שנת שמיטה: החובות בטלים
שנת השמיטה, החלה אחת לשבע שנים, כוללת מחילה על חובות. בסוף שנת השמיטה, מחויב כל אדם לוותר על כל החובות שזמן פירעונם חלף והם לא נפרעו. התורה קובעת דברים ברורים: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַה" (דברים ט"ו, 2-1).
התורה קובעת שהשמיטה תתרחש מקץ שבע שנים, ומיד מסבירה מה כוללת השמיטה: כל מי שרעהו חייב לו חוב, ישמוט את חובו, כלומר יוותר על החוב שלא נפרע. התורה אינו מבחינה בין סוגים שונים של חובות, אינה עוסקת בנסיבות אי-פירעונו של החוב, אינה מבחינה בין חייבים עשירים או עניים, אינה עוסקת בסיבות לחוב וגם אינה מגדירה אפשרות לצמצם את החוב על ידי ויתור על חלק ממנו (מה שמכונה בימינו "תספורת"). החוב עומד וצריך להיפרע. אם הסתיימה שנת השמיטה והוא לא נפרע, החוב מבוטל.
