תערוכות > מאוסף ישראל > חומרי לימוד בעברית

חומרי לימוד בעברית

 מקראות עבריות ראשונות

ילדים קטנים לומדים לקרוא ולכתוב. לכאורה, אין בכך כל יחוד. בכל ארץ ובכל תרבות, ילדים עושים זאת בגיל 4, 5 או 6. הם נעזרים בחומרים שמבוגרים מכינים עבורם: כרזות עם סימני האלף-בית ומידע נוסף שהם עשויים להזדקק לו. הכול לפי השפה שהם אמורים ללמוד. והשפה הראשונה שהם לומדים לקרוא ולכתוב בה, השפה שדרכה הם מגלים את עולם הכתב, המסר הכתוב, הטקסט, היא בדרך כלל שפת אמם, או לפחות שפה שהם דוברים.

 

בעולם היהודי, בכל הקשור ללימוד עברית, לא תמיד היו הדברים כה פשוטים. עד ראשית המאה ה-20, ילדים רכים בשנים למדו עברית כשפה זרה, כשפת תפילה, כשפת לימוד, אך לא כשפה חיה, ובוודאי לא כפי שילד לומד לקרוא ולכתוב בשפת אמו, בשפה שהוא מכיר מיום היוולדו. החומרים להוראת עברית מלפני המאה ה-20 חושפים את העולם הלשוני שאיתו באו הלומדים הצעירים ללמוד עברית. האותיות העבריות מושוות לאלף-בית של השפה המקומית: צרפתית, רוסית, גרמנית ועוד. הצגת הכתב העברי גם היא מושפעת מן השפה והתרבות של הסביבה. כיצד להציג את העיצורים לעומת התנועות? האם ללמד הברות של עיצור-תנועה? האם לעשות זאת לכל התנועות הכתובות? אולי להסתפק רק בתנועות כפי שהן נשמעות? ואם עברית אינה מדוברת באורח טבעי, כמה תנועות יש בה? כיצד חוצים את הגבול בין כתיבה והגייה? האם מספיק ללמד את אותיות הדפוס או שצריך גם להקנות יכולת כתיבה, ביד חופשית, כלומר באמצעות הוראת האותיות של כתב-היד? משפה נקראת לשפה נכתבת, ועד לשפה המדוברת, הכול מגולם ומתועד בחומרי הלימוד.
 

השאלות הללו משתקפות בחומרי הלימוד, מכרזות ועד לספרי לימוד הקריאה בעברית. הספרים מאוירים בסגנונות שונים וברמות אמנותיות שונות. הם כוללים הנחיות לאופן הכתיבה, מילים שימושיות המתחילות בכל אות וכן מקראות של קטעי ספרות קלים. כל ספר מייצג את מקומו וזמנו ואת הציבור שאת ילדיו הוא נועד לשמש. ניתן לראות השפעות של התרבות המקומית בבחירת המלים והאיורים, במחשבה מאחורי אוצר המלים הראשוני שמעניקים לילד המתחיל ללמוד לקרוא ולכתוב. כן אפשר לראות את רוח התקופה בעולם היהודי במיוחד ביחס אל העברית שהתפתחה משפה אזוטרית שמתי מעט למדו אותה כשפת דיבור יום-יומית בסוף המאה התשע-עשרה, ועד לשפת המונים השלטת בעם היהודי והמבטאת את הציונות, בניין הארץ וחידוש התרבות העברית.

 

...