוי, דינה אורדן, יוסי לייכטר, מאשה גולדמן. תודה למר הולצמן על השימוש בספרים שבאוסף.
